אספקט

משתמש רגיל
gemgemgem
הודעות
160
תודות
454
נקודות
56
רציתי להעלות כאן נקודה שחשבתי אותה לנכונה בעניין ספירת העומר, אשמח לשמוע את חוות דעתם של חברי הפורום.

כמעט לכולם יוצא מידי פעם בספירת העומר לשכוח את היום שבו נמצאים בתוך ימי הספירה, או אז נחלץ לעזרתנו הסידור שבו מופיע בכל יום - לפי תאריך - המניין הנכון לאותו היום, אנו מעיפים מבט בסידור, ליתר ביטחון מקשיבים לחזן או למתפלל שלצדנו, וסופרים את המניין שזה עתה נתוודענו אליו.
אין ספק שמבחינה הלכתית זאת ספירה תקיפה לכל דבר ועניין, ולשם כך אף תקנו שהחזן סופר בקול ואח"כ הקהל, אמנם נראה לי שמבחינה רעיונית זהו ריקון מתוכן של מושג הספירה, אם הסופר איננו מודע כלל לספירה כרצף של ימים מחג הפסח ועד חג השבועות, ובכל יום הוא מכריז מניין אותו היום מבלי קשר למניין של היום שקדם לו, זאת איננה ספירה, מניין פירושו כאשר כמה פרטים נמנים אחד לאחד ומסתכמים בסכום מסויים, וכמו שכאשר אדם מונה כמה חפצים כלשהם הוא מונה אחד אחרי השני ובכך הוא בסיום הפירה מתוודע למספר הכולל, כך אמורה להיות גם ספירת העומר.

כאמור, זאת דעתי, אשמח לשמוע את דעת חברי הפורום
 
מוסבר בנוגע לכו''כ עניינים שהספירה ''מהווה'' מציאות של ימים שנספרו.
כלפי המציאות שנתחדשה, אין לכאורה נפק''מ עד כמה הסופר ''מחזיק ראש'', לא כך?
 
רציתי להעלות כאן נקודה שחשבתי אותה לנכונה בעניין ספירת העומר, אשמח לשמוע את חוות דעתם של חברי הפורום.

כמעט לכולם יוצא מידי פעם בספירת העומר לשכוח את היום שבו נמצאים בתוך ימי הספירה, או אז נחלץ לעזרתנו הסידור שבו מופיע בכל יום - לפי תאריך - המניין הנכון לאותו היום, אנו מעיפים מבט בסידור, ליתר ביטחון מקשיבים לחזן או למתפלל שלצדנו, וסופרים את המניין שזה עתה נתוודענו אליו.
אין ספק שמבחינה הלכתית זאת ספירה תקיפה לכל דבר ועניין, ולשם כך אף תקנו שהחזן סופר בקול ואח"כ הקהל, אמנם נראה לי שמבחינה רעיונית זהו ריקון מתוכן של מושג הספירה, אם הסופר איננו מודע כלל לספירה כרצף של ימים מחג הפסח ועד חג השבועות, ובכל יום הוא מכריז מניין אותו היום מבלי קשר למניין של היום שקדם לו, זאת איננה ספירה, מניין פירושו כאשר כמה פרטים נמנים אחד לאחד ומסתכמים בסכום מסויים, וכמו שכאשר אדם מונה כמה חפצים כלשהם הוא מונה אחד אחרי השני ובכך הוא בסיום הפירה מתוודע למספר הכולל, כך אמורה להיות גם ספירת העומר.

כאמור, זאת דעתי, אשמח לשמוע את דעת חברי הפורום
מה כבודו רוצה שכל יום לפני מעריב הוא ישנן לעצמו אתמול היה כך וכך לעומר ולפני יומיים כך וכך וכו'?
 
מוסבר בנוגע לכו''כ עניינים שהספירה ''מהווה'' מציאות של ימים שנספרו.
כלפי המציאות שנתחדשה, אין לכאורה נפק''מ עד כמה הסופר ''מחזיק ראש'', לא כך?
אמת,
אך לבד מן כל הענינים הללו, יש גם את העניין של "כעבד ישאף צל" וכו', ההשתוקקות למתן תורה, שזה לכאו' אכן מאבד אותו אדם שאינו אוחז ראש, וצודקים למחצה דברי @אספקט .
 
כלפי המציאות שנתחדשה, אין לכאורה נפק''מ עד כמה הסופר ''מחזיק ראש'', לא כך?
אם הבנתי נכון הכוונה שספירת העומר אינה ספירה שעוסקת כלל ביחס ובהתקדמות כלפי שאר הימים.
אשמח לשמוע מקורות המאששים את הטענה, כי כפי הידוע לי ספירת העומר גם אם יש בה היבט כזה שבו כל יום מציין התחדשות מהותית מצד עצמו, בודאי שיש בה גם היבט של ספירה ביחס לשאר הימים, ולהבנתי זה מתחייב מעצם המושג ספירה או מניין.
 
מה כבודו רוצה שכל יום לפני מעריב הוא ישנן לעצמו אתמול היה כך וכך לעומר ולפני יומיים כך וכך וכו'?
לא, פשוט לאחוז ראש... פשוט לזכור כל יום היכן אוחזים בספירה.
מרוב הרגל שכחנו כבר את המושכל הפשוט...
 
מה כבודו רוצה שכל יום לפני מעריב הוא ישנן לעצמו אתמול היה כך וכך לעומר ולפני יומיים כך וכך וכו'?
מסתמא שלא,
אך כבודו התכוון, שספירה צריכה להיות מתוך דבר כולל - והיינו אחת מתוך ארבעים ותשע, וכו', אך לספור עשרים בלא שייכות לספירה שלפניו, הדבר מאבד הרבה מן תוכנו וענינו, והדברים פשוטים,
אמנם לאחר מחשבה, יש לומר שגם אם אינו יודע מה ספר אתמול, אך עצם זה שהוא נמצא במהלך של ספירה, סגי להשיג את הענינים של השתוקקות והציפייה למתן תורה, ומצד הספירה בעצמה - כבר כ' הרב @מחכה דברים נכונים, שהספירה מהווה מציאות של ימים שנספרו, וזה לאו דווקא שייך לאחיזת הראש של האדם הסופר, אלא על מציאות הספירה, ודו"ק.
 
מסתמא שלא,
אך כבודו התכוון, שספירה צריכה להיות מתוך דבר כולל - והיינו אחת מתוך ארבעים ותשע, וכו', אך לספור עשרים בלא שייכות לספירה שלפניו, הדבר מאבד הרבה מן תוכנו וענינו, והדברים פשוטים,
אמנם לאחר מחשבה, יש לומר שגם אם אינו יודע מה ספר אתמול, אך עצם זה שהוא נמצא במהלך של ספירה, סגי להשיג את הענינים של השתוקקות והציפייה למתן תורה, ומצד הספירה בעצמה - כבר כ' הרב @מחכה דברים נכונים, שהספירה מהווה מציאות של ימים שנספרו, וזה לאו דווקא שייך לאחיזת הראש של האדם הסופר, אלא על מציאות הספירה, ודו"ק.
מאחר וחוששני שדברי לא הובנו כשורה אסביר אותם:
גם אם הרעיון שעומד מאחר ימי הספירה בא לבטא מציאות מסוימת של התרוממות שמתהווה בכל יום מחדש, על כל פנים הדרך שהתורה בחרה שבצא את הרעיון הזה הוא במהלך של ספירה, המושג ספירה להבנתי מחייב קשר בין הפריטים הנמנים, כפי שלא יתכן למנות שום דבר בעולם מבלי שיהיה קשר בין הפריטים.
 
בודאי שיש בה גם היבט של ספירה ביחס לשאר הימים, ולהבנתי זה מתחייב מעצם המושג ספירה או מניין.
לאו דווקא ספירה לאחור, אלא מחייב ספירה ביחס לדבר הכולל,
והיינו, דאם סופר את יום העשרים מתוך ארבעים ותשע, עיקר הספירה היא על מה שנשאר ולא על מה שעבר,

ואולי הנידון תלוי בנוסחאות, והיינו דהוא החי' האם אומרים בעומר או לעומר, ודו"ק.
 
אם הבנתי נכון הכוונה שספירת העומר אינה ספירה שעוסקת כלל ביחס ובהתקדמות כלפי שאר הימים.
לפני שנעמיס כאן במקורות, נדייק את הנקודה. ספיה''ע היא ספירה המתקדמת בכ''י.
העובדה שיהודי ספר את הימים, היא זו שמקנה להם חשיבות והופכת אותם למציאות של מצווה.
אם היהודי לא היה סופר, הימים היו ככל הימים ולא היה בהם קשר יחודי זל''ז.
לכן למעשה מה שקושר את היום הארבעים לעום הראשון זו הספירה. ללא הספירה, לא היה קשר בינהם. לכן קטן שהגדיל, נעשה שינוי במציאות שהוא פועל ע''י הספירה ומכאן הדיון לגביו.
אבל לגבי כ''ז השלכה מכך שהסופר לא זוכר איפה הוא אוחז.
 
והיינו, דאם סופר את יום העשרים מתוך ארבעים ותשע, עיקר הספירה היא על מה שנשאר ולא על מה שעבר,
בעצם העובדה שהוא מונה עשרים הוא מציין את העובדה שהוא עומד בנקודה שהיא "עשרים" ביחס לספירה, ועל כן הוא עצמו מתייחס לעבר ולעתיד גם יחד, אך אם הוא איננו יודע באילו עשרים מדובר הוא מרוקן מתוכן את הספירה שלו.
 
העובדה שיהודי ספר את הימים, היא זו שמקנה להם חשיבות והופכת אותם למציאות של מצווה.
נראה שכבודו מתייחס כאן מבחינה רעיונית לשאלה מה מחשיב את ימי הספירה לימים כאלו, ובזה אתה אכן צודק שזה נעשה על ידי הספירה של האדם, אין זה סותר כלל את העובדה שפעולת הספירה צריכה להיות פעולת ספירה על כל המשתמע, ופעולת ספירה היא דבר פשוט, והיא נעשית כפי שכולנו מכירים אותה מחיי היומיום...
לכן קטן שהגדיל, נעשה שינוי במציאות שהוא פועל ע''י הספירה ומכאן הדיון לגביו.
כמו שהדגשתי בהתחלה, לא התכוונתי לעסוק בפן ההלכתי כלל, אך ורק בפן הרעיוני - מעשי ופעמים רבות שאין קשר בין השניים.
 
בעצם העובדה שהוא מונה עשרים הוא מציין את העובדה שהוא עומד בנקודה שהיא "עשרים" ביחס לספירה, ועל כן הוא עצמו מתייחס לעבר ולעתיד גם יחד, אך אם הוא איננו יודע באילו עשרים מדובר הוא מרוקן מתוכן את הספירה שלו.
אטו בשופטני עסקינן,
אדם שסופר עשרים, בוודאי שיודע שהדבר מצטרף לספירתו של אתמול שהיתה 19, שהרי וודאי שאם סופר היום עשרים לא ייתכן שאתמול היה 18, הלא כן ??

בתחילה הבנתי דבריך, שאדם שסופר כל יום כי זה הספירה של אותו היום, אך לא במהלך שלם שהיום מחכה לספירה של מחר..

אך עתה שהבנתי דבריך, לענ"ד אין הקו' מתחילה, ואולי תבאר ביתר ביאור והרחבה ונזכה להבין דבריך על נכון.
 
בתחילה הבנתי דבריך, שאדם שסופר כל יום כי זה הספירה של אותו היום, אך לא במהלך שלם שהיום מחכה לספירה של מחר..
זאת אכן ההבנה בדברי, אלא שהתכוונתי לומר שאם הוא מונה עשרים לעומר אך ורק מחמת מה שהודיעו לו שהיום הוא היום העשרים, אף על פי שהוא יודע שהיום הוא יום העשרים, על כל פנים הוא לא מנה עשרים יום, אלא בכל יום מחדש הוא בירר באיזה מספר ממוספר אותו היום.
כאשר הוא מודיע היום עשרים יום ובכוונתו לספור ולא רק להודיע את מספרו של היום הוא בעצם מודה שהוא נמצא כעת בהליך של ספירה שבו הוא נמצא בשלב העשרים, אבל אותה ספירה מזוייפת מתוכה מאחר והוא איננו מבצע פעולת מניין.
 
זכורני שגם מבחינה הלכתית רק אני לא בטוח
(במחילה זה היה לפני תקופה ארוכה רק זכורני שעורר בזה)
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון