ספירת העומר האם מי שספר וחוזר וסופר מקיים בספירה שניה מצוה

[אברך מישיבת מיר]

כתב הגר"מ שרנבוך (מועדים וזמנים סי' ק"ח) דבר חדש דמכיון שבמצוות עשה אף שיצא חיובו, אי עביד המצוה פעם נוספת מקיים בזה מצוה קיומית, א"כ הכא נמי י"ל בספירת העומר, דאם חוזר וסופר יש בזה מצוה קיומית.

 

[שפע חיים]

לכאורה בזה אינו שייך, שהרי כבר היום ספור ולא שייך לספור את שכבר ספור

 

[ליטאי כבד]

כתב הגר"מ שרנבוך (מועדים וזמנים סי' ק"ח) דבר חדש דמכיון שבמצוות עשה אף שיצא חיובו, אי עביד המצוה פעם נוספת מקיים בזה מצוה קיומית, א"כ הכא נמי י"ל בספירת העומר, דאם חוזר וסופר יש בזה מצוה קיומית.

לחץ כדי לכווץ...

האם גם קידוש אפשר לעשות פעמיים?

 

[פנחס ע]

ויש לתמוה, שלכאורה עיקר הספירה אינו מעשה המניה, אלא המציאות שבה הוא ציין יום נוסף שעבר, ולכאורה איך זה שייך בספירת העומר שבשאר עשין חוזר ועשה פעמיים.
ונראה שזו כוונת

האם גם קידוש אפשר לעשות פעמיים?

לחץ כדי לכווץ...

שהרי קידש היום כבר ומה שייך לשוב לקדשו?

 

[אברך מישיבת מיר]

ויש לתמוה, שלכאורה עיקר הספירה אינו מעשה המניה, אלא המציאות שבה הוא ציין יום נוסף שעבר, ולכאורה איך זה שייך בספירת העומר שבשאר עשין חוזר ועשה פעמיים.
ונראה שזו כוונת

שהרי קידש היום כבר ומה שייך לשוב לקדשו?

לחץ כדי לכווץ...

לכאורה אפשר למנות פעמיים דהנה החינוך (מצוה ש"ו) כתב בשורש מצוה זו וז"ל: נצטוינו למנות ממחרת יום טוב של פסח עד יום נתינת התורה, להראות בנפשנו החפץ הגדול אל היום הנכבד הנכסף ללבנו, כעבד ישאף צל, וימנה תמיד מתי יבוא העת הנכסף אליו שיצא לחירות, כי המנין מראה לאדם כי כל ישעו וכל חפצו להגיע אל הזמן ההוא, ע"כ.
נמצא שכל זמן שואמונה את היום הוא מראה בנפשו הצפיה כנ"ל, ואמאי אי אפשר למנות פעמיים ובאמת בזה מיושב מה שהקשה הרב ה@ליטאי הכבד שבקידוש יש לקדש אתת השבת ולהבדילה מימי החול וכיון שהבדילה שוב היא מובדלת ומה שיך להבדילה שוב. משא"כ בספירת העומ הוא מצפה ומצפה בכל מנין ומנין ועל כן שיך שימנה ויחזור וימנה.

 

[שפע חיים]

לכאורה אפשר למנות פעמיים דהנה החינוך (מצוה ש"ו) כתב בשורש מצוה זו וז"ל: נצטוינו למנות ממחרת יום טוב של פסח עד יום נתינת התורה, להראות בנפשנו החפץ הגדול אל היום הנכבד הנכסף ללבנו, כעבד ישאף צל, וימנה תמיד מתי יבוא העת הנכסף אליו שיצא לחירות, כי המנין מראה לאדם כי כל ישעו וכל חפצו להגיע אל הזמן ההוא, ע"כ.
נמצא שכל זמן שואמונה את היום הוא מראה בנפשו הצפיה כנ"ל, ואמאי אי אפשר למנות פעמיים ובאמת בזה מיושב מה שהקשה הרב ה@ליטאי הכבד שבקידוש יש לקדש אתת השבת ולהבדילה מימי החול וכיון שהבדילה שוב היא מובדלת ומה שיך להבדילה שוב. משא"כ בספירת העומ הוא מצפה ומצפה בכל מנין ומנין ועל כן שיך שימנה ויחזור וימנה.

לחץ כדי לכווץ...

הציפייה היא ע"י ספירה וכיוון שהיום כבר ספור אין בזה מצווה [וכי מי שיגיד "אוי כמה מצפה אני למתן תורה", יצא יד"ח? וודאי שענינה של מצווה זו הוא ציפייה ע"י ספירה].

 

[פנחס ע]

זהו טעם המצווה אבל לא גדר המצווה.
וכפי שהביא מר מהגרש"ש על ספק מנין. (אפי' שמראה החיבה וכו') שהרי ישנם גדרים למצווה, ואם יברך יותר בקול וכדו' לא יקיים מצווה גדולה יותר (אולי יש מעלה בזה אך ככל המצוות וכוונתם ולא משהו מיוחד בספיהע)

 

[ליטאי כבד]

לכאורה אפשר למנות פעמיים דהנה החינוך (מצוה ש"ו) כתב בשורש מצוה זו וז"ל: נצטוינו למנות ממחרת יום טוב של פסח עד יום נתינת התורה, להראות בנפשנו החפץ הגדול אל היום הנכבד הנכסף ללבנו, כעבד ישאף צל, וימנה תמיד מתי יבוא העת הנכסף אליו שיצא לחירות, כי המנין מראה לאדם כי כל ישעו וכל חפצו להגיע אל הזמן ההוא, ע"כ.
נמצא שכל זמן שואמונה את היום הוא מראה בנפשו הצפיה כנ"ל, ואמאי אי אפשר למנות פעמיים ובאמת בזה מיושב מה שהקשה הרב ה@ליטאי הכבד שבקידוש יש לקדש אתת השבת ולהבדילה מימי החול וכיון שהבדילה שוב היא מובדלת ומה שיך להבדילה שוב. משא"כ בספירת העומ הוא מצפה ומצפה בכל מנין ומנין ועל כן שיך שימנה ויחזור וימנה.

לחץ כדי לכווץ...

כנים דבריך, אם כי קיבלתי מרבותי שבדר"כ אין לומדים גדר המצוות מטעמי המצוות,
ועל אף דברי החינוך נראה לי משום מה שהמושג של ספירה דומה לקידוש היום.

 

[אברך מישיבת מיר]

זהו טעם המצווה אבל לא גדר המצווה.
וכפי שהביא מר מהגרש"ש על ספק מנין. (אפי' שמראה החיבה וכו') שהרי ישנם גדרים למצווה, ואם יברך יותר בקול וכדו' לא יקיים מצווה גדולה יותר (אולי יש מעלה בזה אך ככל המצוות וכוונתם ולא משהו מיוחד בספיהע)

לחץ כדי לכווץ...

יש לעיין האם א' ספר בלי לצפות ולכסוף לשבועות ולמתן תורה, האם לא נימא ליה דעיקר חסר מן הספר?

 

[ליטאי כבד]

עיקר דברי החינוך עדיין לא נותנים תמונה מושלמת על ענין ספירת העומר,
כי הרי רואים שזה שייך 'לעומר' ולא רק כציפייה למתן תורה, וצ"ב טובא ענין זה.
ועוד הקשו (כמדומה הגר"ש פינקוס זצ"ל) שא"כ היה צריך לספור עוד כמה ימים נשאר ולא כמה עבר.
ואולי יש לפתוח ע"ז אשכול נפרד.

 

[אברך מישיבת מיר]

עיקר דברי החינוך עדיין לא נותנים תמונה מושלמת על ענין ספירת העומר,
כי הרי רואים שזה שייך 'לעומר' ולא רק כציפייה למתן תורה, וצ"ב טובא ענין זה.
ועוד הקשו (כמדומה הגר"ש פינקוס זצ"ל) שא"כ היה צריך לספור עוד כמה ימים נשאר ולא כמה עבר.
ואולי יש לפתוח ע"ז אשכול נפרד.

לחץ כדי לכווץ...

אכן החינוך ממשיך ומבאר וז"ל: וזהו שאנו מונין לעומר, כלומר כך וכך ימים עברו מן המנין, ואין אנו מונין כך וכך ימים יש לנו לזמן, כי כל זה מראה בנו הרצון החזק להגיע אל הזמן, ועל כן לא נרצה להזכיר בתחילת חשבוננו ריבוי הימים שיש לנו להגיע לקרבן שתי הלחם של עצרת.

 

[אברך מישיבת מיר]

הציפייה היא ע"י ספירה וכיוון שהיום כבר ספור אין בזה מצווה [וכי מי שיגיד "אוי כמה מצפה אני למתן תורה", יצא יד"ח? וודאי שענינה של מצווה זו הוא ציפייה ע"י ספירה].

לחץ כדי לכווץ...

אמאי לא נימא בכל ספירה וספירה יש בזה צפיה בנפרד? וכמו שאדם מצפה לשאר דברים יכול לספור כמה פעמים מחמת גודל צפיתו.

 

[נראה לפשוט]

לפענ"ד חידוש גדול זה צריך מקור, וכל עוד אין מקור, הדבר כליתא. [בפרט שמסברא ז"א וכש"כ הרה"ג שליט"א]

 

[שפע חיים]

אמאי לא נימא בכל ספירה וספירה יש בזה צפיה בנפרד? וכמו שאדם מצפה לשאר דברים יכול לספור כמה פעמים מחמת גודל צפיתו.

לחץ כדי לכווץ...

זה וודאי, אבל מבחינת הספירה - לא ספר כלום, שכבר היום ספור [וודאי שכל כמה שסופר את היום עוד פעם ועוד פעם מראה בנפשו חביבות הדבר, אבל לספור- כנ"ל לענ"ד לא שייך]

 

[צעיר שבכהונה]

יש לעיין האם א' ספר בלי לצפות ולכסוף לשבועות ולמתן תורה, האם לא נימא ליה דעיקר חסר מן הספר?

לחץ כדי לכווץ...

בדיוק כמו אחד שהניח תפילין ולא חשב מאום, וכמו אחד שקרא קרי"ש ולא קיבל עול מלכות שמים, וכמו אחד שתקע בשופר ולא המליך את הבורא.
ברור שרחמנא ליבא בעי, אבל רחמנא נתן לנו גדרים למצוות.
הציפייה לא כלולה בחיוב המעשי והספירה כן.

 

[אברך מישיבת מיר]

בדיוק כמו אחד שהניח תפילין ולא חשב מאום, וכמו אחד שקרא קרי"ש ולא קיבל עול מלכות שמים, וכמו אחד שתקע בשופר ולא המליך את הבורא.
ברור שרחמנא ליבא בעי, אבל רחמנא נתן לנו גדרים למצוות.
הציפייה לא כלולה בחיוב המעשי והספירה כן.

לחץ כדי לכווץ...

הצפיה בודאי אינה מעכבת אבל בודאי שהיא לכתחילה חלק מן המצוה ובלעדה הרי היא כגוף בלי נשמה

 

[נדיב לב]

כתב הגר"מ שרנבוך (מועדים וזמנים סי' ק"ח) דבר חדש דמכיון שבמצוות עשה אף שיצא חיובו, אי עביד המצוה פעם נוספת מקיים בזה מצוה קיומית, א"כ הכא נמי י"ל בספירת העומר, דאם חוזר וסופר יש בזה מצוה קיומית.

לחץ כדי לכווץ...

לפו"ר יש לדון לדבריו באופן שספר בלא ברכה, אם יכול לספור שוב ולברך. וראה במקוש"ב ובהע' 5.

בגדר מצוות הסיבה - מצוה בפני עצמה או חלק ממצוות אכילת מצה - הערות בד' מרן הגרי"ז

מפורסמת חקירתו של מרן הגרי"ז (פ"ז מהל' חמץ ומצה ה"ז) האם מצוות הסיבה נתקנה כחלק ממצוות אכילת מצה, או שהיא מצוה בפני עצמה שזמן קיומה הוא בזמן אכילת הפסח והמצה, ותלה חקירה זו בפלוגתת הרמב"ם והרא"ש.

forum-otzar-hatorah.co.il

בנוגע למש"כ שנחשב מצווה קיומית. ראה כאן וכאן.

 

[אברך מישיבת מיר]

לפו"ר יש לדון לדבריו באופן שספר בלא ברכה, אם יכול לספור שוב ולברך. וראה במקוש"ב ובהע' 5.

בגדר מצוות הסיבה - מצוה בפני עצמה או חלק ממצוות אכילת מצה - הערות בד' מרן הגרי"ז

מפורסמת חקירתו של מרן הגרי"ז (פ"ז מהל' חמץ ומצה ה"ז) האם מצוות הסיבה נתקנה כחלק ממצוות אכילת מצה, או שהיא מצוה בפני עצמה שזמן קיומה הוא בזמן אכילת הפסח והמצה, ותלה חקירה זו בפלוגתת הרמב"ם והרא"ש.

forum-otzar-hatorah.co.il

בנוגע למש"כ שנחשב מצווה קיומית. ראה כאן וכאן.

לחץ כדי לכווץ...

בל"נ

 

[צעיר שבכהונה]

הצפיה בודאי אינה מעכבת אבל בודאי שהיא לכתחילה חלק מן המצוה ובלעדה הרי היא כגוף בלי נשמה

לחץ כדי לכווץ...

אבל זה כלל לא משנה את גדרי הדין והמצווה.
לכן מפליא עד תמוה חידושו של הגר"מ שטרנבוך.

 

[מכנדבי]

כתב הגר"מ שרנבוך (מועדים וזמנים סי' ק"ח) דבר חדש דמכיון שבמצוות עשה אף שיצא חיובו, אי עביד המצוה פעם נוספת מקיים בזה מצוה קיומית, א"כ הכא נמי י"ל בספירת העומר, דאם חוזר וסופר יש בזה מצוה קיומית.

לחץ כדי לכווץ...

וכן דעת הגר"א וייס.