פסח, חודש ניסן סעודה באסרו חג (1 צופה)

[התורה]

כתב הרמ"א (סי' תכט סע' ב): "ונוהגים להרבות קצת באכילה ושתיה ביום אחר החג, והוא איסרו חג".

ומקור הדברים במסכת סוכה (מה:): "כל העושה איסור לחג באכילה ושתיה מעלה עליו הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן שנא' אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח".

ורש"י (שם) פירש בפירושו השני שהכוונה ליום שלאחר החג.

והירושלמי (ע"ז פ"א סוף ה"א) קורא לאסרו חג 'בריה דמועדא' (- בן המועד).
הגר"ע פריד

 

[שפע חיים]

מענין באמת מה ענינו של יום זה, ולכאורה הוא כהמשכיות של החג לימות השנה [כלשון אסרו חג כלומר קשר]

 

[התורה]

מענין באמת מה ענינו של יום זה, ולכאורה הוא כהמשכיות של החג לימות השנה [כלשון אסרו חג כלומר קשר]

לחץ כדי לכווץ...

ומקור הדברים במסכת סוכה (מה:): "כל העושה איסור לחג באכילה ושתיה מעלה עליו הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן שנא' אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח".

ורש"י (שם) פירש בפירושו השני שהכוונה ליום שלאחר החג.

והירושלמי (ע"ז פ"א סוף ה"א) קורא לאסרו חג 'בריה דמועדא' (- בן המועד).

לחץ כדי לכווץ...

 

[התורה]

מדיני ומנהגי 'אסרו חג'
אסרו חג: נוהגים להרבות קצת באכילה ושתיה ביום אחר החג, והוא אסרו חג.
ואמרו חז"ל כל העושה איסור לחג באכילה ושתייה, מעלה עליו הכתוב כאלו בנה מזבח והקריב עליו קרבן, שנאמר אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח.
דהנה שמחת החג כשמכוין לשם שמים עיקר השמחה בקרבנות שלמי שמחה, ואם בהתפעלות נפשו הקשורה לה', שמח ג"כ ביום שלאחריו ואוכל מהשלמים של אתמול, דשלמים נאכלים לשני ימים ולילה אחד, הוי התוספות דכאלו לבד הקרבנות בנה ג"כ את המזבח.
תענית: המנהג שלא להתענות בכל אסרו חג .
בגדי שבת: יש הנוהגים ללבוש בגדי שבת באסרו חג. ויש שלא נהגו בכך. ונהרא נהרא ופשטיה.
מסופר על הגה"צ רבי משה אריה פריינד זצ"ל גאב"ד ירושלים, בשנים האחרונות לחייו לבש מלבושי שבת ביום אסרו חג עד חצות, וכמנהג ירושלים מקדמת דנא. והרבה להזהיר ולבקש את תלמידיו על כך, שלא ללבוש בגדי חול באסרו חג עד אחרי חצות היום.
ואמר שהוא חושש שהרבה פסקו מללבוש מלבושי שבת באסרו חג מחמת שראו שהוא אינו נוהג בכך, ולכן כדי לתקן הדבר הוא מרבה להזהיר ולבקש על כך.
ויש לציין לדרכי חיים ושלום (אות תקכ"ד) ממנהגי הגה"ק בעל המנחת אלעזר ממונקאטש זצ"ל שכתב וז"ל: "מאוד השביח מנהג החסידים והיראים בעיר הקודש ירושלים שהולכים ביו"ט שני לכבוד אסרו חג ולכבוד כלל ישראל אחיהם שבגולה במלבושי שבת ויו"ט וכו', יפה מנהג החסידים והיראים עכ"ד.
גליון מחוברים​

 

[שפע חיים]

מדיני ומנהגי 'אסרו חג'
אסרו חג: נוהגים להרבות קצת באכילה ושתיה ביום אחר החג, והוא אסרו חג.
ואמרו חז"ל כל העושה איסור לחג באכילה ושתייה, מעלה עליו הכתוב כאלו בנה מזבח והקריב עליו קרבן, שנאמר אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח.
דהנה שמחת החג כשמכוין לשם שמים עיקר השמחה בקרבנות שלמי שמחה, ואם בהתפעלות נפשו הקשורה לה', שמח ג"כ ביום שלאחריו ואוכל מהשלמים של אתמול, דשלמים נאכלים לשני ימים ולילה אחד, הוי התוספות דכאלו לבד הקרבנות בנה ג"כ את המזבח.
תענית: המנהג שלא להתענות בכל אסרו חג .
בגדי שבת: יש הנוהגים ללבוש בגדי שבת באסרו חג. ויש שלא נהגו בכך. ונהרא נהרא ופשטיה.
מסופר על הגה"צ רבי משה אריה פריינד זצ"ל גאב"ד ירושלים, בשנים האחרונות לחייו לבש מלבושי שבת ביום אסרו חג עד חצות, וכמנהג ירושלים מקדמת דנא. והרבה להזהיר ולבקש את תלמידיו על כך, שלא ללבוש בגדי חול באסרו חג עד אחרי חצות היום.
ואמר שהוא חושש שהרבה פסקו מללבוש מלבושי שבת באסרו חג מחמת שראו שהוא אינו נוהג בכך, ולכן כדי לתקן הדבר הוא מרבה להזהיר ולבקש על כך.
ויש לציין לדרכי חיים ושלום (אות תקכ"ד) ממנהגי הגה"ק בעל המנחת אלעזר ממונקאטש זצ"ל שכתב וז"ל: "מאוד השביח מנהג החסידים והיראים בעיר הקודש ירושלים שהולכים ביו"ט שני לכבוד אסרו חג ולכבוד כלל ישראל אחיהם שבגולה במלבושי שבת ויו"ט וכו', יפה מנהג החסידים והיראים עכ"ד.
גליון מחוברים​

לחץ כדי לכווץ...

לפ"ז כיום אי"ז שייך, שהרי אין שלמים, ולא משמע כן,
וד"א כוונת שאלתי היתה מהו ענינו של היום המקשר אותו ליום טוב שלפניו, והאם התשובה היא שכל הקשר הוא ענין אכילת השלמים או שיש כאן משהו עמוק יותר?