עיקר הבית מדרש של מחשבה, הוא מעניין מאוד שהוא בעיקר נחלת הציבור המודרני יותר במגזר הליטאי, בפוניבז' ובבני ברק באופן כללי לא היה כל כך מחשבה, [מלבד רי"א וינטרוב והרב דסלר והרב וולבה ר' סענדר ארלנגר ר' שלמה ברעוודה וכדו' שהם היו ממש קבלה,] תורת המחשבה שהפשיטה את המושגים הקבליים היתה נחלת הירושלמים והסתובבה הרבה בחברון, אמנם בשנים האחרונות זה נכנס גם לפוניבז' ועוד ישיבות יותר פרומעריות יותר ויותר, אך בסופר מנחילי ופותחי הדרך הם יותר על הקו החברונאי - ירושלמי.
מי שפיתח את השיטה והנגישה הוא ללא ספק [ופלא שלא שמים עליו מספיק דגש] הוא ר' יצחק הוטנר זצ"ל בעל הפחד יצחק, הוא היה רבו של ר' משה שפירא וחמיו של ר' יונתן דיויד מפחד יצחק, ואפשר לתת לו את הג'וב של "מפתח השיטה".
תלמידו המשפיע ביותר היה ללא ספק ר' משה שפירא, רבה דרבה דר' נתן רוטמן, ר' יחזקאל הרטמן ועוד, מי שהיום נותן מחשבה בתוך הישיבות הם ר"נ רוטמן ור' חיים יצחק קפלן [תלמיד ר' יונתן דיויד], גם לר' דוד כהן יש מה לומר במחשבה, ולעוד כמה משגיחים וראשי ישיבות [הזכרתי את הבולטים שביניהם].
הזכירו את ר' יצחק שלמה זילברמן, זה נראה לי יותר שייך לקבלה ולא להפשטת המושגים מבית מדרשו של הרב הוטנר.
מעלות השיטה. העלאת הבחורים הצעירים למקומות גבוהים ולהכיר להם מושגים נעלים, מעלה את השאיפות ואת כל רוח החיים, ובאופן כללי מבינים הרבה חזלי"ם וגמרות, ועוד ועוד.
חסרונות השיטה. בעוד המהר"ל [רבה דרבה] עסק בכך אחר שסיים מסתמא מאות ואלפי פעמים את הש"ס והפוסקים כפי שיעידו ספריו בהלכה, ועסק בכך בתור קבלה שכתב השו"ע שאין ראוי לעסוק בהם אלא למי שמילא כריסו בש"ס ופוסקים, ועי' בסוגייא של ארבעה שנכנסו לפרדס, במצב זה יכול להיות בחור שאינו מי יוע מה בהתמדה וירא"ש וכדו', ועוסק כעת בהשתלשלותו של אדם קדמון לעץ הדעת, רח"ל.
וכידוע שבית מדרש זה הביא איתו אנשים מסוכנים מאוד ובתי מדרש בעיתיים ביותר, שהחריבו והרסו בפרט בחורים רבים ואכמ"ל, וכבר יצאו כל רה"י כנגד התועבה הזאת, וכולם אחר הבירור משתייכים בסופו של דבר לבית מדרש זה.
ומלבד מה שבית מדרש זה יכול להוציא מהצורה הנורמילת של לשבת וללמוד כמו שצריך, וזה תירוץ טוב של היצה"ר, וכבר ידוע שהרב שך מנע מהגרמ"ש למסור שיעורים בבני ברק.
יש שטוענים [כך היה משמעות מדברי הגרד"ל לאחרונה] כי אי"ז בגדר עסק התורה, אלא דוגמת חסידות וכדו' שעושים עסק מהבנה בוכן דברי המצוות וכו' וכו' והחיבור והדביקות אליהם, וראשי הישיבות דליטא סבורים היו שאין לנו אלא תורה.
