אם אתה רוצה אני יכול להסביר, ובקיצור אומר, רוב ככל האדם אלו הם חוויות, כל רצון הוא במובן מסוים רגש, נקודת השכל הקיימת באדם מטבעה אינה גוררת מעשים היא נבדלת ושכלית, ורק כאשר הידיעה מתחברת בהרגשה, בכל סוג שיהיה היא הופכת למעשה ופעולה, ממילא בכל מקום התורה דיברה על הלב כעיקר האדם, כי החוויה שהיא ממלאת את כל האדם בכל רגעי חייו, היא האדם הנצרך לתיקון בעולם הזה, השכל הפנימי הוא רוחני בטבעו ולא שייך בו תיקון, מה גם שהפעולות הם סתירה מובהקת למהות העצמית של המושג שכל.
לכן כיון שעיקר העבודה היא הרגש, ממילא אין ספק כי ככל שהרגש כולו יהיה משועבד יותר לבוראו כך תהיה צורת האדם יותר שלימה עם בוראה.
ושוב, עיקר עבודת הרגש היא לתאם את הרגשות וליצור אותם מכח ההכרה, ובלי זה הרגש מביע את החומריות ונוטה לכל כיון ולא בהכרח אל האמת התורנית.
