אברך מישיבת מיר

משתמש מוביל
gemgemgemgemgem
פרסם מאמר
פרסם 5 מאמרים
פרסם 15 מאמרים!
הודעות
2,198
תודות
10,184
נקודות
535
יש לעייין האוכל מאכלות אסורות במקום פקוח נפש האם מטמטם

בספר משחת שמן (הגרח"ש קויפמאן רה"י דגיס'אד, מהדו"ח ח"א סי' ל"ב, ח"ב סי' קע"ד אות ג') דן בזה והביא דבמשך חכמה (דברים פ"ו פי"א) למד דאע"פ דקדלי דחזירי הותרו בשעה שנכנסו לארץ מכל מקום מטמטם את הלב ולכך הוצרכו להזהרה דהשמרו לכם, נמצא דאפילו במקום שהותרה אמרינן דהאיסור מטמטם את הלב.

עוד עי' שם במשך חכמה שפירש דעיקר הטעם דבחולה שיש בו סכנה הזקוק לאכול בשר בשבת, אין מאכילים אותו נבילה אלא שוחטים אע"פ שניבילה הוה רק איסור לאו ושחיטה בשסבת הוה איסור חמור של כרת, ממ"מ שוחטים בהמה ואין מאכילים את החולה נבילה משום שהנבילה מטמטמת, וכן כתב הנצי"ב (בהעמק דבר, דברים ו יא, מרומי שדה פ"ג ע"א) ע"ש. וכן הביא בשם הגרי"ז (ספר משולחן גבוה פר' שמיני פי"א פי"ג, עובדות והנהגות ח"ב עמ' נ').

עוד הביא דבט"ז (יו"ד סי' פ"א סקי"ב), ובש"ך (סקכ"ה) כתבו דאם האם אוכלת דבר איסור מחמת פקוח נפש לא תניק את בנה דמטמטם לב התינוק, ע"ש. משמע דאף במקום פקוח נפש מטמטם האיסור, ויש לדחות דאע"פ דהיה פקוח נפש לאם, מ"מ לתינוק אין זה פקוח נפש לפיכך יכול האיסור לטמטם שוב מצאתי דדחה כן במשחת שמן (ח"ב סי' קע"ד), ושלח לעיין בלב אליהו (שמות עמ' ח'), ע"ש. ועוד עי' בתורת היולדת

עוד הביא שם במשחת שמן את דברי הר"ן בדרושיו (דרוש י"א) דכל דבר שהתירו חז"ל אפילו בטעות אינו מטמטם, וכן הביא בשם הר"ן הנ"ל הגרח"פ שייננברג (ספר תורת היולדת פמ"ה הערה ב').

וכן כתב המהר"ל (תפארת ישראל פ"ח) דאפילו קדלי דחזירי אינם מטמטמים את אנשי המחמה מאחר שהותרו, והוא הדין חולה שיש בו סכנה אין המאכלים מטמטמים אותו מחמת שהותר בהם.
 
לכאורה היה מקום לחלק בין הנידונים, שבפיקוח נפש הגם שנדחה האיסור הרי סו"ס יש כאן חפצא דאיסורא, ומה שמטמטם זה לא מה שעבר את האיסור אלא החפצא של הדבר.
אבל בקדלי דחזירי אפשר שזה נחשב להיתר גמור כך שאין כאן כלל החפצא דאיסורא לגביהם וממילא אינו מטמטמם.
 
לכאורה היה מקום לחלק בין הנידונים, שבפיקוח נפש הגם שנדחה האיסור הרי סו"ס יש כאן חפצא דאיסורא, ומה שמטמטם זה לא מה שעבר את האיסור אלא החפצא של הדבר.
אבל בקדלי דחזירי אפשר שזה נחשב להיתר גמור כך שאין כאן כלל החפצא דאיסורא לגביהם וממילא אינו מטמטמם.
לא חושב שכל חילוק מסתבר לחלק
הרי סוף סוף שניהם עשו בהיתר גמור
עוד הביא דבט"ז (יו"ד סי' פ"א סקי"ב), ובש"ך (סקכ"ה) כתבו דאם האם אוכלת דבר איסור מחמת פקוח נפש לא תניק את בנה דמטמטם לב התינוק, ע"ש. משמע דאף במקום פקוח נפש מטמטם האיסור, ויש לדחות דאע"פ דהיה פקוח נפש לאם, מ"מ לתינוק אין זה פקוח נפש לפיכך יכול האיסור לטמטם שוב מצאתי דדחה כן במשחת שמן (ח"ב סי' קע"ד), ושלח לעיין בלב אליהו (שמות עמ' ח'), ע"ש. ועוד עי' בתורת היולדת
ולפיכך גם זה לא מסתבר
 
לא חושב שכל חילוק מסתבר לחלק
הרי סוף סוף שניהם עשו בהיתר גמור
הרעיון לדברי נראה במסילת ישרים, שהחומרא של מאכלות אסורות הוא מה שנעשה בשר מבשרו,
ונראה לי שלכן זה מטמטמם, ולא שיש איזה סגולה שכיון שעשה איסור הוא מתטמטם, ודו"ק.

ויש להוסיף לפי"ז בביאור מש"כ התוס' בגיטין דהא דאין הקב"ה מביא תקלה על צדיקים הוא רק באכילת איסור ולא באכילה בזמן איסור, ודו"ק.

אם לא נגיד שבהיתר לא מטמטם אם כן כולנו מטומטמים כיון שסטטיסטיקה אכלנו טריפות
לא מופקע...
 
אם לא נגיד שבהיתר לא מטמטם אם כן כולנו מטומטמים כיון שסטטיסטיקה אכלנו טריפות
והיינו דיש לדון לגבי ההכרעות דרוב וחזקה וכו' אם סו"ס איכא טמטום. [ונהוג אצל צורבים צעירים לדון עפי"ז בגדרי ההכרעות - במציאות או דין וכו'. וזכורני שמועה שאמרו בשם הגרע"א בזה דאיכא].
 
גם אצלי זה לא היה בגדר מופקע רק שחשבתי להוציא מערכת כשרות שתבדוק את כל סוגי החזקות ואז חשבתי שאני אפיקורס....
אך יכול להיות שפשוט אם נהיה צדיקים ה' לא יביא תקלה והרבה דרכים למקום (אגב פעם אמרתי בדרך הלצה "אמנם אני לא צדיק אבל לא נראה לי שאני פחות מבהמתן של צדיקים" אמנם יש גמ' שאנו פחות עין שבת קי"ב:)
 
עוד הביא שם במשחת שמן את דברי הר"ן בדרושיו (דרוש י"א) דכל דבר שהתירו חז"ל אפילו בטעות אינו מטמטם
לתועלת המעונין זה לשונו: "ואני סובר עוד שאי אפשר שימשך ממה שיכריעו הסנהדרין הפסד בנפש כלל, גם כי יאכילו דבר האיסור ושיאמרו בו שהוא מותר. לפי שהתיקון אשר ימשך בנפש מצד ההכרעה למצות החכמים מורי התורה הוא הדבר היותר אהוב אצלו, כאמרו הנה שמוע מזבח טוב, ותיקון ההוא יסיר הרוע אשר הוא מעותד להתילד בנפש מצד אכילת הדבר האסור ההוא, וכיוצא בדבר זה בעצמו יקרה בגוף, כי המאכל המזיק כשיאכלהו האוכל על דעת שמועיל אליו, הנה מחשבתו תפעל באוכל ההוא ויסור ממנו היזקו אם לא שיהיה מופלג. כן הענין כשימשך האדם אחר מצות הסנהדרין, גם כי ישיגו ויכירו בדבר האסור שהוא מותר, המשכו אחר עצתם והיותו נמשך אחריהם יסיר מנפשו כל אותו רוע שהיה ראוי שיתילד מצד אכילת הדבר האסור ההוא, ולכן צותה התורה ואמרה לא תסור מן הדבר וגו'. והנה נשלם בזה ענין השופטים ותיקונם."
 
לתועלת המעונין זה לשונו: "ואני סובר עוד שאי אפשר שימשך ממה שיכריעו הסנהדרין הפסד בנפש כלל, גם כי יאכילו דבר האיסור ושיאמרו בו שהוא מותר. לפי שהתיקון אשר ימשך בנפש מצד ההכרעה למצות החכמים מורי התורה הוא הדבר היותר אהוב אצלו, כאמרו הנה שמוע מזבח טוב, ותיקון ההוא יסיר הרוע אשר הוא מעותד להתילד בנפש מצד אכילת הדבר האסור ההוא, וכיוצא בדבר זה בעצמו יקרה בגוף, כי המאכל המזיק כשיאכלהו האוכל על דעת שמועיל אליו, הנה מחשבתו תפעל באוכל ההוא ויסור ממנו היזקו אם לא שיהיה מופלג. כן הענין כשימשך האדם אחר מצות הסנהדרין, גם כי ישיגו ויכירו בדבר האסור שהוא מותר, המשכו אחר עצתם והיותו נמשך אחריהם יסיר מנפשו כל אותו רוע שהיה ראוי שיתילד מצד אכילת הדבר האסור ההוא, ולכן צותה התורה ואמרה לא תסור מן הדבר וגו'. והנה נשלם בזה ענין השופטים ותיקונם."
אך לכאורה הגר"א (אבן שלמה ד ז) חולק וזה הלשון
"עונות שבאים באונס ושוגגו אע״פ כן נענש עליהם כי עבירה גוררת עבירה ואדם מטמא עצמו מעט וכו כי מסתמא הניה מתחלה פתח ליצה״ר לכנוס בו"
(אגב יש לציין לרמב"ן בשער הגמול שכתב שאדם נענש (כמדומני מסביר את הקרבנות) בשוגג כיון שבמציאות יש חפצא דאיסורא ואף אם לא פשע ועוד שהיה לו להיזהר)
 
אך לכאורה הגר"א (אבן שלמה ד ז) חולק וזה הלשון
"עונות שבאים באונס ושוגגו אע״פ כן נענש עליהם כי עבירה גוררת עבירה ואדם מטמא עצמו מעט וכו כי מסתמא הניה מתחלה פתח ליצה״ר לכנוס בו"
(אגב יש לציין לרמב"ן בשער הגמול שכתב שאדם נענש (כמדומני מסביר את הקרבנות) בשוגג כיון שבמציאות יש חפצא דאיסורא ואף אם לא פשע ועוד שהיה לו להיזהר)
יש לחלק בין פסק בי"ד שהוא יכול להפוך את האסור למותר למה שאדם חוטא באונס שנחשב שצריך כפרה
 
יש לסייע דבריך דאם לאו כל אחד לא ישמע להיתר בי"ד מחשש שזה עבירה באונס אך עדין אני מהסס אם זה מוכרח לחלק ועיין
 
לתועלת המעונין זה לשונו: "ואני סובר עוד שאי אפשר שימשך ממה שיכריעו הסנהדרין הפסד בנפש כלל, גם כי יאכילו דבר האיסור ושיאמרו בו שהוא מותר. לפי שהתיקון אשר ימשך בנפש מצד ההכרעה למצות החכמים מורי התורה הוא הדבר היותר אהוב אצלו, כאמרו הנה שמוע מזבח טוב, ותיקון ההוא יסיר הרוע אשר הוא מעותד להתילד בנפש מצד אכילת הדבר האסור ההוא, וכיוצא בדבר זה בעצמו יקרה בגוף, כי המאכל המזיק כשיאכלהו האוכל על דעת שמועיל אליו, הנה מחשבתו תפעל באוכל ההוא ויסור ממנו היזקו אם לא שיהיה מופלג. כן הענין כשימשך האדם אחר מצות הסנהדרין, גם כי ישיגו ויכירו בדבר האסור שהוא מותר, המשכו אחר עצתם והיותו נמשך אחריהם יסיר מנפשו כל אותו רוע שהיה ראוי שיתילד מצד אכילת הדבר האסור ההוא, ולכן צותה התורה ואמרה לא תסור מן הדבר וגו'. והנה נשלם בזה ענין השופטים ותיקונם."
אע"פ שהיה מקום לחלק דשני פסק בי"ד שהוא התר לגמרי משא"כ בהתרים אחרים.
 
כן מפורסם בי מדרשא אך זיל בתר טעמא דהר"ן ה"ה בכל מורה הוראה מצורף ציטוט נרחב יותר מדברי הר"ן
הנה יש כאן מקום עיון כי זה ראוי שימשך על דעת מי שיחשוב שאין טעם למצות התורה כלל אלא כלן נמשכות אחר הרצון לבד, ולפי זה אחר שהדבר מצד עצמו איננו ראוי להיות טמא או טהור דרך משל, אבל מה שטמאתהו או טהרתהו נמשך אחר הרצון לבד, הנה א"כ לפי זה הנמשך אחר כל מה שיניחו חכמי הדור שאי אפשר שיהיו דבריהם על היפך האמת, וא"א שימשך מהענין ההוא בנפשותינו דבר מגונה כלל, אבל אחרי שאנחנו לא נבחר בזה הדעת, אבל נאמין שכל מה שמנעתהו התורה ממנו מזיק אלינו ומוליד רושם רע בנפשותינו ואע"פ שלא נדע סבתו, לפי זה הדעת א"כ כשיסכימו החכמים בדבר אחד טמא שהוא טהור מה יהיה, הלא הדבר ההוא יזיק אותנו ויפעל מה שבטבעו לפעול, ואע"פ שהסכימו בו החכמים שהוא טהור. ואלו יסכימו הרופאים על סם אחד שהוא שוה והוא על דרך משל חם במעלה הרביעית, שאין ספק שלא תמשך פעולת החום בגוף מה שיסכימו בו הרופאים, אבל כפי טבעו בעצמו, כן הדבר שאסרה לנו התורה מצד שהוא מזיק בנפש איך ישתנה טבע הדבר ההוא מצד שהסכימו החכמים שהוא מותר, זה אי אפשר רק על צד הפלא, והיה ראוי אם כן יותר שנמשך בזה על פי מה שתתברר לנו מצד נביא או בת קול, שעל דרך זה נתברר לנו אמיתת הדבר בעצמו:
ויש לומר בזה, שהענין נוהג במצוה זאת בחקת התורה כמו שינהגו הכחות הטבעיים בחק הטבע, שכמו שהן הטבעו באדם או בדבר הטבעי אשר לו הכחות ההן לצורך תיקונו, ובכלל על הרוב ימשך מהם תיקון, ועם כל זה לפעמים ועל צד הזרות ימשך מהם בעצמם הפסד, הטבע לא נשמר מן ההפסד כי אי אפשר שיהיה תיקונו ביותר מזה, כן הענין בשוה בחק המצוה הזאת, כי כמו שהכח המושך הטבע באדם כדי שימשוך מזונו אי אפשר לו מבלעדיו, עד שאם יבטל הכח ההוא ימות, ועם כל זה הכח המושך ההוא ימשוך דבר בלתי נאות יתילד ממנו חולי ברוב הזמן, והטבע לא ישגיח על זה, אבל עיקר כונתו היה על התיקון הכללי הנמשך תמיד ולא יקפיד על ההפסד הנופל על צד הזרות, שאי אפשר לתיקון ענינו ביותר מזה, כן הענין במצוה זו בשוה, שהתורה השגיחה לתקן ההפסד שהיה אפשר שיפול תמיד והוא פירוד הדיעות והמחלוקת, ושתעשה תורה כב' תורות, ותקנה ההפסד התמידי הזה כשמסרה הכרעת הספקות לחכמי הדור, שעל הרוב ימשך מזה תיקון ויהיה משפטם צודק, כי שגיאות החכמים הגדולים מועטות ממי שהוא למטה מהם בחכמה, וכ"ש כת הסנהדרין העומדים לפני ה' ית' במקדשו ששכינה עמהם, ועם היות שלפעמים אפשר שעל צד הפלא והזרות ישגו בדבר מה, לא חששה תורה להפסד ההוא הנופל מעט, כי ראוי לסבול אותו מצד רוב התיקון הנמשך תמיד, ואי אפשר לתקן יותר מזה, כמו שהוא בחק הטבעי בשוה.
בחרה התורה שתמסור הכרעת הספקות לחכמים ולא מסרה לנביאים, לסבות רבות, שהדבר ברור שאין הנביאים מתנבאים בכל עת, וא"כ מה נעשה בימים אשר היה דבר ה' יקר אלינו, ועוד שגלוי וידוע היה לפניו שהנבואה לא שופעת אלינו תמיד אבל יגיע עת שיגרמו עונינו לסתום חזון ונביא, ואם הכרעת הספקות תהיה נמסרת לנביאים מה נעשה בזמן אין חזון נפרץ, נשוטט לבקש את דבר ה' ולא נמצא. ולכן חכמתו גזרה שתמסר ההכרעה לחכמים אשר לא סר ולא יסור, כמו שהובטחנו על זה כי לא תשכח מפי זרענו. ועוד שאין נבואת הנביא שצויתנו התורה המשך אחר דבריו, בענין שלא יהיה אפשר שיפול בו ספק אם היא אמתית אם לאו, כמו שיתברר לפנינו ולכן בחרה התורה יותר שתמסר ההכרעה לחכמים שיסכימו עליה בטעם וראיה משתמסר לנביא, אחר שלא יתאמתו דבריו כי אם מצד האות ואותו אות אפשר שיהיו דברים בגו:
ואני סובר עוד שאי אפשר שימשך ממה שיכריעו הסנהדרין הפסד בנפש כלל, גם כי יאכילו דבר האיסור ושיאמרו בו שהוא מותר. לפי שהתיקון אשר ימשך בנפש מצד ההכרעה למצות החכמים מורי התורה הוא הדבר היותר אהוב אצלו, כאמרו הנה שמוע מזבח טוב, ותיקון ההוא יסיר הרוע אשר הוא מעותד להתילד בנפש מצד אכילת הדבר האסור ההוא, וכיוצא בדבר זה בעצמו יקרה בגוף, כי המאכל המזיק כשיאכלהו האוכל על דעת שמועיל אליו, הנה מחשבתו תפעל באוכל ההוא ויסור ממנו היזקו אם לא שיהיה מופלג. כן הענין כשימשך האדם אחר מצות הסנהדרין, גם כי ישיגו ויכירו בדבר האסור שהוא מותר, המשכו אחר עצתם והיותו נמשך אחריהם יסיר מנפשו כל אותו רוע שהיה ראוי שיתילד מצד אכילת הדבר האסור ההוא, ולכן צותה התורה ואמרה לא תסור מן הדבר וגו'. והנה נשלם בזה ענין השופטים ותיקונם.
 
אך יל"ע לפי"ז למה החמירו יותר במאכלות אסורות הרי עד כמה שהדין שמותר אז זה לא מטמטם
כוונת כבודו להקשות בחולה בשבת למה התירו לשחוט ולא האכילו נבילה.
אם זה הקושיא, הרי מבואר בר"ן פירוש אחר שנבילה האיסור בכל כזית וכזית ויעבור ע"י כך באיסורים רבים משא"כ שחיטה זה איסור א', ועל כן הוא קל מאיסורים רבים איש בו כרת
 
כוונת כבודו להקשות בחולה בשבת למה התירו לשחוט ולא האכילו נבילה.
אם זה הקושיא, הרי מבואר בר"ן פירוש אחר שנבילה האיסור בכל כזית וכזית ויעבור ע"י כך באיסורים רבים משא"כ שחיטה זה איסור א', ועל כן הוא קל מאיסורים רבים איש בו כרת
כוונתי שכל מי שלא פירש כפירוש זה בהכרח לא סובר כדרשות הר"ן דלעיל
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון