שאלה לעורכים תורניים - (1 צופה)

[הצעיר באלפי ישראל]

האם נכון לכתוב המון ר"ת בספר של חידו"ת רגיל?

 

[שיל"ת]

האם נכון לכתוב המון ר"ת בספר של חידו"ת רגיל?

לחץ כדי לכווץ...

מבחינת מה? נוחות? מנסיון הן מדברים שכתבתי ונתתי לאחרים לעבור עליהם והן להיפך ר"ת הם בלתי נסבלים.

 

[יצחק מירושלים]

מבחינת מה? נוחות? מנסיון הן מדברים שכתבתי ונתתי לאחרים לעבור עליהם והן להיפך ר"ת הם בלתי נסבלים.

לחץ כדי לכווץ...

תלוי איזה ר"ת יש כאלה דיותר מוכרים ויש כאלה שפחות
המוכרים לפעמים מובנים רק או בעיקר בר"ת

 

[אברך מישיבת מיר]

האם נכון לכתוב המון ר"ת בספר של חידו"ת רגיל?

לחץ כדי לכווץ...

א. ראשי תיבות קשים אפילו אם לכותב ברור הפתיחה שלהם מחמת כשרונו או רגילותו בראשי תיבות אלו, ודאי שיש לפותחם כי הקרא לא יבין את הנאמר בהם מחמת קושי הראשי תיבות

ב. אפילו ראשי תיבות שידוע הפתיחה שלהם עדיף שלא לכתוב, כי הראשי תיבות מפריעים לריכוז של הקורא, מכיון שהקורא צריך לפתוח את הראשי תיבות הוא מפסיק את הריכוז אפילו באלפית שניה, ומכיון שהוא צריך לחשוב על מילות הראשי יוצא מן הריכוז של הנאמר ועל כן עדיף לפתוח את הראשי תיבות, ואם לא פתחת את הראשי זה יעבור בקורת ספרים, אם כי לא רצוי בכלל.

ג. אכן ר"ת רגילים כמו א"כ בס"ד והקב"ה וכד' צריכים דווקא ראשי תיבות כי הקרא רגיל לראשי תיבות אלו ולא מפריע בריכוז, אך מאידך אאם תפתח אותם זה מטריח את הקרא לקרא הרבה ומפריע הריכוז.

ד. יש ראשי תיבות נטרלים שאפשר לפתוח ואפשר לכתוב בראשי תיבות כמו צ"ל י"ל שהם רגילים ולא מפריעים בריכוז ואף אם פותחים אותם אינם מפריעים בריכוז אז אפשר לפותחם ואפשר לכתוב בראשי תיבות.

ה. לפעמים יש סוגיה שלימה כמו נותן טעם לפגם כדי שבתחילה לפותחם אבל בהמשך אפשר גם בר"ת כי הקרא התרגל עליהם, אן אפשר לפותחם כי הקורא לא רגיל עליהם ולא מפריע אם פותחים אותם.

 

[אברך מישיבת מיר]

האם נכון לכתוב המון ר"ת בספר של חידו"ת רגיל?

לחץ כדי לכווץ...

הדברים שכתבתי אמורים אפילו אם הכותב כותב לעצמו, כי ברבות הימים שיבא לקרא את החידו"ת שוב והוא לא יהיה בענינים הוא יקרא את החידו"ת כמעט כמי שלא הוא כתבם, ועל כן אין חילוק אם כותב לפרסם בציבור בכל צורה שהיא או שכתבם לעצמו.

 

[ספיר ויהלום]

כדאי לדעת שכל עניין הר"ת התחיל ככל הנראה בדפוסים הקדמונים שהשתמשו באותיות עופרת, ובשלב כל שהוא נגמרו למדפיסים האותיות, ולכן נכנס עניין הר"ת בעיקר באותיות הכי שימושיות, כגון ה' ו', וכדו', ולכן הרבה פעמים הם החסירו את האות האחרונה במילה בעיקר באותיות כמו מ' סופית וה'.
ואם כן, הרי שכיום אין שום עניין בר"ת.

 

[מרדכי זנגר]

מנסיון כמה שפחות ראשי תיבות גם ראשי תיבות מובנים הם מסרבלים.
לדוג' הצירוף ר"ת מצריך אלפית השניה כדי להבין שזה ראשי תיבות ולא רבינו תם.


לדוג' - הרא' עה"ת מק' האם בספיה"ע בעי' כוונה כברכה"ז או שאי"צ כדאי' בשא"פ.

והשווה לטקסט הבא:

הראשונים על התורה מקשים האם בספירת העומר בעינן כוונה כברכת המזון או שאין צריך כדאיתא בשאר פוסקים.

 

[הצעיר באלפי ישראל]

כדאי לדעת שכל עניין הר"ת התחיל ככל הנראה בדפוסים הקדמונים שהשתמשו באותיות עופרת, ובשלב כל שהוא נגמרו למדפיסים האותיות, ולכן נכנס עניין הר"ת בעיקר באותיות הכי שימושיות, כגון ה' ו', וכדו', ולכן הרבה פעמים הם החסירו את האות האחרונה במילה בעיקר באותיות כמו מ' סופית וה'.
ואם כן, הרי שכיום אין שום עניין בר"ת.

לחץ כדי לכווץ...

אכן. משניות מדפוס ליוורנו שיש לי, בהקדמה יש הרבה כאלה. (כגון: 'ומס' נ' רוב' ככול' - ומסכת נדה רובה ככולה...)

אך עדיין, כשנתבקשתי לעשות פעם דבר דומה אמרו לי שזה נותן הרבה רושם טוב...
ושוחד יעוור עיני חכמים

 

[נתתי חכמה]

אך עדיין, כשנתבקשתי לעשות פעם דבר דומה אמרו לי שזה נותן הרבה רושם טוב...
ושוחד יעוור עיני חכמים

לחץ כדי לכווץ...

חלילה לך.
כל פעם שאני רואה בספרים [בעיקר בחורים], קיצורים משונים, זה משגע אותי, למה א"א לכתוב נורמלי.
אפילו תוספות עדיף לכתוב מלא, ולא תוס'.

 

[הצעיר באלפי ישראל]

אפילו תוספות עדיף לכתוב מלא, ולא תוס'.

לחץ כדי לכווץ...

רק שיש הרבה שחושבים שזה חלק מהעריכה התורנית, שחץ וגאווה, כמו להוסיף מילים בארמית שזה מאוד מקובל.
גם על זה אינני יודע כמה זה טוב, יש הרבה בעלי בתים שלא מעיינים בהרבה מהשו"תים (למרות שזה למעשה) בגלל שהם לא יודעים מה זה "למעליותא". ואכ"מ

 

[עמוסיך]

א. תלוי מי קהל היעד, יש קהל יעד שאם תכתוב לו פתוח מידי או שתגזים ותוסיף ניקוד, הם לא יפתחו את הספר, יחשבו זה של ברסלב...
ב. מנסיוני, ראוי לפתוח את כל הר"ת הפחות מוכרים. בספריי אני לא הבאתי ר"ת לבד מר"ת מוכרים כמו זה, או תוס' רש"י כ"ש ק"ו וכו'.
בתחילה באמת כתבתי הרבה ר"ת מחמת קיצור הזמן, אח"כ הבנתי שאם ארצה שהקורא באמת יהנה מזרימה חלקה בקריאה אני חייב לפתוח [קהל היעד שלי הוא לא רק אברכים משופשפים]

 

[אברך מישיבת מיר]

חלילה לך.
כל פעם שאני רואה בספרים [בעיקר בחורים], קיצורים משונים, זה משגע אותי, למה א"א לכתוב נורמלי.
אפילו תוספות עדיף לכתוב מלא, ולא תוס'.

לחץ כדי לכווץ...

תוס' מלא זה מטריח את העין סתם לדעתי וכן גמ' מלא זה מטריח

אכן כל זה אם המאמר מיועד לבית המדרש, אך אם המאמר מיועד לאנשים פשוטים שאינם רגילים להיות בבית המדרש ואינם רגילים בלימוד צריך לכתוב במקום גמ' תלמוד בבלי וכמובן שתוספות צריך לפתוח וכד'.

 

[נתתי חכמה]

רק שיש הרבה שחושבים שזה חלק מהעריכה התורנית, שחץ וגאווה, כמו להוסיף מילים בארמית שזה מאוד מקובל.
גם על זה אינני יודע כמה זה טוב, יש הרבה בעלי בתים שלא מעיינים בהרבה מהשו"תים (למרות שזה למעשה) בגלל שהם לא יודעים מה זה "למעליותא". ואכ"מ

לחץ כדי לכווץ...

לא רק בעלי בתים, כל לומד נורמלי, מעדיף לקורא בספר שערוך בלא קיצורי מילים תמוהות.
אולי יש כמה [דפוקים?] שטוב להם לראות ספר שערוך בצורה תמוהה כזו, וא"כ אז יש לעורך הספר שיקול כלכלי, כמה יקנו את הספר וייהנו ממנו.

אגב, אולי מישהו יכול להסביר למה דווקא קוצרו מילים מסוימות ולא אחרות.
אפשר לכתוב על זה ספר שלם היסטורי ופסיכולוגי להפליא.

 

[הצעיר באלפי ישראל]

ר"ת מוכרים כמו זה, או תוס' רש"י כ"ש ק"ו וכו'.
בתחילה באמת כתבתי הרבה ר"ת מחמת קיצור הזמן, אח"כ הבנתי שאם ארצה שהקורא באמת יהנה מזרימה חלקה בקריאה אני חייב לפתוח [קהל היעד שלי הוא לא רק אברכים משופשפים]

לחץ כדי לכווץ...

הוא דווקא לא כ"כ מוכר,
תמיהני כיצד דבר זה הנו קוצר הזמן, בעוד שהוא מאריך זמן, גם לכותב וגם ללומד...

 

[נתתי חכמה]

או תוס' רש"י כ"ש ק"ו וכו'.

לחץ כדי לכווץ...

הוא דווקא לא כ"כ מוכר,
תמיהני כיצד דבר זה הנו קוצר הזמן, בעוד שהוא מאריך זמן, גם לכותב וגם ללומד...

לחץ כדי לכווץ...

אם הנושא כאן הוא כמה הר"ת מוכרים, אז הוא מוכר בעליל, לא פחות מ

הוא דווקא לא כ"כ מוכר,

לחץ כדי לכווץ...

 

[מויש]

אפילו תוספות עדיף לכתוב מלא, ולא תוס'.

לחץ כדי לכווץ...

טיפה מוגזם...
מילים כמו "תוספות" עדיף לכתוב בקיצור, לענ"ד.

ככלל, שמות של ספרים עדיף לקצר (אם הם מוזכרים פעמים רבות) - אך לא בפעם הראשונה...
ישנם הרבה ראשי תיבות המקצרים שמות של ספרים, שלא כל קורא רגיל בהם, ותמיד כדאי בפעם הראשונה ששם הספר מוזכר - לכתוב אותו במילוי.

 

[מויש]

האם נכון לכתוב המון ר"ת בספר של חידו"ת רגיל?

לחץ כדי לכווץ...

כלל ראשון נקטו בידכם:
ראשי תיבות וקיצורים נועדו להקל על הקורא - ולא על הכותב!!

ממילא, פעמים רבות כדאי לקצר מילים לר"ת - ואולם, זאת אך ורק אם מדובר בר"ת מוכרים (כדוגמת: ר"ת, כ"כ, כמ"כ, ק"ו, כ"ש...)
כך זה בצירופי מילים החוזרים על עצמם פעמים רבות בתוך המאמר, כמו לדוגמה שמות של ספרים (כדוגמת: קצה"ח, שו"ע, נוב"י, חזו"א וכדומה).
והוא הדין לגבי קיצורי מילים, כמו: לדוג', כדאי', ועי', וכדו'...

אולם, חשוב מאוד מאוד:
א. לא לכתוב ר"ת מרובים אחד אחרי השני (כמו: וכמ"ש רש"י הנ"ל בד"ה קמ"ל ואכמ"ל) - זה מכער את הספר ומכביד מאוד על הקורא.
ב. בשום אופן לא לכתוב ר"ת ארוכים מידי, בוודאי לא בפעם הראשונה (לדוגמה: חזקה משתחי"א, עדות שאאי"ל, וכדו'). אלא אם כן מדובר בצירופי מילים החוזרים על עצמם פעמים רבות לאורך המאמר, אז אפשר לקצרם לר"ת אחרי פעם או פעמיים שהם נכתבים במילוי האותיות והמילים.

 

[מויש]

בדיוק אתמול נחשפתי לקובץ תורני בו כתב המחבר ראשי תיבות שלא היו מוכרים לי: סב"ל.
בתחילה חשבתי שכוונתו "סבירא ליה" ושגה לכאורה כשכתב כך ולא: ס"ל.
אך מאחר ועסקו שם היה בענין ספק ברכות הבנתי שכוונתו היתה ל: ספק ברכות להקל.

זו למשל דוגמה לראשי תיבות לא מומלצים...
כמה מסובך לכתוב "ספק ברכות להקל"? לאיזה קורא זה יפריע?

 

[עוזי ומגני]

בדיוק אתמול נחשפתי לקובץ תורני בו כתב המחבר ראשי תיבות שלא היו מוכרים לי: סב"ל.
בתחילה חשבתי שכוונתו "סבירא ליה" ושגה לכאורה כשכתב כך ולא: ס"ל.
אך מאחר ועסקו שם היה בענין ספק ברכות הבנתי שכוונתו היתה ל: ספק ברכות להקל.

זו למשל דוגמה לראשי תיבות לא מומלצים...
כמה מסובך לכתוב "ספק ברכות להקל"? לאיזה קורא זה יפריע?

לחץ כדי לכווץ...

אם המאמר הוא בנושא ספק ברכות
מאוד מסרבל את המאמר אם כל חמש שורות יהא כתוב את כל המשפט ספק ברכות להקל
וקורא השורות וודאי יעדיף לקרוא את הר"ת סב"ל
אמנם זהו בר"ת שהרגילות להשתמש בו אף שלא מצוי בכל מקום וגם הוא קצר [כמו ר"ת]
אולם ר"ת כמו באכ"י יממ"א [אין כתב ידן יוצא ממקום אחר] לא כדאי להשתמש אף שחוזר על עצמו הרבה במאמר

 

[מרדכי זנגר]

אולם ר"ת כמו באכ"י יממ"א [אין כתב ידן יוצא ממקום אחר] לא כדאי להשתמש אף שחוזר על עצמו הרבה במאמר

לחץ כדי לכווץ...

אלא אם כן אתה החזון איש.
שכסדר מצרף ר''ת ארוכים