הלכות אינטרנט תמונת אישה בבינה מלאכותית (2 צופים)

[אמתע חסיד]

לאחרונה פגשתי בחור כשהוא מחזיק בידו נגן (לא כשר כמובן) עם תמונה של אשה.
לשאלתי איך מהין הוא להביט בתמונה, השיב לי בבטחון שזה תמונה שנוצרה בבינה מלאכותית ואין בכך בעיה..
האם ישנו צד שצודק הוא בדבריו??

 

[אברך מישיבת מיר]

לאחרונה פגשתי בחור כשהוא מחזיק בידו נגן (לא כשר כמובן) עם תמונה של אשה.
לשאלתי איך מהין הוא להביט בתמונה, השיב לי בבטחון שזה תמונה שנוצרה בבינה מלאכותית ואין בכך בעיה..
האם ישנו צד שצודק הוא בדבריו??

לחץ כדי לכווץ...

בשלמת חיים כתב דתמונה אשה מיתה אין בו איסור, ע"ש.
(צריך שיהיה בבחינת והייתם נקיים)
אולם אם מביא לידי הרהור אין סברא להתיר.

 

[אמתע חסיד]

בשלמת חיים כתב דתמונה אשה מיתה אין בו איסור, ע"ש.

לחץ כדי לכווץ...

ישנו תחת ידך?
קישור או מ"מ מדויק.

 

[מוליך ומביא]

תלוי בגדר איסור הסתכלות.

הסתכלות בתמונת אשה

ט. והנה כשם שהסתכלות באשה באמצעות מראה אסורה, כך גם הסתכלות בציור או בתמונת אשה אסורה, שהרי גם תמונה לא גרע מ"בגדי צבעונין", שאסור להסתכל בהם, כדי שלא יבוא לידי הרהור עבירה. וכפי שכתב בספר נחלת בנימין בהמשך דבריו המובאים לעיל: "אם עומד לפני ציור של אשה המכירה, מצויר בסממנים ומתואר כדמות תבניתה הנקרא "פארטרע", אם האשה מצוירת בשערות מגולות, ובטפח מגולה, אע"ג דאסור להסתכל בה דלא גרע מבגדי צבעונין כאמור, מכל מקום ליכא איסור לענין קריאת שמע וברכה, דעכ"פ אין שם ערוה עליהן".

ומבואר בדבריו שאיסור הסתכלות בתמונת אשה נאמר רק אם מכירה, כדין "בגדי צבעונין" שנאסר לראותם רק אם מכיר את האשה הלובשת אותם. וכן נקט הרוגאצ'ובר בשו"ת שלמת יוסף (סימן כב ס"ק ו) "אין חשש כי בה צריך שיהא מכירה, כיון שאינו רק תמונה, וכמו בעבודה זרה דף כ".

אולם השרידי אש (ח"ג סי' צה) כתב שבהסתכלות בתמונה אין היתר של "אינו מכירה": "ועל תלבושת הנשים המודרנית, בוודאי אסור להסתכל באשה זו המלובשת בבגדים אלה. ואף שבגמרא (ע"ז כ, ב) אמרו שהאיסור להסתכל בבגדים צבעוניים הוא רק במכירה – זהו רק במסתכל על בגדים אלה כשהם תלויים על הכותל, אבל אם מסתכל באשה עצמה שלובשת בגדים אלה, בודאי אסור אפילו אינו מכירה".

גדר איסור הסתכלות – באשה או ב"תוצאה" [הרהורי עבירה]

י. עוד מבואר בדברי הנחלת בנימין, כי דמות אשה במראה וכן תמונה אינן מוגדרות "ערווה" שאסור לומר כנגדן ברכה או לקרוא קריאת שמע כנגדן, שהרי "לא מצינו איסור לקרות קריאת שמע נגד בגדי צבעונים, אע"ג שההסתכלות בהן אסורה". ומאחר והאיסור להסתכל בדמות אשה במראה או בתמונת אשה נלמד מהאיסור להסתכל בבגדי צבעונים, אשר כמובן אינם בגדר "ערוה", ואין כל איסור לומר ברכה ולקרוא קריאת שמע כנגדם – הוא הדין במראה ובתמונה, אין איסור לברך ולקרוא כנגדן קריאת שמע.

בשו"ת שלמת חיים (סימן תשב, ובמהדורה החדשה סימן עו) כתב כי לשיטת הרמב"ן בספר המצוות שהסתכלות היא בכלל איסור "לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה" (ויקרא יח, ו), "פשיטא דאם נהנה מהתמונה אין כאן קריבה לערוה, דפשיטא דהתמונה אינה בכלל ערוה".

אולם גם אם תמונת אשה לא נחשבת "ערוה", עדיין יש לאסור את ההסתכלות בתמונת אשה, מחשש להרהורי עבירה, כדברי שו"ת נחלת יוסף (ח"ח סימן טו) בנדון ביקור במוזיאון שעווה ולהתסכל בבובות של נשים הלבושות כראוי, ושם דן בשאלה "האם איסור הסתכלות הוא רק על אשה ממש, או גם על צורה משעווה העשויה כאשה חיה ממש, עד שאי אפשר להבחין אם זה בן אדם חי, או לא". ויסוד הספק הוא השאלה העקרונית: "האם האיסור הוא ההסתכלות באשה, ובזה שמא בצילום או בפסל לא נאסר. או שהאיסור הוא התוצאה".

המשנת יוסף הכריע כי האיסור הוא התוצאה "דבתורה לא כתיב שלא להסתכל, אלא כתיב (במדבר טו, לט) וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם, כל ראיית עין שתביא להרהור אסורה. וכן ציותה התורה, וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע, שכל פעולה שתגרום להרהור, אסורה".

וכן נראה מדברי האז נדברו (ח"י סימן לה) שתמונת אשה אינה בגדר "ערוה" אך אסור להסתכל בה כאשר יש חשש הרהור: "זה ברור שתמונה לא מקרי ערוה מעיקר הדין, דהיינו למשל לענין (דברים כג, טו) וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר [הכוונה גם לערוה ממש, שגם אשה מוזהרת שלא לומר דבר שבקדושה כנגד ערות חברתה] אין תמונות בכלל הלאו. ורק במקום שאסרו משום טרדת הלב, כמו טפח באשה, בזה יש מקום עיון בתמונות. ממילא מה שנוגע להלאו ד"לא תתורו" שיסוד איסור הנאה מעריות [שאיסור זה קל בעיני בני אדם ודשין בעקב] אין התמונות בכלל, ואפשר אפילו בפרוצות. לפיכך כל הדיון בתמונות באיסור הסתכלות הוא רק משום הרהור לבד".

ואכן, הגר"ע יוסף אסר בשו"ת יביע אומר (ח"א סימן ז אות יג) לקרוא קריאת שמע כנגד תמונת אשה בזרועות מגולות וכדומה, וכתב ללמוד זאת ממה שכתב הבן איש חי בספרו רב ברכות (דף קלא ע"ב) שיש בתמונה "איסור הסתכלות בערוה, ובפרט שהצורה שלמה בכל חלקי הגוף, ולכן ודאי דראוי לנשים להמנע מלהצטלם בתמונה זו מחשש פן תבא התמונה לידי אינשי דלא מעלו". ולכן "לענין תמונה פוטוגרפית, הנה לפי כל האמור תורה יוצאה שיש להחמיר גם בזה [לא לקרות קריאת שמע כנגדה], דזיל בתר טעמא דהיינו משום הרהור, והכי נמי האיכא הרהור" [וכן כתב ביביע אומר (שם סי' ו אות יא) לענין שמיעת קול זמר של אשה, כשאינו רואה אותה, "דעכ"פ אם ראה צורתה בתמונה אין להקל בזה וחיישינן להרהור].

ועל פי זה הסיק המשנת יוסף לאסור הסתכלות בדיוקן שעווה של אשה "במה שעיניו רואות, ויכול לבוא להרהר אחריה אחר כך, מה גם שבמוזיאון מסתכלים ומתבוננים באומנות הצורה, הוי מגרה יצר הרע אנפשיה"

ומבואר איפוא בדבריהם, שיש לאסור, הן הסתכלות והן קריאת שמע כנגד תמונות נשים שאינן צנועות – מחשש להרהורי עבירה. וחשש זה לכאורה קיים גם באשה שאינו מכירה.
עולמות.

 

[מוליך ומביא]

עוד יש להתיר לפי מה שדנו לאסור בתמונת אישה נכרית בגלל שישנו דין של אשת איש אף בבן נח. וזה לא שייך בתמונה שמייצרים בבינה מלאכותית. ולכן האיסור רק מצד הרהור.

החיי אדם (הלכות ברכות כלל ד סעיף ה) הסתפק האם מותר לקרוא קריאת שמע כנגד אשה נכרית ששערותיה מגולות: "בתולות שמותרין ודרכן לילך בגילוי ראש, מותר [לקרוא קריאת שמע כנגד שערותיהן]. וצריך עיון מנכריות, כיון שאינן מוזהרות לכסות שערן, אם דומין לבתולות".

ובשו"ת רבבות אפרים (ח"א סי' נח) הביא מדברי רבי משה פינשטיין שכתב לו "דמותר לקרא נגד שער אשה נכרית אפילו בנשואה". ותשובה זו נדפסה בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ד סי' טו) ומסקנת הדברים: "על כל פנים לדינא, נגד שער נכרית בזמננו שהולכות פרועות ראש, ליכא איסור מלקרות ק"ש, אם אין לו הרהור מצד זה אפילו כשהן נשואות". וזאת משום שהשערות אינן בגדר "ערוה" מצד עצמן אלא רק מצד המנהג לכסותן: "ולא דמי למה שדרכן לכסות מהגוף שהוא ערוה, דהוא הדרך לכסות כל הנשים אפילו בתולות שעושה זה לפריצות. אבל השערות שרק לנשואות נוהגות ולא לבתולות שלא שייך ממילא בזה ענין פריצות, לא נאסר משום ערוה אלא בנשואות ישראליות שמחוייבות מדין התורה לכסותן, ולא לנכריות שאין להן שום איסור אלא הנהגת עצמן לסימן בעלמא". ומבואר שמעיקר הדין אין איסור לקרוא קריאת שמע כנגד שערות של נכרית, היות והיא אינה מחוייבת בכיסוי שערותיה מדינא, ולכן שערותיה המגולות אינן נחשבות ל"ערוה". אולם למעשה, אם יש חשש להרהור, אסור לקרוא כנגדה.

אולם בספר מלמדך להועיל (ח"א פ"ט סעיף יט) כתב: "כיון שכתב הרמב"ם (פ"ז מהלכות סנהדרין) שהאיסור להסתכל הוא רק על מי שהיא ערוה עליו, כמ"ש "ואשה הפנויה מותר לאותם שאינה לו ערוה ליהנות בהסתכלו ביופיה". נמצא לפי זה שכיון שגויה אסורה [עליו] מדרבנן, אם כן יש איסור להסתכל עליה. וכל שכן באשת איש גויה, שכיון שאצל שבע מצות בני נח ישנו דין של אשת איש, אף שלא חלים אצלם קידושין ע"י ישראל המקדש גויה, אך מ"מ גויה שנשואה ע"פ דרכם לגוי, נחשבת אשת איש, לענין שבן נח מצווה לפרוש ממנה. אם כן נמצא שגם לגויה אשת איש יש דין עריות שאסור להסתכל עליה, לרבנו יונה מדאורייתא ולרמב"ם מדרבנן". וכן השיב לי ידידי רבי משה חפוטא, רב קהילת דעת תורה בלוס אנג'לס: "גם בנכרית מקרי אשת איש, דאמנם לא שייך בהו אישות כישראלית, סוף סוף אישות אית בהו, דהא נאסרה עליהם אשת חברו". ולפי דעתם, יתכן לאסור פרסום תמונת אשה נכריה, מחשש הרהור, ובפרט אשת איש שהיא בגדר "ערוה".

לחץ כדי לכווץ...

 

[אמתע חסיד]

לפי הנ"ל יהא ניתן להתיר באופן שישנו סימן ברור שיוצר ע"י בינה מלאכותית שע"י זה לא יבא לידי הרהור?

 

[שקיל וטרי]

האם ישנו צד שצודק הוא בדבריו??

לחץ כדי לכווץ...

הבינה לא מייצרת תמונות על סמך תמונות קיימות?

 

[אברך מישיבת מיר]

ישנו תחת ידך?
קישור או מ"מ מדויק.

לחץ כדי לכווץ...

במהדורא החדשה אבן העזר תשובה ע"ז

 

[אמתע חסיד]

הבינה לא מייצרת תמונות על סמך תמונות קיימות?

לחץ כדי לכווץ...

נאמר וכן ע"פ התגובות הקודמות יש צד שיותר שהרי אינו מכירה..

 

[אברך מישיבת מיר]

בשו"ת שלמת חיים (סימן תשב, ובמהדורה החדשה סימן עו) כתב כי לשיטת הרמב"ן בספר המצוות שהסתכלות היא בכלל איסור "לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה" (ויקרא יח, ו), "פשיטא דאם נהנה מהתמונה אין כאן קריבה לערוה, דפשיטא דהתמונה אינה בכלל ערוה".

עולמות.

לחץ כדי לכווץ...

נראה שיש כאן טעות כי לשון השלמת חיים שם קרוב שהיה בכלל אל תפנו.

 

[ספיר ויהלום]

לאחרונה פגשתי בחור כשהוא מחזיק בידו נגן (לא כשר כמובן) עם תמונה של אשה.
לשאלתי איך מהין הוא להביט בתמונה, השיב לי בבטחון שזה תמונה שנוצרה בבינה מלאכותית ואין בכך בעיה..
האם ישנו צד שצודק הוא בדבריו??

לחץ כדי לכווץ...

עדיין לא נפקא מכלל דבר מכוער ולאו ד"לא תתורו"

 

[חפץ בחיים]

לא גרע מבגדי צבעונים של אשת איש שאסורים משום הרהור

 

[עוזי ומגני]

לאחרונה פגשתי בחור כשהוא מחזיק בידו נגן (לא כשר כמובן) עם תמונה של אשה.
לשאלתי איך מהין הוא להביט בתמונה, השיב לי בבטחון שזה תמונה שנוצרה בבינה מלאכותית ואין בכך בעיה..
האם ישנו צד שצודק הוא בדבריו??

לחץ כדי לכווץ...

בנו"ט לקשר לאשכול זה

הלכות אינטרנט - שמיעת קול אשה המופק ב'בינה מלאכותית' מותר? | הלכה ומנהג

ישנה דרך להפיק שירים המיוצרים ע"י 'בינה מלאכותית', כך שהשיר נשמע כאילו מושר ע"י אשה; כלומר, מפתחי הבינה מלאכותית אימנו את ה'מודל' בצלילי שירה, באופן שכשיתבקש לייצר צליל יוכל להפיק צליל שמשמע כמו איש, כמו אשה, וכמו כל כלי נגינה רצוי; אין כאן הקלטת קול של אשה אמיתית, אלא מיכשור ממוחשב שמסוגל לחקות...

forum-otzar-hatorah.co.il

 

[מנורה בדרום]

לאחרונה פגשתי בחור כשהוא מחזיק בידו נגן (לא כשר כמובן) עם תמונה של אשה.
לשאלתי איך מהין הוא להביט בתמונה, השיב לי בבטחון שזה תמונה שנוצרה בבינה מלאכותית ואין בכך בעיה..
האם ישנו צד שצודק הוא בדבריו??

לחץ כדי לכווץ...

כל דבר המביא לידי הרהור אסור,
ואפילו להביט בגבר שרח"ל שינה גופו לנקבה ה"י.

 

[אמתע חסיד]

משמע מחוו"ד של הרבנים דפה כי כל האיסור הוא רק מצד לא תתרו ולא מצד טפח באשה ערווה?

 

[פנחס ע]

משמע מחוו"ד של הרבנים דפה כי כל האיסור הוא רק מצד לא תתרו ולא מצד טפח באשה ערווה?

לחץ כדי לכווץ...

ונ"מ לברך כנגד?

 

[אמתע חסיד]

ונ"מ לברך כנגד?

לחץ כדי לכווץ...

למשל, וכן על איזה לאווים עובר?

 

[יואל שילה]

כתבתי בזה:

שמיעת קול אשה המופק ב'בינה מלאכותית'​

ישנה דרך להפיק שירים המיוצרים ע"י 'בינה מלאכותית', כך שהשיר נשמע כאילו מושר ע"י אשה; כלומר, מפתחי הבינה מלאכותית אימנו את ה'מודל' בצלילי שירה, באופן שכשיתבקש לייצר צליל יוכל להפיק צליל שמשמע כמו איש, כמו אשה, וכמו כל כלי נגינה רצוי; אין כאן הקלטת קול של אשה אמיתית, אלא מיכשור ממוחשב שמסוגל לחקות בדייקנות את טווח התדרים של קול אשה.

לענ"ד אין שום חשש בשמיעת קול זה, שהרי בשמיעת הקלטת אשה שאיננה כאן יש עדיין חשש שיהרהר בה אם מכיר אותה, כי הרי הקול המוקלט שייך לאשה כלשהי, אולם בצליל שכולו יצירה מלאכותית של טווח תדרים מסויימים, ואיננו הקלטה של שום אשה – חסר בכל המהות המעוררת את ההרהור, ואינו אלא כשמיעת כלי נגינה שיש לו את טווח התדרים הללו, או כשמיעת קול דק של ילד הדומה לשמיעת קול אשה.

ושוב נדגיש, האיסור הוא לא 'שמיעת קול נשי', אלא על קירוב לערוה, וכשהקול הזה איננו קול שמשוייך לשום אשה אמיתית אין שום חשש איסור [ובזאת קלה שמיעה מראיה, שאף שראיית בובה הנראית כאשה מפעילה את הדמיון באופן הדומה לראיית אשה אמיתית, שהרי שמצאנו שאין להסתכל על בגדי צבעונין של אשה שמכיר שמא ראיה זו תגרום לו להרהר באשה עצמה, אבל שמיעת קול שמופק ממכשיר אינה משוייכת לשום אשה ממשית, וחסר כל ה'טריגר' המעורר את ההרהור באשה מסויימת].

כל זאת כמובן מצד גדרי ההלכה הכתובה, אבל מי שאכן חש ששמיעת קול זה גורם לו הרהורים – חייב לגדור את עצמו מכך, כי חייב אדם להכיר את עצמו ולשמור עצמו מהרהורי עבירה [שמי שמכיר בעצמו שלחשוב על דגים גורם לו לחשוב על חתונה שמגישים בה דגים, ומשם כבר חושב על הכלה – ראוי שאכן יגדור עצמו מלחשוב על דגים...], אך יש להפריד בין 'איסור' ובין 'קדושה', שמה שאסור הוא אסור, אך במה שמשתייך רק למעלות הקדושה - אין לו אלא מקומו וזמנו, ולעתים נדחה מפני מצות אחרות (בשם הגרמ"מ לובין שליט"א); ועוד אמרו לי בשם המשגיח הגר"ד יפה זצ"ל שאמר על עצמו שהוא מדבר לפני נשים כי חש שאינו מזיק לו, אף שרבו לא היה מדבר בפני נשים שחש שזה היה מפריע לו; וכן מצאנו שיש פוסקים שהיו מקבלים נשים (כגון הגר"נ קרליץ זצ"ל, הגרמ"מ לובין שליט"א), ומאידך יש שאף כתב יד של אשה היה מפריע להם (כגון הקה"י זצ"ל); ומי שכנגד מי שמיקל בחלק מענייני הקדושה בטענה שדבר מסויים כלל לא מהוה נסיון ליצה"ר הפרטי שלו - מתריס שרק לעיוור השמש לא מזיקה ורק רגלי הבדואי לא ניזוקות מהחול החם, יש לו לדעת שלעתים מתאים דוקא מָשל אחר - שרק מי שרגיש לגלוטן צריך להימנע מאכילתו, ומי שיודע בעצמו שהגלוטן לא מזיק לו כלל - אין שום טעם שימנע ממנו [בדברים שאינם אסורים אלא שייכים רק ל'קדושה'].

בדומה לזה, בראיית תמונת אשה דמיונית המופקת באמצעות בינה מלאכותית אין לאוסרו מפני הדמיון לבגדי צבעונין של אשה שהוא מכיר - שהרי שם החשש שהבגדים יגרמו לו להרהר באשה הזו שהוא מכיר, ואינו דומה לתמונת בינה מלאכותית שאיננה דמות אשה מסויימת אלא פרי יצירה מלאכותית [וטבע היצר הזה להרהר רק בדברים מציאותיים, ואינו ממציא לעצמו דמיון לא מציאותי כדי להרהר בו], וכ"ש שאין לדמותו למש"כ השרידי אש (ג' צ"ה) לאסור הסתכלות באשה עצמה שאיננו מכיר אותה - כי שם מדובר באשה ממשית הנמצאת כאן, ולכן לא שייך בראיית תמונה זו משום 'לא תתורו' - שאינו אלא בראיה זנותית באשה ממשית; אמנם, אם הוא מכיר את עצמו שראיה זו גורמת לו הרהור - ברור שהוא צריך להמנע מכך משום 'ונשמרת' ; וכך אולי י"ל גם לגבי ראיית גבר שנטל הורמונים המשנים את מראהו למראה של אשה - שאין איסור להסתכל בו, אך אם הוא מכיר בעצמו שראיה זו גורמת לו הרהור - יש לו להמנע מכך משום 'ונשמרת'.

 

[שקיל וטרי]

שהרי שם החשש שהבגדים יגרמו לו להרהר באשה הזו שהוא מכיר, ואינו דומה לתמונת בינה מלאכותית שאיננה דמות אשה מסויימת אלא פרי יצירה מלאכותית

לחץ כדי לכווץ...

זה חילוק שלא מתקבל על הדעת.

 

[מחכה]

יש חלופת מכתבים של ה'נטעי גבריאל' עם הרבי מליובאוויטש בעניין הנ''ל והעלו כו''כ גדרים שבהצטרפם יחדיו יש לדון פרסום תמונת אישה להיתר, בינהם שיהיה בשחור לבן בדווקא ושהאישה אינה חיה.