כידוע יש איסור בל תלין פעולת שכיר ומבואר בגמ' שהוא דוקא באופן שבעל המלאכה תבע את התשלום
הדברים טעונים ביאור
וכי אנחנו צריכים פסוק כדי ללמוד לחייב מי שחייב לחברו כסף לשלם לו?
בשלמא אם בעל המלאכה לא תבע היה מקום לשוכר לדחות אותו, אבל אם השוכר מבקש שישלם פשוט שהוא חייב לשלם לו, ולמה צריך לזה פסוק?
הדברים טעונים ביאור
וכי אנחנו צריכים פסוק כדי ללמוד לחייב מי שחייב לחברו כסף לשלם לו?
בשלמא אם בעל המלאכה לא תבע היה מקום לשוכר לדחות אותו, אבל אם השוכר מבקש שישלם פשוט שהוא חייב לשלם לו, ולמה צריך לזה פסוק?
