בדן

משתמש רגיל
gemgemgem
הודעות
161
תודות
842
נקודות
76
כידוע יש איסור בל תלין פעולת שכיר ומבואר בגמ' שהוא דוקא באופן שבעל המלאכה תבע את התשלום
הדברים טעונים ביאור
וכי אנחנו צריכים פסוק כדי ללמוד לחייב מי שחייב לחברו כסף לשלם לו?
בשלמא אם בעל המלאכה לא תבע היה מקום לשוכר לדחות אותו, אבל אם השוכר מבקש שישלם פשוט שהוא חייב לשלם לו, ולמה צריך לזה פסוק?
 
כידוע יש איסור בל תלין פעולת שכיר ומבואר בגמ' שהוא דוקא באופן שבעל המלאכה תבע את התשלום
הדברים טעונים ביאור
וכי אנחנו צריכים פסוק כדי ללמוד לחייב מי שחייב לחברו כסף לשלם לו?
בשלמא אם בעל המלאכה לא תבע היה מקום לשוכר לדחות אותו, אבל אם השוכר מבקש שישלם פשוט שהוא חייב לשלם לו, ולמה צריך לזה פסוק?
שמעתי קושיא זו בקו ריתחא דאורייתא
ולא הבנתי הקושיא, הלא הפסוק אינו מחדש שצריך לשלם לו, כי אכן זה פשוט כמו שכתבתם, אבל הפסוק בא לחדש שצריך לשלם לו היום דוקא, ומסברא אולי יש מקום לומר שלשלם מחר גם טוב, וכי צריך לשלם תיכף ומיד עד השקיעה?
 
כידוע יש איסור בל תלין פעולת שכיר ומבואר בגמ' שהוא דוקא באופן שבעל המלאכה תבע את התשלום
הדברים טעונים ביאור
וכי אנחנו צריכים פסוק כדי ללמוד לחייב מי שחייב לחברו כסף לשלם לו?
בשלמא אם בעל המלאכה לא תבע היה מקום לשוכר לדחות אותו, אבל אם השוכר מבקש שישלם פשוט שהוא חייב לשלם לו, ולמה צריך לזה פסוק?
כידוע יש איסור לא תגזול ואיסור לא תרצח,
והדברים טעונים ביאור,
וכי אנחנו צריכים פסוק כדי ללמוד שאסור לגזול ולרצוח?
...
 
לבאר יותר
באהבת חסד כתוב שזה לא עובר בירושה, כלומר, יהודי עבד, מת, כעת הבנים תובעים את התשלום - האבא עבד באותו יום - יש דין ביומו תתן שכרו?
אומר האהבת חסד - לא.
ונחזור לשאלה - מדוע? את החייב כסף - תשלם, למה צריך לאו בשביל זה?
 
לבאר יותר
באהבת חסד כתוב שזה לא עובר בירושה, כלומר, יהודי עבד, מת, כעת הבנים תובעים את התשלום - האבא עבד באותו יום - יש דין ביומו תתן שכרו?
אומר האהבת חסד - לא.
ונחזור לשאלה - מדוע? את החייב כסף - תשלם, למה צריך לאו בשביל זה?
בוודאי שהוא חייב לשלם לבנים, אבל אם משום שאתה חייב כסף, מנין שהחיוב הוא דוקא באותו יום?
 
כידוע יש איסור בל תלין פעולת שכיר ומבואר בגמ' שהוא דוקא באופן שבעל המלאכה תבע את התשלום
הדברים טעונים ביאור
וכי אנחנו צריכים פסוק כדי ללמוד לחייב מי שחייב לחברו כסף לשלם לו?
בשלמא אם בעל המלאכה לא תבע היה מקום לשוכר לדחות אותו, אבל אם השוכר מבקש שישלם פשוט שהוא חייב לשלם לו, ולמה צריך לזה פסוק?
גם והשיב את הגזילה אשר גזל זה חיוב,
וכן פריעת בע"ח הוי מצווה,
ופעם שמעתי מת"ח שליט"א,
על אנשים שלא רוצים לשלם לפני גמר הפעולה, כדי להרויח מצוות ביומו תתן שכרו,
שמצווה זו היא מצווה לגנבים, כמו שמי שגונב יש לו מצווה והשיב את הגזילה,
כמו"כ מי שצריך לשלם לפועל, הינו שגמר הפעולה ולא שילם עדין, יש לו מצווה של בימו תתן שכרו,
אבל לא צריך לרדוף אחרי מצווה זו, כמו שלא רודפים אחרי מצוות נתינת גט לגרש.
 
הלאו דבל תלין והמצוה דביומו תתן שכרו אינם קשורים לדיני הממון ולא באו לחייב או לפטור, אלא הם מצוות נוספות רק בשכר פועל (משום ואליו הוא נושא את נפשו) לא לעכב ולהלין את שכרו עד למחר ואילו בכל חוב ממון אחר אינו עובר, ועי' ב"מ קי"א כמה הגבלות וגדרים בלאו זה, וכן אי' שם אמר רב עובר משום בל תשהא אמר רב יוסף מאי קראה אל תאמר לרעך לך ושוב ומחר אתן ויש אתך.
על אנשים שלא רוצים לשלם לפני גמר הפעולה, כדי להרויח מצוות ביומו תתן שכרו,
שמצווה זו היא מצווה לגנבים, כמו שמי שגונב יש לו מצווה והשיב את הגזילה,
כמו"כ מי שצריך לשלם לפועל, הינו שגמר הפעולה ולא שילם עדין, יש לו מצווה של בימו תתן שכרו,
אבל לא צריך לרדוף אחרי מצווה זו, כמו שלא רודפים אחרי מצוות נתינת גט לגרש.
א. קיי"ל דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף (ב"מ ס"ה. ק"י:).
ב. שמעתי על החומרא הזו, רק לא ברור לי מסברא מדוע כשמשלם קודם הזמן לא מקיים המצוה ויל"ע.
 
נערך לאחרונה:
א. קיי"ל דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף (ב"מ ס"ה. ק"י:).
ב. שמעתי על החומרא הזו, רק לא ברור לי מסברא מדוע כשמשלם קודם הזמן לא מקיים המצוה ויל"ע.
א. אה"נ א"א לתבוע קודם שחל החיוב אבל לא אומר שאסור לשלם מרצונך קודם הזמן דומיא דפריעת חוב קודם זמנו
ב. א"א לחייב אדם לשלם קודם שחייב בפועל
 
א. אה"נ א"א לתבוע קודם שחל החיוב אבל לא אומר שאסור לשלם מרצונך קודם הזמן דומיא דפריעת חוב קודם זמנו
ב. א"א לחייב אדם לשלם קודם שחייב בפועל
א. אז זה לא מצוה של גזלנים דומיא דוהשיב ונתינת גט.
ב. כמובן שא"א לחייבו אבל כשמשלם אינו נותן מתנה אלא משלם את חובו קודם זמנו
דומיא דפריעת חוב קודם זמנו
ומדוע לא יחשב למקיים מצות ביומו תתן שכרו.
 
אז זה לא מצוה של גזלנים דומיא דוהשיב ונתינת גט.
אחר שגמר הפעולה, ונתחייב, המצווה של לתת עד בא השמש, היא מצווה אל תהיה גזלן, דומיא דמצוות והשיב.
ב. כמובן שא"א לחייבו אבל כשמשלם אינו נותן מתנה אלא משלם את חובו קודם זמנו ומדוע לא יחשב למקיים מצות ביומו תתן שכרו.
כי כל עוד שאין מחייב, אין מצווה, דהמצווה היא לא התשלום, אלא לא להשהות את התשלום המחויב, ול"ש לקיים מצווה זו לפני שמחויב.
 
כידוע יש איסור בל תלין פעולת שכיר ומבואר בגמ' שהוא דוקא באופן שבעל המלאכה תבע את התשלום
הדברים טעונים ביאור
וכי אנחנו צריכים פסוק כדי ללמוד לחייב מי שחייב לחברו כסף לשלם לו?
בשלמא אם בעל המלאכה לא תבע היה מקום לשוכר לדחות אותו, אבל אם השוכר מבקש שישלם פשוט שהוא חייב לשלם לו, ולמה צריך לזה פסוק?
לכאורה י"ל דיש נפק"מ אי הוה חיוב דאורייתא דהנה יעוי' בביאור ההלכה בריש הל' שבת שמצות ביומו תתן שכרו דוחה מצוות אחרות כמו מי שיש לו מעט מעות שיכול או לקנות לסעודת שבת או ליתן לשכיר אין נדחה מצות ביומו תתן שכרו משום דהוה חיוב דאורייתא ומצות עונג שבת הוה חיוב דרבנן
 
לכאורה י"ל דיש נפק"מ אי הוה חיוב דאורייתא דהנה יעוי' בביאור ההלכה בריש הל' שבת שמצות ביומו תתן שכרו דוחה מצוות אחרות כמו מי שיש לו מעט מעות שיכול או לקנות לסעודת שבת או ליתן לשכיר אין נדחה מצות ביומו תתן שכרו משום דהוה חיוב דאורייתא ומצות עונג שבת הוה חיוב דרבנן
לכן הבאתי מהאהב"ח שנראה שבלי המצוה אין חיוב לשלם באותו יום כלל
 
לכאורה י"ל דיש נפק"מ אי הוה חיוב דאורייתא דהנה יעוי' בביאור ההלכה בריש הל' שבת שמצות ביומו תתן שכרו דוחה מצוות אחרות כמו מי שיש לו מעט מעות שיכול או לקנות לסעודת שבת או ליתן לשכיר אין נדחה מצות ביומו תתן שכרו משום דהוה חיוב דאורייתא ומצות עונג שבת הוה חיוב דרבנן
אם לא היה מצוות והשיב
גזלן שיש לו אופציה או להשיב את הגזלה או לקנות מצרכים לשבת,
חייב לקנות מצרכים לשבת כי זה דרבנן אולם להחזיר הגזילה אין מצווה?
כיצד יכול לקנות לשבת בכסף שאינו שלו או שמגיע אותו לאחרים?

במחשבה שניה, אני חושב שס"ס הכסף הוא שלו, וכיון שיש לו ב' חובות, לשלם לאחרים וגם לענג את השבת, יכול לנהל את הכסף כרצנו,
אולם אם חיוב אחד גובר על השני אז צריך להנהל את החיובים לפי העדיפות, אין משמעות במה שחייב אותו לאדם ממה שחייב לקב"ה.
 
כי כל עוד שאין מחייב, אין מצווה, דהמצווה היא לא התשלום, אלא לא להשהות את התשלום המחויב, ול"ש לקיים מצווה זו לפני שמחויב.
מנין לך?
בפשטות, המצווה היא לשלם את שכרו ביומו והלאו הוא לא לעכב את שכרו לאחר יומו, ואת זה מקיים גם כשמשלם לפני זמן חיובו.
 
מנין לך?
בפשטות, המצווה היא לשלם את שכרו ביומו והלאו הוא לא לעכב את שכרו לאחר יומו, ואת זה מקיים גם כשמשלם לפני זמן חיובו.
דמצווה הכוונה חיוב
לא משהו ערטלאי
ואם לא שייך לומר אתה חייב [דלא הוי מצווה קיומית]
לא שייך לומר מצווה
ולא שייך לאדם לומר אתה חייב לשלם לפני גמר הפעולה
וודאי שלא שייך איסור לעכב כל עוד שלא נקרא מעכב כיון שלא חייב
 
דמצווה הכוונה חיוב
לא משהו ערטלאי
ואם לא שייך לומר אתה חייב [דלא הוי מצווה קיומית]
לא שייך לומר מצווה
ולא שייך לאדם לומר אתה חייב לשלם לפני גמר הפעולה
וודאי שלא שייך איסור לעכב כל עוד שלא נקרא מעכב כיון שלא חייב
אם הבנתי נכון את כוונת הרב @נסכא דר' אבא אזי כוונתו לקיום הלאו
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון