לכאורה האיסור הוא להוסיף דבר שכל עיקרו הוא עצם ההידור, אבל להביא חטאת שמינה עיקר הענין הוא שלא יראה כאילו החטא מזוזל בעיניו, והא ודאי שאין על החוטא להביא קרבן כחוש ומזולזל [וככמו שרואים אצל קין והבל].
הגמ' שם (תיקון טעות במקור, מנחות ו א) מבארת מדוע זהו טעם הדין (ולכן גם אין נסכים) ושלכן לר"ש הו"א שנכשיר קמיצת פסולין!
זה הידור לא מצד שזה חשוב יותר, אלא מצד שזה יקר יותר, ובדיוק כמו שהתורה מצווה את מי שיש לו כסף שאסור לו להביא מנחת חוטא אלא עוף או בהמה, ולכן כאשר ר' ישמעאל התחייב להביא בהמה שמינה, כוונתו, בהמה יקרה שאינה בזול, ולא מצד ההידור.
אמנם קצת ערבבת פה עולה ויורד עם חטאת רגילה, אבל ודאי שאתה מעלה פה כיוון נפלא כדרכך בקודש. תגיד לי אם הבנתי נכון-
אבל כל דין מנחת חוטא מדבר בקרבן עולה ויורד של עני.
פחות או יותר. [בכל מקרה, ברור שאין חיוב להביא יקר, אבל היוקר מעיד על כך שיש אכפתיות מהעבירה, והאדם יכול להחמיר על עצמו בתוך גבולות דיני התורה].
כוונתי לא הייתה לקנס, אלא שיש מעלה מסוימת ליתן קרבן חשוב יותר ויקר יותר, המביע את האכפתיות והצער ממעשה העבירה [ולזה כיון רבי ישמעאל], כי זו פעולה ומעשה חשוב יותר, המביא ממילא יותר קרבה [מלשון קרבן] ותשובה על החטא.
הוא סה"כ אומר ששמנה רמז לשמן שהטה, אך זה לא מיישב אם יש ענין שלא יהיה שמן ולבונה ונסכי שמן וכו'
ומשמע בדבריו שאין הכונה כלל שהחטאת תיהיה שמנה.
ככה התורה ציוותה
אין בעיה, יש"כ על המובאה, אך שוב תיקשי (אם לא נתרץ כפי שאמרו פה הת"ח) הרי יש ענין שהחטאת לא תהיה מהודרת. וי"ל כדעיל.
לא מוכרח בדבריו כך, הוא רק כותב שמה שרבי ישמעאל הדגיש כי יביא 'חטאת שמינה' זה אינו חיוב אלא שגרת (השמן) [הלשון] אבל לא שאין בזה הידור כלל.
