• דִּרְשׁוּ ה׳ בְּהִמָּצְאוֹ
    עשרת ימי תשובה
    פורום אוצר התורה
חז"ל אמרו כי עולמנו איננו העולם הראשון שברא הקב"ה, וכי הוא "ברא עולמות והרחריבן". יש מפרשים שאין הכוונה שעולמות אלה חרבו לגמרי, מלשון חורבן, אלא שיבשו, מלשון פת חריבה (השמיים מספרים (הרב שטרן) עמוד 85).
 
הטעם שחנוכה לא הוזכרה במשנה הוא לפי שרבי מזרע דוד המלך, והחשמונאים תפסו את המלוכה ולא היו מבית דוד, וזה הרע לרבינו הקדוש. ובכתבו המשנה ע"פ רוח הקודש נשמט הנס מחיבורו (חתם סופר, הובא בספר טעמי המנהגים עמוד שסה).
 
בציורי מנורות עתיקים יש גם מנורות בנות 3, 5, 6, 8, 9, 14 קנים, כי חששו בטעות לאיסור לצייר מנורה של שבעה קנים (אך רובן של שבעה קנים). במיעוט הציורים הקנים אינם מסתיימים (למעלה) בגובה שווה, אלא האמצעיים גבוהים יותר והצדדיים נמוכים יותר. ברוב הציורים הקפידו על שלוש רגליים למנורה (כלי החרס בתקופת התלמוד עמודים שה, שו).
 
מרש"י (שמות כה-לב) משמע שקני המנורה היו באלכסון, אך מהרמב"ם, ברייתא דמלאכת המשכן והש"ס משמע שהיו בעיגול, והכי מסתברא שהם דומים לגלגלי הרקיע של שבעת כוכבי הלכת שכנגדם שבעה נרות כדאיתא בברייתא דמלאכת מידות (ספר מעשה חושב עמוד קיז בשם ספר חכמת המשכן). אך הוכיחו מכתב ידו של הרמב"ם שגם הוא סובר שהיו באלכסון (בית הבחירה עמודים 59, 60). מבחינה ארכיאולוגית, בכל הרישומים והמטבעות הם עגולים, אך במצבות הם אלכסונים (תורה שלמה חכ"ב מילואים תרומה יד).
 
אין מעלה לכתוב "ב"ה" או "בס"ד" בראש מכתב, ולא הוזכר בדברי רבותינו, ואיזה מעלה יש לכתוב על מכתבי חול שהרבה פעמים כותבים שם דברי הבל וגם לפעמים דברים אסורים כלשון הרע וכד' שיזכירו על זה "ב"ה"? (אגרות משה יו"ד ח"ב קלח. וכן יביע אומר ח"ג יו"ד ט-ב הביא שהחזון איש פקפק בזה, ושהרוגאצובי הזהיר שלא לכתוב זאת).
 
יש 24 דברים שהחרים רבנו גרשום (חוץ מלשאת אישה שנייה, לגרש אישה בעל כורחה ולקרוא מכתב בלא רשות), ביניהם: שלא לבטל שידוכין, שלא לבייש בעלי תשובה, שלא להרחיק שום אדם מבית הכנסת אלא לפי שעה אבל לא עולמית, שלא יצא מבית הכנסת ויבטל המניין (התקנות בישראל כרך ד עמוד צד והלאה).
 
יש אומרים כי שת אינו בנו של אדם הראשון, אלא של "אדם" אחר שחי כמה דורות אחריו ("בתורתו של ר' גדליה" עמוד קיב).
ראוי שלא להביא מספר זה כנודע. ואכמ"ל.



הידעת-
חידוש נורא מהמהרש"א- כשנשלטים על ידי היונים א"י קרויה ארץ אויביהם.

בגמ' במגילה (יא) מבואר שהפס' ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים וגו' הולך על התקופות של הגלויות. ובין הגלויות נמנית מלכות יוון.
מקשה המהרש"א מדוע מכונה תקופה זו "בארץ אויביהם" הרי היו בארץ ישראל?

ומיישב בזה"ל "וחשיב בימי יונים אף על גב דבהאי קרא בארץ אויביהם כתיב י"ל כיון דהיה אז ממשלת יונים עליהם גם בא"י בארץ אויביהם מקרי" כלומר שאם שולטים בארץ היוונים זה נקרא ארץ אויביהם. (וכמובן שלא אמר זאת במצבים של שיעבוד כמו שהיה למלכות פרס וכדו' אלא רק במצב של גזירות כמו שהיה אצל היוונים)
 
בציורי מנורות עתיקים יש גם מנורות בנות 3, 5, 6, 8, 9, 14 קנים, כי חששו בטעות לאיסור לצייר מנורה של שבעה קנים (אך רובן של שבעה קנים). במיעוט הציורים הקנים אינם מסתיימים (למעלה) בגובה שווה, אלא האמצעיים גבוהים יותר והצדדיים נמוכים יותר. ברוב הציורים הקפידו על שלוש רגליים למנורה (כלי החרס בתקופת התלמוד עמודים שה, שו).
י"א שלכן הקנים במנורה של שער טיטוס עגולים, כיון שהכריחו את השבויים היהודים לחרוט אותם והם חששו לאיסור זה בתבליט וציור, לכן עשו שלא כתבניתה.
וכמ"ש
מרש"י (שמות כה-לב) משמע שקני המנורה היו באלכסון, אך מהרמב"ם, ברייתא דמלאכת המשכן והש"ס משמע שהיו בעיגול, והכי מסתברא שהם דומים לגלגלי הרקיע של שבעת כוכבי הלכת שכנגדם שבעה נרות כדאיתא בברייתא דמלאכת מידות (ספר מעשה חושב עמוד קיז בשם ספר חכמת המשכן). אך הוכיחו מכתב ידו של הרמב"ם שגם הוא סובר שהיו באלכסון (בית הבחירה עמודים 59, 60). מבחינה ארכיאולוגית, בכל הרישומים והמטבעות הם עגולים, אך במצבות הם אלכסונים (תורה שלמה חכ"ב מילואים תרומה יד).
 
חיה ששמה ידוע, ומעצם שלה עושים כשפים, וצורתה כאדם, וכמין חבל יוצא משורש בארץ שבו היא גדלה, וטורפת כל מי שמתקרב אליה, וכשבאים לצודה מורים חיצים על החבל והיא מתה (אנציקלופדיה תלמודית ערך אדני השדה).
מופיע כבר ברע"ב שם, ומקורו בר"ש.

לגוש"ע, צדקו דברי התפא"י שהוא "אורנג אוטן", שכן המילה "אַדְנֵי" היא ריבוי של "אָדָן", שהיא צורת ביטוי למילה "אדם" בלשון חז"ל (בחילוף ם-ן).
 
במעשה החופה יש שיטות רבות מאוד, ואכן היום אנו מקיימים את רובם יחד:

ייחוד בביתו,
ייחוד (ואפילו בבית אביה),
ביאה לשם נישואין,
הכנסה לרשותו,
האב מכניסה לבית שחידשו בו חידוש לשם חופה, כגון סדינים ורדים והדסים,
ישיבת החתן והכלה במקום מיוחד ולא באקראי, ונוהגים באפריון (כעין הדעה הקודמת),
פורסים סודר (כלונסאות ויריעה פרוסה עליהם) על ראשם,
יוצאת בהינומא,
מכסה אותה בסדין,
מסירתה לחתן,
החתן והכלה אוכלים יחד במקום צנוע (ערוך השולחן אה"ע נה-ד עד יא והמקנה מד-ו).
והאריך הרחיב בעניין זה הגר"א וייס

 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

  • חזור
    חלק עליון