איני יודע אם אני מספיק בסוגי' כדי לענות לת"ח שהם בעומק הסוגיות.
אבל אתחיל בכמה דברים שכן אוכל להסביר את דעתי
אשמח לשמוע הסבר מניח את הדעת מה הצד להתיר, הרי מכיון שאינו בכלל העירוב בתחילת שבת, אינו יכול להצטרף לעירוב באמצע שבת, וכמדו' שזה דין פשוט שאי אפשר לערב באמצע שבת.
אם אנו דנים עליו אם הוא כיהודי או כגוי יש בכך כמה נידונים, למשל לגבי ביטול רשות שאין שייך בגוי, וזה אפשר לדון אם התשנה דינו באמצע שבת.
וחוץ מזה, שלכאו' אם זכינו לו מהעירוב רק לא יכלנו להכישר את העירוב כי היה איזה דין שהחשיב אותו כעכו"ם וייתכן שזה רק כאריה דרביע אבל לא בעצם שאין הוא חלק מהעירוב. אמנם הדעת נוטה בזה כדבריך. ועדיין צ"ע.
אין מזה שום ראיה, כי ביטול זה דבר שעושים בשבת, ואינו תלוי בכניסת שבת
מה שנתבאר שם שבכניסת שבת היה יהודי כשר שיכול לבטל, ובאמצע שבת הי"ר הוציא בפרהסיא והפך להיות כמומר וממילא אוסר כמו מומר שאין מועיל ביטול אלא רק שכירות. ומ"מ מצינו לדינא שנשתנה דינו מיהודי למומר באמצע שבת קודש.
הרי ביטול היא פעולה שניתן לעשותה בשבת, משא"כ שכירות.
לכאורה נתבאר בהלכה שאפשר לשכור אפי' בשבת (שפב ה) שוכרין מעכו"ם אפילו בפחות משוה פרוטה ו
מותר לשכור ממנו בשבת (מרדכי ריש פרק הדר) אולם לכאו' במומר אי אפשר שמכשילו בזה. ויש לדון שהרי אין זה שכירות אמיתית וכו' וכמו"כ מן הסתם מבואר וטרם למדתי מה הדין לשכור ממנו בפחות מש"פ שמועיל בעכו"ם ולכאו' במומר ייתכן ולא מהני. (ואי מהני, יש לדון כנ"ל כשחזר בתשובה ולכאורה לא מועיל שכירות כזו בודאי (אם בכלל מועיל שכירות מיהודי מאיזו סיבה) האם יתבטל העירוב)
אבל איסור העירוב מחמת דיורין נקבע בכניסת השבת, אא"כ הוא דבר שעמד לקרות, כגון שהגוים רגילים לקלקל את הלחי שבין מבוי היהודים לנכרים, וכשהוא היה מומר בכניסת השבת, העירוב נאסר אף אם יחזור בתשובה ברגע אחד
למה לא נדון חזרה בתשובה כדבר שאמור לקרות?
כאמור אינני מספיק בנבכי הסוגיות אבל חושבני שישנה כאן שאלה מעניינת ויכולה להחכים, והתענינתי אם כבר דנו בה?
