חשוב שנית

משתמש רשום
gemgem
הודעות
44
תודות
116
נקודות
30
במעשה החופה יש שיטות רבות מאוד, ואכן היום אנו מקיימים את רובם יחד:

ייחוד בביתו,
ייחוד (ואפילו בבית אביה),
ביאה לשם נישואין,
הכנסה לרשותו,
האב מכניסה לבית שחידשו בו חידוש לשם חופה, כגון סדינים ורדים והדסים,
ישיבת החתן והכלה במקום מיוחד ולא באקראי, ונוהגים באפריון (כעין הדעה הקודמת),
פורסים סודר (כלונסאות ויריעה פרוסה עליהם) על ראשם,
יוצאת בהינומא,
מכסה אותה בסדין,
מסירתה לחתן,
החתן והכלה אוכלים יחד במקום צנוע (ערוך השולחן אה"ע נה-ד עד יא והמקנה מד-ו).
אגב, לפי חלק מהשיטות מהו נישואין- יוצא שאנו עושים נישואין לפני האירוסין,
לדוגמא פריסת ההינומא לפני נתינת הטבעת שזה האירוסין
וצ"ע איך שייך לעשות אירוסין אחרי הנישואין
אשמח מאוד לתשובה
(כמדומה כתוב בא' הפוסקים שזה זכר למעמד הר סיני שהתורה היא הכסף קידושין והכפיית הר כגיגית היא הנישואין וג"כ הנישואין היו לפני הקידושין)
 
ברמה העקרונית אין עם זה בעיה מחמת שלפי חלק מהשיטות המושג נישואין הוא קביעה מציאותית נטו ואני יתן לך שני דוגמאות א' איתא בגמ' בכמה דוכתי שמזוזה היא חובת הדר ולכן הגם שאדם יקנה בית ולא יקבע בו את מגורו הוא יפטר ממזוזה ומאידך אם שוכר יקבע את מגורו בבית הוא יתחייב במזוזה והקביעה לגור בבית היא קביעה מציאותית נטו ב' שיש מושג של בן עיר והיינו אדם שמוגדר כגר בעיר ויש לכך כל מיני השלכות וגדי להיות מוגדר כגר בעיר צריך לגור בעיר ל' יום והמצב להיות מוגדר כבן עיר זה קביעה מציאותית נטו
וככל החזיון הזה יש גם בחופה שהמושג חופה ונישואים הוא המצב המציאותי שהם קבעו שהוא נוהגים ביחד כאיש ואישה בחיי אישות ולכן הקה"י בקידושין (בסימן על קידושי ביאה) נוקט שאם ישראל יקדש אישה וייעשה מומר והאיש והאישה יחליטו לנהוג ביחד בחיי אישות לא מהפן היהודי יהיה בזה חלות נישואים עם נפק"מ שאם תזנה תחתיו תיהיה בחנק ולא בסקילה וא"כ גם שייך גם הכא שהם יקבעו קביעה מציאותית שהם חיים כאיש ואישה ואחרי זה הם יקבעו את ע"י קידושין ועיין ברמב"ם כמדומני בהלכות מלכים שכותב שזהו המושג פילגש שהוא קבע עם האישה שהם חיים כאיש ואישה וסגי בהכי ורק אם הוא יבוא עליה הוא יעבור על איסור קדשה שאיתא ברמב"ם מאישות פ"א ה"ד שזה איסור שעוברים כל פנוי שבא על פנויה והיינו אישה שאינה מקודשת לו ע"י קידושין וזה לא סתירה לכך שהיא מוגדרת כפילגש
והאמת שיש כזה מרדכי בקידושין סימן תקמ"ו וכן במשנה למלך פ"י ה"א מאישות שנוקט שיש מושג של חופה קודם קידושין ולכאורה היינו כנ"ל
 
אגב, לפי חלק מהשיטות מהו נישואין- יוצא שאנו עושים נישואין לפני האירוסין,
לדוגמא פריסת ההינומא לפני נתינת הטבעת שזה האירוסין
וצ"ע איך שייך לעשות אירוסין אחרי הנישואין
לא ברור מה הצ"ע האם מבחינה דינית לא שיך או מבחינה סברתית
מבחינה דינית
במל"מ אישות ט' נסתפק אם שייך חופה קודם קידושין
ומכריע שמהראשונים משמע שזה שייך
ובחופת חתנים דחה דהם דיברו דהחופה ממשיכה עד הקידושין ואז היא חלה
שהיא תחת ההינומא או תחת החופה
מבחינה סברתית
נישואין זה דבר שקיים מבריאת העולם
לא התורה חידשה את זה
מה שכן התורה חידשה שאותם נישואין המוכרים לנו מהמציאות
יעשו עם מחוייבות של קידושין
אז למה לא שייך להתחיל אותם גם בלי קידושין והקידושין יחייבו אותם יותר

אך יהיו שיטענו שאדרבה עד מתן תורה הנישואין היו חיים משותפים של שניהם
שהרי שניהם יכולים לבטלם
וממתן תורה שהאיש קונה את האישה זה חים של אישה תחת בעלה
ורק הוא יכול לגרש
וצ"ע
 
לא ברור מה הצ"ע האם מבחינה דינית לא שיך או מבחינה סברתית
מבחינה דינית
במל"מ אישות ט' נסתפק אם שייך חופה קודם קידושין
ומכריע שמהראשונים משמע שזה שייך
ובחופת חתנים דחה דהם דיברו דהחופה ממשיכה עד הקידושין ואז היא חלה
שהיא תחת ההינומא או תחת החופה
מבחינה סברתית
נישואין זה דבר שקיים מבריאת העולם
לא התורה חידשה את זה
מה שכן התורה חידשה שאותם נישואין המוכרים לנו מהמציאות
יעשו עם מחוייבות של קידושין
אז למה לא שייך להתחיל אותם גם בלי קידושין והקידושין יחייבו אותם יותר

אך יהיו שיטענו שאדרבה עד מתן תורה הנישואין היו חיים משותפים של שניהם
שהרי שניהם יכולים לבטלם
וממתן תורה שהאיש קונה את האישה זה חים של אישה תחת בעלה
ורק הוא יכול לגרש
וצ"ע
קודם כל תודה.
מבחינת הדין לא מובן מה שייך קידושין שענינם הכנה ויחוד לקראת הנישואין כשהם כבר נשואים
וכן איך שייך חופה בלי קידושין
ולד' החופת חתנים שזה ממשיך ל"ק מידי, אכן בלשונות חלק מהראשונים נראה שהפריסת הינומא היא הנישואין ולא מה שהיא יוצאת בהינומא.
 
ברמה העקרונית אין עם זה בעיה מחמת שלפי חלק מהשיטות המושג נישואין הוא קביעה מציאותית נטו ואני יתן לך שני דוגמאות א' איתא בגמ' בכמה דוכתי שמזוזה היא חובת הדר ולכן הגם שאדם יקנה בית ולא יקבע בו את מגורו הוא יפטר ממזוזה ומאידך אם שוכר יקבע את מגורו בבית הוא יתחייב במזוזה והקביעה לגור בבית היא קביעה מציאותית נטו ב' שיש מושג של בן עיר והיינו אדם שמוגדר כגר בעיר ויש לכך כל מיני השלכות וגדי להיות מוגדר כגר בעיר צריך לגור בעיר ל' יום והמצב להיות מוגדר כבן עיר זה קביעה מציאותית נטו
וככל החזיון הזה יש גם בחופה שהמושג חופה ונישואים הוא המצב המציאותי שהם קבעו שהוא נוהגים ביחד כאיש ואישה בחיי אישות ולכן הקה"י בקידושין (בסימן על קידושי ביאה) נוקט שאם ישראל יקדש אישה וייעשה מומר והאיש והאישה יחליטו לנהוג ביחד בחיי אישות לא מהפן היהודי יהיה בזה חלות נישואים עם נפק"מ שאם תזנה תחתיו תיהיה בחנק ולא בסקילה וא"כ גם שייך גם הכא שהם יקבעו קביעה מציאותית שהם חיים כאיש ואישה ואחרי זה הם יקבעו את ע"י קידושין ועיין ברמב"ם כמדומני בהלכות מלכים שכותב שזהו המושג פילגש שהוא קבע עם האישה שהם חיים כאיש ואישה וסגי בהכי ורק אם הוא יבוא עליה הוא יעבור על איסור קדשה שאיתא ברמב"ם מאישות פ"א ה"ד שזה איסור שעוברים כל פנוי שבא על פנויה והיינו אישה שאינה מקודשת לו ע"י קידושין וזה לא סתירה לכך שהיא מוגדרת כפילגש
והאמת שיש כזה מרדכי בקידושין סימן תקמ"ו וכן במשנה למלך פ"י ה"א מאישות שנוקט שיש מושג של חופה קודם קידושין ולכאורה היינו כנ"ל
חופה בלי קידושין עוד מילא
אבל מה שייך קידושין אחרי חופה
 
מבחינת הדין לא מובן מה שייך קידושין שענינם הכנה ויחוד לקראת הנישואין כשהם כבר נשואים
מי אמר לך שקידושין זה הכנה לנישואין
קידושין זה נשואין עם מחוייבות
שהרי קודם מתן תורה שניהם יכלו לעזוב
וכרגע צריך גט
 
הקידושין הוא לאוסרה על כל העולם מלבדו, והנישואין הוא פרסום הדבר שזוג זה נישא, ואין כל בעיה בזה שכיום נכנסים לחופה לפני הקידושין, כי ה"נישואין" חלים ברגע שקידשה ,ואם לא נתן הטבעת אין כל תוקף ל"נישואין" שהוא החופה (לחלק מהשיטות).
 
במל"מ אישות ט' נסתפק אם שייך חופה קודם קידושין
ומכריע שמהראשונים משמע שזה שייך
אישות פרק י הלכה ב

וזה לשונו שם
ונסתפקתי אי בעינן שיהיו קידושין קודמין לחופה אבל אם קדמה החופה אף שאחר כך קידש מ"מ לא מהני החופה הקודמה להחשיבה כנשואה או דלמא כל שהיה שם חופה וקידושין הרי היא כנשואה ואף אם קדמה החופה לנשואין. ולכאורה הצד הראשון נראה יותר דבעינן שיהיו קודמין הקידושין לחופה דאי לא הויא לה החופה כמאן דליתא. אך ראיתי להרמב"ן בחידושיו אהא דאיבעיא לן בפ"ק דקידושין (דף י') תחילת ביאה קונה או סוף ביאה קונה ואמרינן דנפקא מינה לכ"ג דלא קני בתולה בביאה. והקשה דלו יהיה דתחילת ביאה קונה הרי קי"ל בפרק הבא על יבמתו דבתר נישואין אזלינן ואם כן אסור לכונסה דהו"ל בעולת עצמו. ותירץ דמיירי בשכנסה לחופה בלא קידושין וקדשה בביאה דכיון שקנאה בביאה נעשית כאשתו לכל דבר והיא נשואה גמורה בתחילת ביאה. וכבר הובא תירץ זה בדברי הריטב"א בחידושיו שם בקידושין יע"ש. שמעי' מינה דחופה הקודמת לקידושין מהני. ועיין בתשובת משאת בנימין סימן צ' שכתב דחופה דקודם קידושין לא קנה כלום וכו'. (* א"ה עיין בדברי התוס' בפרק הבא על יבמתו (דף ז':) ד"ה רב אמר דמשמע כדברי הרב משאת בנימן יע"ש וכן מתבאר מדברי הרשב"א בחידושיו לשם. גם ראיתי לרבינו ירוחם נכ"ב ח"ב שכתב וז"ל חופה אין קונה אלא דוקא כשנתן קידושין תחילה וכו' ובנכ"ג ח"ז כתב חיבת חופה קונה פי' אחר קידושין יע"ש). ומלבד שנראה שלא ראה דברי הרמב"ן שכתבנו. גם הראיה שהביא מריש פ"ק דקידושין אינה ראיה כלל. דהתם לא מיעטו אלא דחופה לא חשיבא כקידושין ולאפוקי מרב הונא אבל לעולם דחופה דקודם קידושין ואח"כ קידש חופה קונה לכל דבר. ועיין בספר בית שמואל סימן ס"ג שהביא דברי הרב הללו ולא ערער בהם:
ובחופת חתנים דחה דהם דיברו דהחופה ממשיכה עד הקידושין ואז היא חלה
שהיא תחת ההינומא או תחת החופה
הובא דבריו בפתחי תשובה, ונראה שהכריע כך.
וכן הביא שם משם המקנה שדחה דברי המשנה למלך.
 
אז למה לא שייך להתחיל אותם גם בלי קידושין והקידושין יחייבו אותם יותר
זה לשון הרמב"ם בריש הלכות אישות "כיון שנתנה תורה נצטוו ישראל שאם ירצה האיש לישא אשה יקנה אותה תחלה בפני עדים ואח"כ תהיה לו לאשה"
 
אבל כתב "אם ירצה האיש לישא אשה", ומנין לך להוציא דבריו מפשטם?
וז"ל כולל מה שלא הבאת כיון שנתנה תורה נצטוו ישראל שאם ירצה האיש לישא אשה יקנה אותה תחלה בפני עדים ואח"כ תהיה לו לאשה שנאמר "כי יקח איש אשה ובא אליה"
 
וז"ל כולל מה שלא הבאת כיון שנתנה תורה נצטוו ישראל שאם ירצה האיש לישא אשה יקנה אותה תחלה בפני עדים ואח"כ תהיה לו לאשה שנאמר "כי יקח איש אשה ובא אליה"
ומה ראית בהבאת לשון הפסוק?
בוודאי שעיקר כוונתו על הנישואין, והרי קודם לכן הביא נישואין בלא קנין בבני נח, וכתב "מכניסה לתוך ביתו ובועלה".
 
הרמב"ם במורה נבוכים בח"ג פרק מ"ט כותב שהמטרה של הנישואים זה לפרסם את הדבר שהם חיים כאיש ואישה וז"ל "ולפיכך ניתנו הקידושין בעשיית דבר מה יהיה בו ייחודה לו והוא האירוסין, ושיפורסם הדבר והוא הנישואין, ויקח בועז עשרה אנשים וגו' "
 
בנוסח ברכת אירוסין אומרים אקב"מ וצונו על העריות ואסר לנו את הארוסות והתיר לנו את הנשואות לנו.
ומצד שני אומרים שם ע"י חופה וקידושין.
 
הרמב"ם במורה נבוכים בח"ג פרק מ"ט כותב שהמטרה של הנישואים זה לפרסם את הדבר שהם חיים כאיש ואישה וז"ל "ולפיכך ניתנו הקידושין בעשיית דבר מה יהיה בו ייחודה לו והוא האירוסין, ושיפורסם הדבר והוא הנישואין, ויקח בועז עשרה אנשים וגו' "
לכבוד יאיר החושב ,
תודה שהבאת סימוכין לדברי.
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון