דיונים, שאלות ובירורים בהלכה שאינם משתייכים לאחת הקטגוריות הספציפיות בפורום
עיי"ש שלא כ"כ אלא לאפוקי הדעה דהכל בשחיה ואין הביה"ל מצוין על שחיית הברוך קל ההודאות, ויל"ע
ראשית, גם בשו"ע אין זה דעת כו"ע, אלא "יש מי שאומר וטוב לחוש לדבריו".
בדעת הגר"א לא עיינתי כעת, אבל ראיתי שגם בפסק"ת כתב בשמו כמו שכתבתי.
 
עיי"ש שלא כ"כ אלא לאפוקי הדעה דהכל בשחיה ואין הביה"ל מצוין על שחיית הברוך קל ההודאות, ויל"ע
כלל כלל לא
וז"ל שם:
ויש מי כו'.
כן פי' הראב"ד מ"ש בספ"ה דברכות ל"ד ב' רבא כרע בהודאה תחיל' וסוף דש"ץ ויחיד המתפלל פשיטא דכורעין תחילה וסוף כמ"ש בברייתא שם אלא על מודים דרבנן קאמר וכן הוא בירושלמי פ"ק דברכות תנא ר' חלפתא בן שאול הכל שוחין עם ש"ץ בהודאה ר"ז אמר ובלבד במודים זעירא הוה סבר לקרובה כדי שיהא שוחה עמו תחילה וסוף ובגי' שלנו ר' זעירא כו' אבל ס' ראשונה ס"ל דזעירא היה מחמיר ע"ע אבל הלכה כר"ז דקא' ובלבד במודים. ב"י.
אבל הרשב"א פי' מ"ש ובלבד במודים היינו שא"צ לשוח בהטוב שמך עם הש"ץ אבל בסוף מודים דרבנן צריך לשוח וזעירא היה מכוין לסיים עם הש"ץ כדי לשוח עמו כמ"ש הרשב"א שם

אבל נראה שאין הפירוש כן אלא שה"פ שר"ז קאי על הנוסחאות של מודים ואמרינן שם חמתין דגחנין ומלחשין פי' שהיו כפופין והיו אומרים כל המודים בשעה שהם כפופין וע"ז קאי ר"ז שסבר לקרובה פי' שהיה אומר הכל בשחייה אחת כמ"ש בהג"ה והיה מאריך קרוב להארכת הש"ץ עד שבשעה שהש"ץ היה אומר סוף היה הוא עדיין בשחייה של מודים וט"ס שם בירושלמי וצ"ל הא דר"ז אחר אית דאמרי הדא או הדא אבל לשחות בסוף אינו ה"א כלל בשום מקום
ולענין הלכה נראה שאפי' כל המודים א"צ לומר בשחייה דאמרינן שם עליה חנן בר בא פליג דחנן בר בא אמר חזינא לרב דהוי שוח בברוך וזוקף בשם פי' וע"כ כשהיה מגיע לאתה הוא ה' היה צריך לזקוף וא"כ הא דחזו דגחנין ולחשין היינו עד אתה ה' ואנן קי"ל כרב וע' בפי' על הירושלמי:

ע"ש שהוא חולק לגמרי על השחייה רק בסוף (נגד הראב"ד והרשב"א) ואומר שאין שיטה כזו באמוראים, ובסוף דבריו דן בשחייה בסוף מודים, שזה בוודאי מחלוקת אמוראים ומכריע דאי"צ
 
מצוי שהמקדש או הבוצע מאריך בהברה האחרונה של הברכה, ויש מהשומעים שממהרים לענות אמן, ונמצא שלא שמעו ההברה האחרונה של הברכה, ולכאו' לא יצאו יד"ח.
לכן יש לשים לב לסיים ההברה האחרונה בקול רם ובמהירות.
 
לומר היהי רצון לפני הלימוד
מרן הגרי"ג אמר לי באופן אישי שפעם שהיה זמן אחד ללימוד תיקנו יהי רצון, אבל היום זה נחשב שאין יציאה וכניסה וכל ימיו בעמוד וחזור קאי ואין חיוב לאומרו.
אמנם כמובן שאין פסול ואולי אף ראוי לאומרו.
 
מרן הגרי"ג אמר לי באופן אישי שפעם שהיה זמן אחד ללימוד תיקנו יהי רצון, אבל היום זה נחשב שאין יציאה וכניסה וכל ימיו בעמוד וחזור קאי ואין חיוב לאומרו.
אמנם כמובן שאין פסול ואולי אף ראוי לאומרו.
צע"ג,
ומתי זה אותו "פעם"?
 
כשזה תוקן, ר' נחוניא כמדומני, לא?
ומה כ"כ צע"ג בשביל?
כתב השו"ע קי,ח:
הנכנס לבית המדרש יתפלל יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שלא אכשל בדבר הלכה וכו' וביציאתו יאמר מודה אני לפניך ה' אלהי ששמת חלקי מיושבי בית המדרש":
וכתב שם המ"ב: "כתב הרמב"ם בפי' המשנה ואלה שתי תפלות חובה."

צע"ג לחלוק על הרמב"ם, שו"ע ומ"ב,
ובשביל לטעון מה שכתבת צריך לומר שהמנהג נשתנה רק מאחרי המ"ב.
 
מ''ב סי' קמה להשיח עם חברו בין גברא לגברא אסור אפילו בד''ת שמא ימשך ורבים נכשלים בזה ונמשכים אפילו בינם לבין עצמם לפחות בשעת ברכות שנתקנו לכבוד הציבור ואם אין י' מקשיבים יש חשש שהברכות לבטלה
 
אשכול חשוב ונחוץ יישר כח @דבר ה'
לבדוק את הציציות אם יש בהם פסול וכן להפריד את הציציות לפני שלובש ויש על מה לסמוך שזהו רק זכר לתכלת
ליטול ידים על תפוח שנשטף כדין דבר שטיבולו במשקה
ליטול מים אחרונים עד הפרק השני [מינימום]
לא לדבר אף דברי תורה בקריאת התורה אפילו בין גברא לגברא
 
אשכול חשוב ונחוץ יישר כח @דבר ה'
לבדוק את הציציות אם יש בהם פסול וכן להפריד את הציציות לפני שלובש ויש על מה לסמוך שזהו רק זכר לתכלת
ליטול ידים על תפוח שנשטף כדין דבר שטיבולו במשקה
ליטול מים אחרונים עד הפרק השני [מינימום]
לא לדבר אף דברי תורה בקריאת התורה אפילו בין גברא לגברא
בקשו להביא צדדי היתר אז בבדיקת הציציות העירו במ''ב דרשו כמדומה שבציציות זמננו שחזקות המה אין לחוש בדרך כלל
להפריד למיטב ידיעתי אין קשר לתכלת ומ''מ עיקרו בתחילת הקניה שהוא מסובך הרבה וגם הרבה לובשים תכלת בזמננו
בנטילת ידים דעת הגר''א לברך ומעשה בהח''ח שברך בטעות בליל הסדר ואמר לא נורא פעם אחת עשינו כהגר''א
ומעיקר הדין אף על שתיה צריך ליטול אלא שבזמן הגמ' לא היה שכיח שנגעו במשקה ולכן לא נטלו ובזמננו שכיח טובא ניצוצות וצריך ליטול או לייבש
מים אחרונים הרבה מקילים בזמננו שאין מלח סדומית והידים נקיות בדרך כלל
 
כריעה קלה בסוף מודים דרבנן, מובא בשו"ע ולית מאן דפליג
לפי האר"י אין לכרוע
חיוב זימון בשמחות מצוי מאוד שאוכלים כאחד שלושה ויותר ומברכים לעצמם בתואנות משונות
מצוי גם שלא מחזרים לראות אם הבנות שומעות, ובשמחות הן צריכות לזמן בעצמן אם לא שמעו
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון