הספק בלימוד (3 צופים)

[נחמן פופר]

הענין של הספק בלימוד וחובות, אצלי לפחות יוצר לפעמים מצב שבגלל זה אני מתבטל כשהגעתי עם החברותא לאיפה שהיו צריכים להגיע.
ומצד שני זה גם מחייב להתקדם בבין הזמנים וגם באמצע הזמן.
איך פותרים את הסתירה הזאתי?
תודה רבה

 

[הבריא]

יש עוד פשוטה מהגריג‘‘א זללה‘‘ה שיהיה קביעות למילוי חורים דהיינו מסכת שאותה לומדים כשיש זמן מיותר
אגב אני מכיר ת‘‘ח רציני שסיים ש‘‘ס בחורים האלה
בהצלחה
ואשריך שיש לך כאלה חובות

 

[וידעת היום]

לא פותרים, זה דרך ללמוד
טקטית פעם אתה מרויח ממנה ופעם אתה מפסיד, אבל אסטרטגית אתה בדרך טובה, כמו ישיבה שיש בחורים שמעלים אותך כי הם יותר ברמה ממך ויש שמורידים, אבל פשוט שבלי ישיבה בכלל ההפסד גדול הרבה יותר

 

[פנחס ע]

בודאי תשובות התח"ים לפני נכונות ביותר. אבל אני די מסכים עם הבעיה. (מציאותית אנשים רבים לא מייחסים את אותו מקום של כבוד להספק שנועד למילוי חורים) אולי התשובה שינסה להתעמק יותר כשרואה שנשאר לו זמן רב. (זה גם לא תמיד אפשרי)

 

[עוזי ומגני]

הענין של הספק בלימוד וחובות, אצלי לפחות יוצר לפעמים מצב שבגלל זה אני מתבטל כשהגעתי עם החברותא לאיפה שהיו צריכים להגיע.

לחץ כדי לכווץ...

אפשר לקחת הלוואה,
הינו ללמוד הלאה כדי שאח"כ יגיע סוגיא קשה לא יצטרכו למהר כדי להשיג את ההספק
ואם זה קורה מדי הרבה פעמים פשוט להגדיל את ההספק

 

[מכנדבי]

הענין של הספק בלימוד וחובות, אצלי לפחות יוצר לפעמים מצב שבגלל זה אני מתבטל כשהגעתי עם החברותא לאיפה שהיו צריכים להגיע.
ומצד שני זה גם מחייב להתקדם בבין הזמנים וגם באמצע הזמן.
איך פותרים את הסתירה הזאתי?
תודה רבה

לחץ כדי לכווץ...

נו, מילא.
הבעיה החמורה יותר היא המחויבות לסיים כמות מסוימת עד זמן מסוים, מה שעלול להרגיל לשטחיות.

 

[אברך מישיבת מיר]

הענין של הספק בלימוד וחובות, אצלי לפחות יוצר לפעמים מצב שבגלל זה אני מתבטל כשהגעתי עם החברותא לאיפה שהיו צריכים להגיע.
ומצד שני זה גם מחייב להתקדם בבין הזמנים וגם באמצע הזמן.
איך פותרים את הסתירה הזאתי?
תודה רבה

לחץ כדי לכווץ...

אני נוהג תמיד ללמוד יותר מהספק שתמיד אני יהיה בהספק כי פעמים שלא מספיקים מכל מיני סיבות

 

[בד קודש]

הענין של הספק בלימוד וחובות, אצלי לפחות יוצר לפעמים מצב שבגלל זה אני מתבטל כשהגעתי עם החברותא לאיפה שהיו צריכים להגיע.
ומצד שני זה גם מחייב להתקדם בבין הזמנים וגם באמצע הזמן.

לחץ כדי לכווץ...

יש עוד פשוטה מהגריג‘‘א זללה‘‘ה שיהיה קביעות למילוי חורים דהיינו מסכת שאותה לומדים כשיש זמן מיותר

לחץ כדי לכווץ...

מרן הגרי"ג היה מאוד נגד לימוד בהספק, וכינה זאת "מחשבה מועלת".

 

[הבריא]

נגד לימוד בהספק

לחץ כדי לכווץ...

סליחה שאני אומר...
אבל זה לא נכון בכלל
אולי הוא דיבר גם על החסרונות שבלחץ

 

[אין עוד]

הענין של הספק בלימוד וחובות, אצלי לפחות יוצר לפעמים מצב שבגלל זה אני מתבטל כשהגעתי עם החברותא לאיפה שהיו צריכים להגיע.
ומצד שני זה גם מחייב להתקדם בבין הזמנים וגם באמצע הזמן.
איך פותרים את הסתירה הזאתי?
תודה רבה

לחץ כדי לכווץ...

גא"מ.
מה שאני עושה, אני מנסה להתרגל שמיד כשאני מסיים את החומר, אני מתחיל מאיפה שהתחלתי בתחילת ה'סדר', אפי' אם אם נשאר רק דקה - שתיים.
ממליץ מאוד על זה.

 

[בד קודש]

סליחה שאני אומר...
אבל זה לא נכון בכלל
אולי הוא דיבר גם על החסרונות שבלחץ

לחץ כדי לכווץ...

מה לא נכון?
לא נכון שבמשך שנים הוא היה נגד תכנית דרשו לישיבות??
שבמשך שנים הוא הורה להתקדם כמה שמספיקים בלי לקבוע כמה??
המילים מחשבה מועלת היו על לשונו לכל אחד שבא לשאול, ואני באתי ולא פעם אחת.

 

[במחשבה תחילה]

אני רק אשתף צורה נוספת שיכולה להועיל, לסמן הספקים אחרי שהספקת, כך אתה לא בעמדה של לעמוד ביעד ואין כאן "מחשבה מועלת", ומאידך ביום שאתה מספיק מעט הוא דירבון ליום שאחריו להספיק יותר....
בתקווה שיהיה לתועלת.

 

[הבריא]

ואני באתי ולא פעם אחת.

לחץ כדי לכווץ...

אם כך יתכן מאוד שנפגשנו...
ולגופו של עניין היה רגיל על לשונו ה‘‘ליבו חפץ ‘‘
וכמדומני שהכלל המרכזי אצלו היה ללמוד איך שבא לך וכיף לך(סליחה על ההסברה הפשוטה) כך שאם אתה אוהב הספק תלמד עם הספק
אתה צודק שאת העצה הספציפית הזו הוא לא אמר לגבי הספק דייקא אלא לגבי ‘‘מילוי חורים‘‘ והביא בתור דוגמא את הזמן שמחכים לחברותא שיגיע...

 

[בד קודש]

אם כך יתכן מאוד שנפגשנו...
ולגופו של עניין היה רגיל על לשונו ה‘‘ליבו חפץ ‘‘
וכמדומני שהכלל המרכזי אצלו היה ללמוד איך שבא לך וכיף לך(סליחה על ההסברה הפשוטה) כך שאם אתה אוהב הספק תלמד עם הספק
אתה צודק שאת העצה הספציפית הזו הוא לא אמר לגבי הספק דייקא אלא לגבי ‘‘מילוי חורים‘‘ והביא בתור דוגמא את הזמן שמחכים לחברותא שיגיע...

לחץ כדי לכווץ...

לא נפגשנו, כי אם אתה אומר את משנת "ליבו חפץ" כהיתר כביכול ללמוד איך שרוצים אתה פשוט לא תלמיד שלו, אולי מהשנים האחרונות.
כבר אמרתי כאן בכמה אשכולות כי דעת מרן הגרי"ג הייתה שבשביל ללמוד צריך גישמאק ולכן יש ללמוד מה שמעניין ומושך, אבל צריך לעשות שזה ימשוך ויעניין.
וכל בניו ונכדיו וכל מי שהודרך על ידו, לא למד "איך שכיף" אלא כמנהגו וכמנהג רבותיו.

 

[נחמן פופר]

לא כל כך קלטתי. מרן הגר"ח קניבסקי זצ"ל היה לומד עם הספק וחובות, אבל אני מדבר בעיקר על חברותא כזה. זה שאלה מאוד למעשה אצלי, וגם אצל אחרים.

 

[חריף ובקי]

הענין של הספק בלימוד וחובות, אצלי לפחות יוצר לפעמים מצב שבגלל זה אני מתבטל כשהגעתי עם החברותא לאיפה שהיו צריכים להגיע.
ומצד שני זה גם מחייב להתקדם בבין הזמנים וגם באמצע הזמן.
איך פותרים את הסתירה הזאתי?
תודה רבה

לחץ כדי לכווץ...

הבעיה נוצרת כאשר ההספק נתפס כיעד הסופי ולא כמסגרת המחייבת לימוד. ברגע שהגעתם למקום שנקבע, התחושה היא שהמשימה הושלמה וממילא אפשר להתבטל.

אפשר לפתור זאת באמצעות שני מסלולים: לקבוע הספק מחייב שהוא המינימום, ולצדו יעד נוסף למקרה שמקדימים, חזרה, סיכום, עיון בנקודות קשות או לימוד מסכת צדדית. כך ההספק מדרבן להתקדם, אבל אינו הופך לתקרת הלימוד.

גם בבין הזמנים אין הכרח להמשיך בדיוק באותו קצב. עדיף לקבוע מסגרת מצומצמת וברורה של חזרה או השלמת חובות, באופן שישמור על הרצף בלי להפוך את בין הזמנים לזמן נוסף. ההספק צריך לשרת את הלימוד, לא שהלימוד ישרת את טבלת ההספקים.