הלכה כללי הלכות פסוקות ומצויות שרבים אינם יודעים או נכשלים בהן - אשכול מרכזי

[ישעיהו מנחלת דן]

אין מתחייבות

לחץ כדי לכווץ...

לדעת השו''ע אבל לדעת הגר''א חיבים בכל מקרה

 

[יצחק א]

שבשלמא אם מברך אז ההפסק הוא הגורם לברכה להיות לבטלה אבל אם אין מברך אז מה הבעיה במה שנטל את ידיו, וכמדומני שהדינים שנאמר בזה הם רק לעניין אכילה ושתיה לאחר מכן, ומה סברא יש בזה?

לחץ כדי לכווץ...

אינו כן, עיקר דין "תיכף לנטילה ברכה" הוא על מים אחרונים,
טור סימן קס"ו:
וינגב ידיו היטב, ויברך ברכת המוציא מיד. ומיהו רבינו יואל כתב שאין לחוש על הפסק בין נטילה להמוציא, כיון שהשלחן לפניו ודעתו לאכול לא חשיב היסח הדעת, וההיא דתכף לנטילה ברכה מפרש לה על מים אחרונים, וכן פירש רב אלפס והרמב"ם ז"ל, ואדוני אבי הרא"ש ז"ל היה רגיל אף בראשונים שלא להפסיק ושלא לדבר, והיה רגיל כשהיה מיסב בסעודה עם אחרים שהיה נוטל באחרונה שלא להפסיק ושלא לדבר, ומתוך הירושלמי משמע ג"כ דההיא דתיכף לנטילה ברכה דאמים ראשונים קאי, דאיתא התם התוכף ברכה לנט"י אינו ניזוק בכל אותה סעודה.

וכ"כ המ"ב בס"ס קפא (ס"ק כד): "וצריך ליזהר שלא להפסיק בין הנטילה לבהמ"ז אפילו בד"ת".

ומה שכתבתי שאפשר עדיף לא ליטול, הוא משום דעת התוס' המוזכר גם בשו"ע שיש שאין מקפידים כלל במים אחרונים (מלבד באיסטיניס או ידיו מלוכלכות שהוא מן הדין), אבל אחר שמקפיד הרי יש לו לעשות כדין, וצ"ע.

 

[ישעיהו מנחלת דן]

אינו כן, עיקר דין "תיכף לנטילה ברכה" הוא על מים אחרונים,

לחץ כדי לכווץ...

אינו כן עיקר דין תיכף לנ''ב הוא על מים ראשונים כמבואר בירושלמי שהנזהר בזה אינו ניזוק כל אותה סעודה

 

[יצחק א]

אינו כן עיקר דין תיכף לנ''ב הוא על מים ראשונים כמבואר בירושלמי שהנזהר בזה אינו ניזוק כל אותה סעודה

לחץ כדי לכווץ...

יעויין בדברי הטור שהבאתי.

 

[ישעיהו מנחלת דן]

יעויין בדברי הטור שהבאתי.

לחץ כדי לכווץ...

עינתי ויעוין בדברי הירושלמי שהבאתי (שמובאים בפוסקים איני זוכר מי בדיוק)

 

[בד קודש]

צע"ג לחלוק על הרמב"ם, שו"ע ומ"ב,
ובשביל לטעון מה שכתבת צריך לומר שהמנהג נשתנה רק מאחרי המ"ב.

לחץ כדי לכווץ...

לאלו שלא לומדים בישיבות ובכוללים זה אכן עד היום,
כך שגם בזמן המשנ"ב זה היה רלוונטי הרבה יותר מהיום.

 

[בד קודש]

חיוב זימון בשמחות מצוי מאוד שאוכלים כאחד שלושה ויותר ומברכים לעצמם בתואנות משונות

לחץ כדי לכווץ...

והרוצה לא לזמן יתנה מראש שלא להצטרף

לחץ כדי לכווץ...

זה לא רק זימון אלא חיוב שבע ברכות ממש,
ועל זה לא מועיל תנאי

 

[יצחק א]

זה לא רק זימון אלא חיוב שבע ברכות ממש,
ועל זה לא מועיל תנאי

לחץ כדי לכווץ...

מנ"ל למר דבר זה?
באג"מ א' נ"ו מבואר דמהני לזה ע"ש, (דאין חיוב ז' ברכות אלא בעשרה, ואשר ברא בג', וכיון שאין זימון אין חיוב בשום ברכה).

 

[בד קודש]

מנ"ל למר דבר זה?
באג"מ א' נ"ו מבואר דמהני לזה ע"ש, (דאין חיוב ז' ברכות אלא בעשרה, ואשר ברא בג', וכיון שאין זימון אין חיוב בשום ברכה).

לחץ כדי לכווץ...

מזיכרוני, שחיוב שבע ברכות חל על כל אחד שאכל בסעודת חתן, למרות שאפשר לעשות זאת רק בעשרה,
כך שמי שכיוון שלא להצטרף נמצא בבעיה יותר ממי שמצטרף.

 

[הבריא]

מביאים פנים חדשות שאינו וסיף לשמחה ובאים על ידי זה לכאורה לברכות לבטלה??

 

[ישעיהו מנחלת דן]

לומר היהי רצון לפני הלימוד

לחץ כדי לכווץ...

ל' המשנה רנב''ה היה מתפלל ובגמ' בכניסתו מהו אומר ופ' הרמב''ם (והובא לעיל) שמל' הגמ' משמע שהוא חובה ולאפוקי ל' המשנה שמשמע שהוא רק הנהגה של רנב''ה וליישב המנהג נראה פשוט שהברייתא רק מרחיבה את הנוסח של הרוצה לנהוג כרנב''ה אבל אינו חיוב כמבואר מל' המשנה וגם אינו שייך אלא בביהמ''ד של מורי הוראה ושל הלומדים בחבורה כמבואר מנוסח התפילה ובזה יתיישב ג''כ היאך שינה המ''ב ע''פ הט''ז את הנוסח של הגמ' כי אינו חיוב

 

[ישעיהו מנחלת דן]

להקפיד שהמעברתא של תפילין של ראש לא תצא חוץ ממקום שמוחו של תינוק רופס.

לחץ כדי לכווץ...

יש להביא צדדי היתר (שלהמניחים כל היום הוא די מוכרח) שרובו ככולו ודי שרוב התפילין במקום הנכון ונ''מ בעיקר לתיתורא היוצאת כלפי המצח

 

[ישעיהו מנחלת דן]

מזיכרוני, שחיוב שבע ברכות חל על כל אחד שאכל בסעודת חתן, למרות שאפשר לעשות זאת רק בעשרה,

לחץ כדי לכווץ...

ראיה ? אני מכיר דעת הגריש''א שלא אלא די בי' שמברכים ואין חיוב אפילו על החתן והכלה בעצמם אאל''ט

 

[בד קודש]

ראיה ? אני מכיר דעת הגריש''א שלא אלא די בי' שמברכים ואין חיוב אפילו על החתן והכלה בעצמם אאל''ט

לחץ כדי לכווץ...

שו"ע מפורש אהע"ז ס"ב י"א:
בני החופה שנתחלקו לחבורות, אפילו אם אכלו בבתים שאינם פתוחים למקום שהחתן אוכל, כולם מברכין ברכת חתנים; לא מבעיא אם השמש מצרפן, אלא אפילו אין השמש מצרפן, כיון שהתחילו לאכל אותם שבשאר בתים כשהתחילו אותם של בני החופה, כולם חשובים כאחד לברך ברכת חתנים, כיון שאוכלים מסעודה שהתקינו לחופה:

יש לציין שזה רק מי שהיה בחופה, אבל בדרך כלל האוכלים המוציא נמצאים בחופה.

 

[יצחק א]

יש להביא צדדי היתר (שלהמניחים כל היום הוא די מוכרח) שרובו ככולו ודי שרוב התפילין במקום הנכון ונ''מ בעיקר לתיתורא היוצאת כלפי המצח

לחץ כדי לכווץ...

כידוע אלו צדדי היתר שהחמירו הפוסקים מאוד שלא לסמוך עליהם.
המניחים כל היום, אתה מתכוון מסתמא שבמשך הזמן התפילה יורדת, אה"נ שלענין ברכה א"צ לברך שוב לדעת הט"ז אם רק מיעוט נשאר, אבל לא לסמוך ע"ז לעצם מצוות ההנחה, ועכ"פ בשעת הנחה להקפיד שיהיה במקום, אל"כ הוא ברכה לבטלה.

 

[ישעיהו מנחלת דן]

שו"ע מפורש אהע"ז ס"ב י"א:
בני החופה שנתחלקו לחבורות, אפילו אם אכלו בבתים שאינם פתוחים למקום שהחתן אוכל, כולם מברכין ברכת חתנים; לא מבעיא אם השמש מצרפן, אלא אפילו אין השמש מצרפן, כיון שהתחילו לאכל אותם שבשאר בתים כשהתחילו אותם של בני החופה, כולם חשובים כאחד לברך ברכת חתנים, כיון שאוכלים מסעודה שהתקינו לחופה:

יש לציין שזה רק מי שהיה בחופה, אבל בדרך כלל האוכלים המוציא נמצאים בחופה.

לחץ כדי לכווץ...

לכאורה יש לדחות שהוא רק אפשרות לצרף ולא חובה על כולם כי עיקר החיוב הוא לברך במעמד בעשרה והוא חובת ציבור כזאת ולא ממש על כל יחיד אף שכמובן ראוי לכל אחד להיות חלק מזהוצ''ע

 

[יצחק א]

עינתי ויעוין בדברי הירושלמי שהבאתי (שמובאים בפוסקים איני זוכר מי בדיוק)

לחץ כדי לכווץ...

כנראה כבודו לא עיין במה שהבאתי, הטור עצמו שציטטתי מביא הירושלמי: "ומתוך הירושלמי משמע ג"כ דההיא דתיכף לנטילה ברכה דאמים ראשונים קאי, דאיתא התם התוכף ברכה לנט"י אינו ניזוק בכל אותה סעודה".

 

[ישעיהו מנחלת דן]

כנראה כבודו לא עיין במה שהבאתי, הטור עצמו שציטטתי מביא הירושלמי: "ומתוך הירושלמי משמע ג"כ דההיא דתיכף לנטילה ברכה דאמים ראשונים קאי, דאיתא התם התוכף ברכה לנט"י אינו ניזוק בכל אותה סעודה".

לחץ כדי לכווץ...

צודק מתנצל
אבל לא בארת למה עדיין לדעתך העיקר דלא כהירושלמי

 

[יצחק א]

צודק מתנצל
אבל לא בארת למה עדיין לדעתך העיקר דלא כהירושלמי

לחץ כדי לכווץ...

הבאתי שכן כתבו הראשונים.

וטעמא משום דכן מוכח בהדיא בגמרא ברכות מב.

"אמר רב הרגיל בשמן שמן מעכבו אמר רב אשי כי הוינן בי רב כהנא אמר לן כגון אנן דרגילינן במשחא משחא מעכבא לן ולית הלכתא ככל הני שמעתתא אלא כי הא דאמר רבי חייא בר אשי אמר רב שלש תכיפות הן תכף לסמיכה שחיטה תכף לגאולה תפלה תכף לנטילת ידים ברכה".

הסוגיא עוסקת מה נחשב סילוק סעודה, ומוכח שמדובר על מים אחרונים שלפני ברהמ"ז, וכן כתבו שם רש"י ותוספות על אתר.

אפשר לומר שהוא גם על מים ראשונים כירושלמי, אך כנראה סברו הראשונים שהבבלי והירושלמי נחלקו איך לפרש מימרא זו אם על ראשונים או על אחרונים.

 

[ישעיהו מנחלת דן]

אך כנראה סברו הראשונים שהבבלי והירושלמי נחלקו איך לפרש מימרא זו אם על ראשונים או על אחרונים

לחץ כדי לכווץ...

לכאורה הדרך היותר נכונה היא לומר אלו ואלו וכהנהגת הרא''ש ולא לדחות הירושלמי כל זמן שאין בבבלי מפורש להפך