לחובבי פיזיקה.
מרומז בתורה איך השמש מאירה.
"ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים, את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה" (בראשית א' ט"ו).
וידוע המדרש שרש"י מביא, דבתחילה נאמר "שני המאורות הגדולים", שהיו שווים.
אך כשטענה הלבנה 'אין שני מלכים משתמשים בכתר אחד', מיעטה ללבנה.
ולעתיד לבוא יהיה אור הלבנה כאו החמה.
כשאנחנו מתבוננים, אנו רואים ב' חילוקים בין השמש ללבנה.
א. הגודל, השמש גדול יותר מהלבנה פי 400, וזה החילוק כתוב בפס' "המאור הגדול המאור הקטן".
ב. שלשמש יש אור עצמי, וללבנה אין, אלא שמקבל מאור השמש.
ולכאורה זה השני לא מרומז בפסוק, ומה"ת שהיו שווים?
זה אפשר להסביר ע"פ מה שגילו בערך בשנת ה'תרפ"ה (לפני כמאה שנה), ובשנים שלאחמ"כ.
זה בנוי על תורת היחסות, שיש יחס בין מסה לאנרגיה, אבל אכהמ"ל.
שאור השמש אינו אש בוערת רגילה, אלא מסה (חומר) עצום שגורם לכח כבידה חזק ביותר, שהכוח מפרק אטומים של מימן שיש בשמש, ומשלב אותם ונהיים אטומי הליום, ע"י היתוך גרעיני. ממש כמו שקורה בפצצת מימן.
וזה נהיה ע"י כוח הכבידה החזק שיש בשמש, (פי 28 מכדוה"א).
וכח המשיכה, זה כפי המסה שיש, שככל שיש יותר מסה, כך יש יותר כוח משיכה.
(והדברים מוכחים מחקרית, שככל שכוכב גדול יותר במסה, כך יגדל כוח הכבידה, מה שאומר שאם נוכל -לצורך משל- להגדיל את כדוה"א ונכפיל אותו במסה כמה פעמים, כח הכבידה יהיה כ"כ חזק עד שגם הוא יתחיל להתיך גרעיני אטום).
ועכשיו, ברגע שהשי"ת מקטין את גודלו של הלבנה, אוטמטית היא תאבד את האור העצמי, כי האור העצמי שהיה לה, הינה תוצאה מופלאה מסך המסה שהיה בה לפנ"כ.
כי המסה (היינו סך החומר כמה יש) גרם לכח משיכה חזק יותר,
וכח המשיכה גרם ללחץ ודוחק מרובים עד שהיתך גרעיני אטום. וכנ"ל.
וכשכתוב בתורה 'המאור הקטן', נכללו בזה שני המיעוטים של הלבנה.
כי אחד תוצאת השני.
מקוה שהסברתי מספיק טוב.
ויעזור השי"ת, שנזכה במהרה שאור הלבנה יהיה כאור החמה בביאת גוא"צ בב"א.