ד' תעניות בין המצרים ת"ב איך ניתן להתחבר מבחינה רגשית ורוחנית לימי בין המצרים? (1 צופה)

[מנסה להבין]

איך ניתן להתחבר מבחינה רגשית ורוחנית לימי בין המצרים, לאבל על חורבן בית המקדש ולמשמעות הצומות, גם כאשר התחושות האישיות אינן עולות מעצמן?

 

[איש האשכולות]

להתחבר רגשית לחורבן

להתחבר רגשית לאבל על החורבן על מה מתענים בתשעה באב? ואיך מתחברים רגשית לתוכן האבל והצער על חורבן בית המקדש (מאמר שנכתב בגישה רכה לאנשים מסורתיים) מעגל השנה מסתובב על צירו, והחודש הקודר הלא הוא חודש אב -שממעטים בו בשמחה, שוב הגיע לפתחנו. חודש אב שבו אנו מתאבלים על חורבן בית המקדש, הוא למעשה...

• הפקדתי ש.
• 13 יולי (7) 2025
• הערות: 6
• קטגוריה: בין המצרים

היא עוד תבוא - הגאולה!

בס"ד ישבנו שם, אני ואבי, בינות ליהודים רבים - על הקרקע למרגלות ה"כותל", כותל האוצר בתוכו ים דמעות של בנים המתגעגים לאביהם, הזועקים ממעמקי ליבם "אם תמצאו את דודי מה תגידו לו, שחולת אהבה אני!!!" ושוב בכינו את הגלות, את הריחוק, את הכמיהה והכיסופים לימים אשר היה בהם חפץ, ימים בהם יפו פעמינו...

• שירת העשבים
• 14 יולי (7) 2025
• 5.00 כוכבים 1 דירוגים
• הערות: 3
• סקירות: 1
• קטגוריה: בין המצרים

 

[בד קודש]

הדרך הפשוטה והשווה לכל נפש, גם בדורינו,
היא ההסתכלות על הזמן הזה מול זמן הגאולה.
אבל בעיניים גשמיות.

כ"כ הרבה חולים יש בעולם, רווקים ורווקות המצפים לזיווגם,
זוגות צעירים ומבוגרים המצפים לזש"ק, יתומים, אלמנות, יסורים ושכול,
כ"כ הרבה עניים הרעבים ללחם, אנשים שמוכרחים לעבוד בביזיון כדי להביא פת לחם,

ולעומת זאת בזמן הגאולה,
"ובאותו הזמן לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה ולא קנאה ותחרות שהטובה תהיה מושפעת הרבה וכל המעדנים מצויין כעפר"

ההמשך,
כבר תלוי בדרגתו של כל אחד ואחד...
"ולא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד ולפיכך יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם כפי כח האדם שנאמר כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים".

 

[חיים שמעון]

ללמוד בספר ירמיהו התוכחה ולהתפלץ מהחטאים של כלל ישראל תוך כדי השראת השכינה בתוכם כשביהמ"ק על תילה בנויה (כמובן לקחת מוסר לחטאי ימינו אנו) ללמוד במדרש איכה על חורבן ביהמ"ק וצרותיה הנלווים, או לקרוא בס' יוסיפון.

 

[ישעיהו מנחלת דן]

ימי בין המצרים הם מראה על השייכות של האדם לה' במשך כל השנה וכידוע מאמר החידושי הרי''ם זצ''ל על דברי השו''ע ראוי לכל יר''ש שיהא מצר ודואג על חורבן ביהמ''ק שמי שלא יר''ש ראוי לא להיות מיצר ודואג על כך שאינו יר''ש ...
מי שבמשך כל השנה כוסף לקרבת ה' ולקשר עם ה' ולמימוש תפקידו כבנו של ה' וכעבדו באופן טבעי בהגיע ימי בין המצרים צפים לו רגשי קודש ודמעות כיסופין וגעגוע לימים שהשכינה היתה שורה בישראל ובנים סמוכים על שולחן אביהם
מי שלא אז הבעיה אצלו שרשית ולא נוגעת דוקא לבין המצרים והוא צריך לעשות שיעורי בית עם עצמו בכל הקשר שלו עם הקב''ה במשך החיים וכבר נודע ההלצה העצובה שמתי יש זמן לחשוב על ה' הרי במשך היום צריכים להתפלל וללמוד ואין זמן
והעיקר שרחמנא ליבא בעי וצריך לשייך את כל מעשינו לעשותם לשם פועלם ולדבר בהם לשמם ולא לעשותם כמצות אנשים מלומדה וה' יזכנו לזה.

 

[אברך מישיבת מיר]

ישנם ספרי מוסר המסבירים בלשון השווה לכל נפש, ובעומק הענין, כמו הרב פנקוס, שפתי חיים, שערי המועדים, ועוד....
וכל הרוצה להטהר מסייעים לו. ואם אתה פותח פתח של כפתחו של מחט אף הקב"ה פותח לך פתח כפתחו של עולם.

 

[אימתי]

לדעתי קודם כל להיות כנה
א. לא להרגיש מחובר עם אתה לא מחובר
ב. לתת מקום ואמון ברגשות שכן אתה מגלה אצלך, התרגלנו שיש רגשות יפים מקובלים כמו אהבת תורה וכו'
ולמשל לפעמים יתכן שיש לאדם אכן רגש יפה וטוב לחיבור אם הקב''ה וציפייה אמתית לראות את התגלות ה' בעולם, בתוך תוכו הוא אכן רוצה הרצון כבר ביצבץ וניצנץ, אבל מכיוון שלרגש הזה אין כ''כ הבנה בשכל, האדם לא מתייחס לרגש הזה, לא מקבל אותו וכו'
זה משהו שאי אפשר להסביר אותו, [ אפשר רק להבין אותו :)
ולדעתי זה הבסיס לכל עבודה פנימית, וכמו שכבר האירו פה להמשך העבודה

 

[אימתי]

אני מצטט ידיד טוב
תתיחס לדבר המודגש
זה נכון מאוד ועמוק בתורת הנפש
וזה עצה קריטית לכל דבר שבקדושה [וגם שלא ] שקשור לרגש

"אינני משגיח שיכול לתת מוסר וכדו' רחוק מכך לגמרי, אבל אפשר לשתף מהרגשת הלב,

צער זה לא דבר שמחפשים אותו א"א להצטער על משהו שצריך הבנה שכלית בכלל על מה להצטער.

הצער אינו נידון בחודש תמוז אלא הוא צף בחודש תמוז,

ננסה להרגיש משהו שניה לפני שאומרים בתפילת שמונה עשרה תשכון\וילרושלים עירך, וכן לפני את צמח, זה לוקח זמן לחוש את זה אבל לי זה שינה הרבה.

אפשר עוד הרבה לכתוב להעמיד לצייר ציורים וע"ז נאמר אידך זיל גמור"

 

[בד קודש]

ימי בין המצרים הם מראה על השייכות של האדם לה' במשך כל השנה וכידוע מאמר החידושי הרי''ם זצ''ל על דברי השו''ע ראוי לכל יר''ש שיהא מצר ודואג על חורבן ביהמ''ק שמי שלא יר''ש ראוי לא להיות מיצר ודואג על כך שאינו יר''ש ...
מי שבמשך כל השנה כוסף לקרבת ה' ולקשר עם ה' ולמימוש תפקידו כבנו של ה' וכעבדו באופן טבעי בהגיע ימי בין המצרים צפים לו רגשי קודש ודמעות כיסופין וגעגוע לימים שהשכינה היתה שורה בישראל ובנים סמוכים על שולחן אביהם
מי שלא אז הבעיה אצלו שרשית ולא נוגעת דוקא לבין המצרים והוא צריך לעשות שיעורי בית עם עצמו בכל הקשר שלו עם הקב''ה במשך החיים וכבר נודע ההלצה העצובה שמתי יש זמן לחשוב על ה' הרי במשך היום צריכים להתפלל וללמוד ואין זמן
והעיקר שרחמנא ליבא בעי וצריך לשייך את כל מעשינו לעשותם לשם פועלם ולדבר בהם לשמם ולא לעשותם כמצות אנשים מלומדה וה' יזכנו לזה.

לחץ כדי לכווץ...

אתה צודק בהחלט.
אבל גם מי שקיימת אצלו הבעיה החמורה הזו, יכול לנסות להתחבר וגם להצליח בס"ד על ידי מחשבה בימי בין המצרים,
וזה שיש לו בעיה כל השנה לא מחייב שזה ימשך גם בימי האבל על החורבן.

צער זה לא דבר שמחפשים אותו א"א להצטער על משהו שצריך הבנה שכלית בכלל על מה להצטער.

הצער אינו נידון בחודש תמוז אלא הוא צף בחודש תמוז,

לחץ כדי לכווץ...

אינו נכון בכלל.
השכל מביא את הרגש.
אדם שלא מבין בכלל מדוע פטירה של אדם זה דבר מצער, אם יבין שזה מחסר ממנו את כל מצה שהיה עם הנפטר, והחיסרון הוא עמוק ולא יחזור, הוא יצטער.
אדם שיבין בשכל - שצורת החיים בזמן המקדש הייתה אחרת לגמרי, וכשניגאל החיים יהיו הכי טובים שיכול להיות הן רוחנית והן גשמית, הוא יצטער וישתוקק לביאת המשיח היום.

 

[פלדמן]

ד' דרגות בדבר האדם הפשוט יתחבר לכך בדרך פשוטה משום צרותיו שלולי הגלות לא היה חש בהם
דרגה שניה צרות האומה כולה מלחמות גיוס ועוד
שלישית: לחשוב על צרות כל עם ישראל כ"א והצרות האישיות שלו
ד' לחשוב על הקב"ה שמצטער על שהגלה את בניו כדאיתא בכמה מקומות

 

[אימתי]

אינו נכון בכלל.
השכל מביא את הרגש.
אדם שלא מבין בכלל מדוע פטירה של אדם זה דבר מצער, אם יבין שזה מחסר ממנו את כל מצה שהיה עם הנפטר, והחיסרון הוא עמוק ולא יחזור, הוא יצטער.
אדם שיבין בשכל - שצורת החיים בזמן המקדש הייתה אחרת לגמרי, וכשניגאל החיים יהיו הכי טובים שיכול להיות הן רוחנית והן גשמית, הוא יצטער וישתוקק לביאת המשיח היום.

לחץ כדי לכווץ...

אתה כותב נפלא
ובדיוק לכך התכוונתי, דייק את דברי
צער זה לא דבר שמחפשים אותו א"א להצטער על משהו שצריך הבנה שכלית בכלל על מה להצטער.

הצער אינו נידון בחודש תמוז אלא הוא צף בחודש תמוז,

זה וודאי שרק ע''י התבוננות באים לידי צער
וא''א לדלג עליו, אנשים שואלים איך ולמה אני לא מחובר
התשובה היא דבר שאתה לא מבין למה להצטער, אין לך סיכוי להצטער
והחידוש היותר גדול, שגם אחרי שהאדם מתבונן
אי אפשר להכריח ת הרגש להרגיש משהו!!! אלא רגש הוא דבר שצף , אם הוא קיים כבר בפנים,
וזהו הרגש הנכון והאמיתי !!!! לא המאולץ, האולץ אין שמו רגש כלל!!
וזו כוונת דברי....

 

[אימתי]

אתה צודק בהחלט.
אבל גם מי שקיימת אצלו הבעיה החמורה הזו, יכול לנסות להתחבר וגם להצליח בס"ד על ידי מחשבה בימי בין המצרים,
וזה שיש לו בעיה כל השנה לא מחייב שזה ימשך גם בימי האבל על החורבן.

לחץ כדי לכווץ...

מסכים בהחלט
ויותר מכל כל חג ומועד הוא הזדמנות להתחיל את הקשר ולחזק אותו
הזדמנות מעולה !

 

[מוהר"ר]

אתה צודק בהחלט.
אבל גם מי שקיימת אצלו הבעיה החמורה הזו, יכול לנסות להתחבר וגם להצליח בס"ד על ידי מחשבה בימי בין המצרים,
וזה שיש לו בעיה כל השנה לא מחייב שזה ימשך גם בימי האבל על החורבן.

לחץ כדי לכווץ...

וביותר , שכמדומה שהחיבור העמוק לתפילות הימים הנוראים (שרובם על החיסרון בגילוי מלכות השם בגלות), שייך באמת רק אצל מי שמנצל את ימי אבילות החורבן בשביל להבין את החיסרון הזה.

 

[אימתי]

מסכים ממש
ברור לי שיש לזה אפי' מקורות
זה כ''כ דבר נכון שחייב שהוא נמצא גם במקורות
בדורנו אנו שמעתי את זה ממורי ורבי ר' נתן
אבל ברור לי שיש לזה דברים קדומים יותר
ומענין למצוא ?

 

[אור זרוע לצדיק]

מסכים ממש
ברור לי שיש לזה אפי' מקורות
זה כ''כ דבר נכון שחייב שהוא נמצא גם במקורות
בדורנו אנו שמעתי את זה ממורי ורבי ר' נתן
אבל ברור לי שיש לזה דברים קדומים יותר
ומענין למצוא ?

לחץ כדי לכווץ...

מהרש"א על בכורות דף ח/ב

ועוד אייתו תרי ביעי וא"ל הי זוגיתא כו' ע"ד שאמרו בשמעתין תרנגולת לכ"א יום וכנגדו בלוז ואמרינן שרמז ירמיה מקל שקד אני רואה שהם כ"א יום מי"ז בתמוז עד ט' באב והם רמזו לו ימים אלו בזוגיתא אוכמתא ע"ש הגלות ולפי שיש עוד כ"א ימי סליחה ושמחה מי"ט ראשון של ר"ה עד כ"א תשרי שהוא הושענא רבה יום גמר החתימה כדאיתא במדרשות והוא שרמז לו בזוגתא חיורתא ג"כ ע"ש ליבון עונות וכך א"ל הרי תרי ביעי שהתולדה מב' זוגיתא הן כולן לבנים ואין ניכר איזה מהשחורה ואיזה מהלבנה כן אין לכם היכר כי מקרה א' יקרה את כולן שהפורעניות והטובות שוים בימים בשיעור א' זה כזה כ"א יום הן ואין כאן מקום תקוה לכם והשיב בדוגמא זה עיזי אוכמתי כו' הן ב' שעירים שהביאו ישראל ביה"כ החיורתא היא שהיתה לה' והאוכמתא שהיתה לעזאזל והגבינה שהיא התולדה מהן שניהן לבנים שגם השעיר לעזאזל היה מלבין עונותיהם של ישראל שנאמר ונשא השעיר וגו' וכמ"ש שהיו קושרין בההוא שעיר המשתלח חוט של זהורית וכיון שהגיע למדבר היה מלבין וכן הוא הענין בב' זוגיתא שהיו שניהם תולדותם לכ"א יום ותולדות שניהם היו ביצים לבנים כי הנה שני שיעורים כ"א יום ג"כ תולדותיהן שוין בליבון כי כמו שהכ"א יום שמר"ה עד הושענא רבה תולדות ליבון עון וכפרה עליהם כן גם ימי כ"א יום פורעניות מי"ז בתמוז עד ט' באב היה תולדות ליבון עונות כי הצרות ויסורין מכפרין כמ"ש הגלות מכפר.​

ואנו רואים שכבר המהרש"א קישר בין הימים האלו.

 

[אימתי]

יפה מאוד
ההקשר שאני והוא נהננו ממנו
הוא שהימים הם עבודה להתחבר לגילוי כבודו בעולם בין אם ע''י השתוקקות [ ימים נוראים ] בין אם ע''י צער [ בין המצרים ]
ולזה עדיין המהרשא לא מספיק....

 

[אימתי]

@AI אוצר
האם אפשר לסכם את האשכול הזה סיכום בינים מלא לא מקוצר תודה

 

[אור זרוע לצדיק]

יפה מאוד
ההקשר שאני והוא נהננו ממנו
הוא שהימים הם עבודה להתחבר לגילוי כבודו בעולם בין אם ע''י השתוקקות [ ימים נוראים ] בין אם ע''י צער [ בין המצרים ]
ולזה עדיין המהרשא לא מספיק....

לחץ כדי לכווץ...

ענין הימים האלו הוא כמו שכתוב יתרון האור מן החושך, שע"י החושך אנו רואים את המעלת האור.
וכן כשכואבים את החורבן אז מרגישים קירבה גדולה אח"כ.

ובאוהב ישראל כתב דכ"א ימים דבין המצרים הם שורש לכ"א יו"ט.
ובבני יששכר כתב דכ"א יום הם כנגד י"ג תיקונין דא"א וט' דז"א, ואנו רואים שהימים האלו בשורשם הם ימי רחמים, ולכן צריך לעבוד בכדי להגיע אליו.

 

[אור זרוע לצדיק]

וז"ל האוהב ישראל למה קורין פרשת פנחס בשבת בין המצרים ברוב השנים. אשר כל עיקרי המועדים כתובים בפרשה זו וע"כ לא דבר ריק הוא. אך בכוונה מכוונת עשו חז"ל זה ברוח קדשם. אמנם י"ל בהעיר לב ושום שכל, דאלו הכ"א יום שבין י"ז בתמוז לט' באב הם מקוריים ושרשיים לכל המועדות של השנה שהם בכללן ג"כ כ"א יום. היינו שבת ור"ח, ז' ימי הפסח, יום חג השבועות, ב' ימים של ר"ה, יוה"כ, ח' ימי חג הסוכות. וסימנך א"ך טוב לישראל (תהלים עג, א) ואלו הכ"א יום שבין המצרים הם מקורים שרשיים להם וכו' וע"פ הנ"ל מבואר שאלו הכ"א יום הם ימים טובים גדולים מאוד אך בעונותינו הרבים עדיין אין אנו ראויים להם וטובייהו גניז בגווייהו. ואי"ה כשנזכה במהרה בימינו לעשות תשובה ומעש"ט לזכך החומר ולהעביר זוהם הזהב אז יתגלה רב טוב הצפון כי אז נהיה ראויים לכל הברכות וישועות טובות מצד הדין, ואז יהיו הכ"א ימים ימים טובים גדולים ונוראים אשר אין להעריך והם מקוריים שרשיים לכל הכ"א ימים טובים שאנו עושים בזה"ז. ועל כולם יהיה ט' באב למועד יותר גדול. ולזה אנו קורין פרשת פינחס אשר כל המועדות כתובים בו בימים האלו כי מהם נמשכים כל המועדות והמשכיל יבין כ"ז:​

ולכך תקנו חז"ל בהפטרות שמן י"ז תמוז עד יוה"כ ג' דפרענותא וז' דנחמתא כי אלו הג' שבתות י"ל הם נגד ג' ראשונות ולא נתגלו עדיין כנ"ל והז' הם נגד ז' ימי הבנין. כי המועדות שבזה"ז הם מעולם הזמן:

 

[אימתי]

ואוו יפה מאוד
לפי דבריו יוצא שהימים מסוגלים נאמר על כל שלושת השבועות ולאו דווקא יז' בתמוז וט' אב
מעניין אם יש לזה מקור גם מסגנון פחות חסידי ....