היום אמר לי מוהרחי"ש דבר מעניין, הנה קיימא לן דנאמנת חיה לומר זה כהן וזה לוי וכו', ובר"ן מבואר (קידושין עג) דאין זה נאמנות אמיתית מה"ת אלא רק משום דאין אפשרות לדעת על ידי אף אחד אחר, והלכך לא אמרינן בזה כל מקום שהאמינה תורה ע"א ה"ה כשניים, ושאלתיו דלכאו' מצד הסברא הזו היה נראה דגם עד סוטה לא נימא בו כל מקום, שהרי הנאמנות שלו הוא רק מצד מה שהיה קינוי וסתירא, [לגופו של השאלה התי' פשוט דהא סו"ס הנאמנות שלו היא גמורה אחר הקינוי משא"כ חיה דאכתי אינה נאמנת ממש], ואמר לי שכיון שזה דאורייתא לא אכפ"ל מה שיש סיבה צדדית שהוא נאמן, ודו"ק בזה.
והוסיף בזה חידוש מעניין שבעצם היה נראה לו שגם חיה יש לו מקור מן התורה שהרי כתוב "ויהי בלדתה ויתן יד ותקח המילדת ותקשר על ידו שני לאמר זה יצא ראשנה", ולכאו' יש לעיין למה מאמינים לה, וע"כ שהיא נאמנת, [ויש לעיין בזה הרי לא כתוב שיש נפ"מ לנאמנות אלא כך היה סיפור הדבר וצ"ע] וא"ל שמצא כן אח"כ במדרש אבל הבבלי לכאו' לא ס"ל הכי.