אני לא שמעתי השיעור מה שאני מכיר זה מכתביו.
הר"מ בפ"ט מק"פ ה"ז ביאר שהאיסור של כל בן נכר הולך על משומד, ומוסיף שאין האיסור על המשומד אלא האיסור עלינו להאכיל למשומד, וצ"ב למה לא פירש שהאיסור על המשומד שמצווה בכל המצוות, ובשלמא בנכרי א"א לומר שזה ציוווי על הנכרי וכמש"כ הכס"מ [וגם לשונו של הכס"מ לא ברורה וביאר בזה במק"א], אבל למה במשומד ל"פ הר"מ שהאיסור על המשומד עצמו. והקשה כן המנח"ח מצוה י"ג עיי"ש ונשאר בצ"ע.
ומבאר הרב [בספרו עה"ת] תשובה פשוטה לכאורה, שמשומד הוא מה שלא שומע ומקיים לאזהרות התורה, כלומר כל עובר עבירה רגיל הוא עומד כשומע לציווי ומצווה, רק לפעמים מקיים ולפעמים לא, ואילו משומד הגיע למצב שהוא לא שומע, וגם אם עושה מצוה אין הוא עושה כמקיים ציווי אלא כעושה סתם. ומי שלא שומע ולא עושה כמצווה א"א לצוות אותו איסור ואזהרה, שכל הציווי ניתן לקיומו שישמע, ומי שלא שומע ולא יכול לעמוד כמקיים הציווי אין לו ציווי, ומה שחייב בכל המצוות הוא במה שהוא צריך לצאת ממצב של משומד ולהיות שומע, וכל מצוה מחייבת אותו לההפך לשומע. אבל להטיל עליו איסור כמשומד זה ל"ש, כי כמשומד הוא לא שומע ואם הוא ישמע לציווי הוא יצא מתורת משומד שכן הוא שומע לציווי, ולכן כל האיסור להאכיל.
ולפי"ז מומר האוכל אינו נידון כמאכיל את עצמו, ופטור לגמרי ודלא כהמנח"ח ומוכח כן מהמהרי"ק.
[וזה מה שהוכיח מתוספות פסחים שפשיטא להם שבמצה ומרור חייב ולא כערל שיש ס"ד שפטור ממצה ומרור ומ"ש הרי גם משומד כערל פטור מפסח, והביאור כי פטורו של משומד הוא במה שלא שומע ואילו בשאר מצוות חייב להיות שומע].
ובמק"א האריך לבאר למה הר"מ אומר שאין מלקות על המאכיל.