יסודות התורה במשנתו של הגאון המופלא ר' יוסף שרייבר שליט"א (1 צופה)

[הפונביזע'ר]

האם הרב הגיע לאזושהיא הבנה בחצי עבד וחצי בנ"ח? וא"כ אשמח לקבל מידע איפוא זה?

לחץ כדי לכווץ...

איזה נקודה?

 

[חכם הרזים]

למישהו יש דברים ממשנת הרב בגדרי קנין אודיתא המעורטל כ"כ, ייש"כ.

 

[רצון]

אבל למשומד הרי יש ענין לצוות ומאי איכפ"ל מה שאינו שומע.

לחץ כדי לכווץ...

כמדומה שהכוונה היא, שהרי המשומד מחויב בכל התורה כולה אלא שאינו מקיימה, והציווי של מניעת האכילה מפסח חל עליו בתור אחד כזה, וזו הקושיא שא"א לצוות אחד בתורת מה שאינו מקיים, שציווי שייך לצוות אחד שמקיים.
ואה"נ שהיה מקום להבין שמשומד לא חשיב אינו מקיים, אבל בגוף ציווי זה נידון המשומד כאינו מקיים.

 

[רוני בלילה]

שמעתי שבאחד מספריו ביאר פלוג' הקבר שאבד הוא הקבר בנמצא או דעד שתבדק השדה כולה בפסחים י',
מי שיוכל לכוון אותי היכן אשמח מאוד.

 

[מנורה בדרום]

היום אמר לי מוהרחי"ש דבר מעניין, הנה קיימא לן דנאמנת חיה לומר זה כהן וזה לוי וכו', ובר"ן מבואר (קידושין עג) דאין זה נאמנות אמיתית מה"ת אלא רק משום דאין אפשרות לדעת על ידי אף אחד אחר, והלכך לא אמרינן בזה כל מקום שהאמינה תורה ע"א ה"ה כשניים, ושאלתיו דלכאו' מצד הסברא הזו היה נראה דגם עד סוטה לא נימא בו כל מקום, שהרי הנאמנות שלו הוא רק מצד מה שהיה קינוי וסתירא, [לגופו של השאלה התי' פשוט דהא סו"ס הנאמנות שלו היא גמורה אחר הקינוי משא"כ חיה דאכתי אינה נאמנת ממש], ואמר לי שכיון שזה דאורייתא לא אכפ"ל מה שיש סיבה צדדית שהוא נאמן, ודו"ק בזה.
והוסיף בזה חידוש מעניין שבעצם היה נראה לו שגם חיה יש לו מקור מן התורה שהרי כתוב "ויהי בלדתה ויתן יד ותקח המילדת ותקשר על ידו שני לאמר זה יצא ראשנה", ולכאו' יש לעיין למה מאמינים לה, וע"כ שהיא נאמנת, [ויש לעיין בזה הרי לא כתוב שיש נפ"מ לנאמנות אלא כך היה סיפור הדבר וצ"ע] וא"ל שמצא כן אח"כ במדרש אבל הבבלי לכאו' לא ס"ל הכי.

 

[יאיר החושב]

היום אמר לי מוהרחי"ש דבר מעניין, הנה קיימא לן דנאמנת חיה לומר זה כהן וזה לוי וכו', ובר"ן מבואר (קידושין עג) דאין זה נאמנות אמיתית מה"ת אלא רק משום דאין אפשרות לדעת על ידי אף אחד אחר, והלכך לא אמרינן בזה כל מקום שהאמינה תורה ע"א ה"ה כשניים, ושאלתיו דלכאו' מצד הסברא הזו היה נראה דגם עד סוטה לא נימא בו כל מקום, שהרי הנאמנות שלו הוא רק מצד מה שהיה קינוי וסתירא, [לגופו של השאלה התי' פשוט דהא סו"ס הנאמנות שלו היא גמורה אחר הקינוי משא"כ חיה דאכתי אינה נאמנת ממש], ואמר לי שכיון שזה דאורייתא לא אכפ"ל מה שיש סיבה צדדית שהוא נאמן, ודו"ק בזה.
והוסיף בזה חידוש מעניין שבעצם היה נראה לו שגם חיה יש לו מקור מן התורה שהרי כתוב "ויהי בלדתה ויתן יד ותקח המילדת ותקשר על ידו שני לאמר זה יצא ראשנה", ולכאו' יש לעיין למה מאמינים לה, וע"כ שהיא נאמנת, [ויש לעיין בזה הרי לא כתוב שיש נפ"מ לנאמנות אלא כך היה סיפור הדבר וצ"ע] וא"ל שמצא כן אח"כ במדרש אבל הבבלי לכאו' לא ס"ל הכי.

לחץ כדי לכווץ...

והרי זה ברור שהסיבה שהיא עשתה את זה זה כדי לגלות מי הראשון ואם התורה טורחת ומספרת את זה כנראה זה כדי להראות שיש לזה משמעות (ועיין סנהדרין דף צ"ט ע"ב)

 

[מנורה בדרום]

והרי זה ברור שהסיבה שהיא עשתה את זה זה כדי לגלות מי הראשון ואם התורה טורחת ומספרת את זה כנראה זה כדי להראות שיש לזה משמעות (ועיין סנהדרין דף צ"ט ע"ב)

לחץ כדי לכווץ...

נכון אבל זה לא מוכרח לדין נאמנות,
ואם תוכל לצטט לי כאן את הגמ' בסנהדרין שאליה אתה מתכוין אשוב ואודה לך

 

[יאיר החושב]

"ת"ר והנפש אשר תעשה ביד רמה זה מנשה בן חזקיה שהיה יושב ודורש בהגדות של דופי אמר וכי לא היה לו למשה לכתוב אלא ואחות לוטן תמנע ותמנע היתה פלגש לאליפז וילך ראובן בימי קציר חטים וימצא דודאים בשדה יצאה ב"ק ואמרה לו תשב באחיך תדבר בבן אמך תתן דופי אלה עשית והחרשתי דמית היות אהיה כמוך אוכיחך ואערכה לעיניך ועליו מפורש בקבלה הוי מושכי העון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה מאי כעבות העגלה א"ר אסי יצר הרע בתחלה דומה לחוט של כוביא ולבסוף דומה לעבות העגלה דאתן עלה מיהת אחות לוטן תמנע מאי היא תמנע בת מלכים הואי דכתיב אלוף לוטן אלוף תמנע וכל אלוף מלכותא בלא תאגא היא בעיא לאיגיורי באתה אצל אברהם יצחק ויעקב ולא קבלוה הלכה והיתה פילגש לאליפז בן עשו אמרה מוטב תהא שפחה לאומה זו ולא תהא גבירה לאומה אחרת נפק מינה עמלק דצערינהו לישראל מאי טעמא דלא איבעי להו לרחקה וילך ראובן בימי קציר חטים אמר רבא בר' יצחק אמר רב מכאן לצדיקים שאין פושטין ידיהן בגזל"

נכון אבל זה לא מוכרח לדין נאמנות,

לחץ כדי לכווץ...

השאלה שלי היא כזו למה התורה כתבה את פסוק זה והנראה פשוט שהתורה כתבה זאת כדי להוכיח שדרך החיה להעיד מי יצא ראשון ושסומכים עליה בעדות

 

[מנורה בדרום]

השאלה שלי היא כזו למה התורה כתבה את פסוק זה והנראה פשוט שהתורה כתבה זאת כדי להוכיח שדרך החיה להעיד מי יצא ראשון ושסומכים עליה בעדות

לחץ כדי לכווץ...

לא מכל פסוק בתורה לומדים משהו, יש צירופים וכו' אבל לא בהכרח לימודים.

 

[יראת ה' היא חכמה]

לא מכל פסוק בתורה לומדים משהו, יש צירופים וכו' אבל לא בהכרח לימודים.

לחץ כדי לכווץ...

ח"ו,
וודאי ובוודאי שכל אות ותג בתורה, לא נכתבה במקרה או סתם,
סברות של אגב סיפא או אגב רישא - מצאנו רק בש"ס, וגם שם יכולים לומר זאת רק אמוראים ובמקרי קיצון ראשונים !!!

תורה שבכתב בוודאי שהיא מזוקקת להפליא, וכל אות ותג באו להעמיד עניין או מהות מסוימת, ואף בתורה שבע"פ כל אמירה ואפי' הקלה ביותר שנאמרה - מחייבת ביאור ולימוד מסוים ומדויק דווקא לאותה האמירה..
גם בדברי רבותינו הראשונים זו הדרך, אך בזה כבר תלוי לגבי מי, והיינו יש ראשונים שאף בהם כל אות באה להעמיד ענין, ויש ראשונים שאין לדייק כל אות אלא רק מילה שלימה..
אפי שיחת חולין של ת"ח צריכה לימוד..

 

[יאיר החושב]

לא מכל פסוק בתורה לומדים משהו, יש צירופים וכו' אבל לא בהכרח לימודים.

לחץ כדי לכווץ...

"ת"ר והנפש אשר תעשה ביד רמה זה מנשה בן חזקיה שהיה יושב ודורש בהגדות של דופי אמר וכי לא היה לו למשה לכתוב אלא ואחות לוטן תמנע ותמנע היתה פלגש לאליפז וילך ראובן בימי קציר חטים וימצא דודאים בשדה יצאה ב"ק ואמרה לו תשב באחיך תדבר בבן אמך תתן דופי אלה עשית והחרשתי דמית היות אהיה כמוך אוכיחך ואערכה לעיניך ועליו מפורש בקבלה הוי מושכי העון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה מאי כעבות העגלה א"ר אסי יצר הרע בתחלה דומה לחוט של כוביא ולבסוף דומה לעבות העגלה דאתן עלה מיהת אחות לוטן תמנע מאי היא תמנע בת מלכים הואי דכתיב אלוף לוטן אלוף תמנע וכל אלוף מלכותא בלא תאגא היא בעיא לאיגיורי באתה אצל אברהם יצחק ויעקב ולא קבלוה הלכה והיתה פילגש לאליפז בן עשו אמרה מוטב תהא שפחה לאומה זו ולא תהא גבירה לאומה אחרת נפק מינה עמלק דצערינהו לישראל מאי טעמא דלא איבעי להו לרחקה וילך ראובן בימי קציר חטים אמר רבא בר' יצחק אמר רב מכאן לצדיקים שאין פושטין ידיהן בגזל"

 

[מנורה בדרום]

ח"ו,
וודאי ובוודאי שכל אות ותג בתורה, לא נכתבה במקרה או סתם,
סברות של אגב סיפא או אגב רישא - מצאנו רק בש"ס, וגם שם יכולים לומר זאת רק אמוראים ובמקרי קיצון ראשונים !!!

תורה שבכתב בוודאי שהיא מזוקקת להפליא, וכל אות ותג באו להעמיד עניין או מהות מסוימת, ואף בתורה שבע"פ כל אמירה ואפי' הקלה ביותר שנאמרה - מחייבת ביאור ולימוד מסוים ומדויק דווקא לאותה האמירה..
גם בדברי רבותינו הראשונים זו הדרך, אך בזה כבר תלוי לגבי מי, והיינו יש ראשונים שאף בהם כל אות באה להעמיד ענין, ויש ראשונים שאין לדייק כל אות אלא רק מילה שלימה..
אפי שיחת חולין של ת"ח צריכה לימוד..

לחץ כדי לכווץ...

וכי לא היה לו למשה לכתוב אלא ואחות לוטן תמנע ותמנע היתה פלגש לאליפז וילך ראובן בימי קציר חטים וימצא דודאים בשדה יצאה ב"ק ואמרה לו תשב באחיך תדבר בבן אמך תתן דופי אלה עשית והחרשתי דמית היות אהיה כמוך אוכיחך ואערכה לעיניך

לחץ כדי לכווץ...

וכבר השבתי

יש צירופים וכו' אבל לא בהכרח לימודים.

לחץ כדי לכווץ...

אא"כ תביאו מקור שכתוב לא כך בפירוש

 

[יראת ה' היא חכמה]

וכבר השבתי

אא"כ תביאו מקור שכתוב לא כך בפירוש

לחץ כדי לכווץ...

במחילה מכבודך, אך אלו דברים כ"כ פשוטים והם עיקרי התורה, לא צריך מקור אלא הדבר מתועד מכל חלק בתורה,
עכ"פ בקשתך הגיונית, ולמען הסדר הטוב אתן לך קצת מקורות.
ראשית אפתח ברש"י פרשת האזינו [ל"ב מ"ז] על דברי הפסוק "כי לא דבר ריק הוא מכם", וז"ל . לֹא לְחִנָּם אַתֶּם יְגֵעִים בָּהּ, כִּי הַרְבֵּה שָׂכָר תָּלוּי בָּהּ, כי הוא חייכם; דָּ"אַ - אֵין לְךָ דָבָר רֵיקָן בַּתּוֹרָה שֶׁאִם תִּדְרְשֶׁנּוּ שֶׁאֵין בּוֹ מַתַּן שָׂכָר, תֵּדַע לְךָ שֶׁכֵּן אָמְרוּ חֲכָמִים "וַאֲחוֹת לוֹטָן תִּמְנָע" (בראשית ל"ו) "וְתִמְנַע הָיְתָה פִילֶגֶשׁ וְגוֹ'", לְפִי שֶׁאָמְרָה אֵינִי כְדַאי לִהְיוֹת לוֹ אִשָּׁה הַלְוַאי וְאֶהְיֶה פִילַגְשׁוֹ, וְכָל כָּךְ לָמָּה? לְהוֹדִיעַ שִׁבְחוֹ שֶׁל אַבְרָהָם שֶׁהָיוּ שִׁלְטוֹנִים וּמְלָכִים מִתְאַוִּים לִדַּבֵּק בְּזַרְעוֹ (ספרי):
רמב"ם מורה נבוכים [ח"ג פ"נ] עי' שם דבריו באריכות אך קטע קצר מדבריו: דע כי כל סיפור שתמצאהו כתוב ב'תורה' הוא לתועלת הכרחית בתורה, אם לאמת דעת שהוא פינה מפינות התורה, או לתיקון מעשה מן המעשים, עד שלא יהיה בין בני אדם עול וחמס.
ובמדרש תנחומא תחילת בראשית, ז"ל בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים, זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: ה' בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ (משלי ג, יט). וּכְשֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ נִתְיָעֵץ בַּתּוֹרָה וּבָרָא אֶת הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: לִי עֵצָה וְתוּשִׁיָּה אֲנִי בִינָה לִי גְבוּרָה (משלי ח, יד). וְהַתּוֹרָה בַּמֶּה הָיְתָה כְתוּבָה? עַל גַּבֵּי אֵשׁ לְבָנָה בְּאֵשׁ שְׁחוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: קְוֻצּוֹתָיו תַּלְתַּלִּים שְׁחוֹרוֹת כָּעוֹרֵב (שה"‎ש ה, יא). מַהוּ קְוֻצּוֹתָיו תַּלְתַּלִּים? עַל כָּל קוֹץ וָקוֹץ. תִּלֵּי תִלִּים שֶׁל הֲלָכוֹת. ועיי"ש בהמשך הדברים.
וכמובן הגמרא המפורסמת [מנחות כ"ט ב'] אמר רב יהודה אמר רב בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב"ה שיושב וקושר כתרים לאותיות אמר לפניו רבש"ע מי מעכב על ידך אמר לו אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות אמר לפניו רבש"ע הראהו לי אמר לו חזור לאחורך הלך וישב בסוף שמונה שורות ולא היה יודע מה הן אומרים תשש כחו כיון שהגיע לדבר אחד אמרו לו תלמידיו רבי מנין לך אמר להן הלכה למשה מסיני נתיישבה דעתו חזר ובא לפני הקב"ה אמר לפניו רבונו של עולם יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה ע"י אמר לו שתוק כך עלה במחשבה לפני.

היש לך דברים מפורשים מן הללו...​

 

[מנורה בדרום]

היש לך דברים מפורשים מן הללו...

לחץ כדי לכווץ...

אכן עכשיו הבאת מקור, צודק.

 

[יראת ה' היא חכמה]

אכן עכשיו הבאת מקור, צודק.

לחץ כדי לכווץ...

מענין לענין,
המהר"ל מעמיד את הדברים בצורה ברורה,
תחילת בראשית פסוק א', וז"ל

אמר ר' יצחק וכו'. ב"ר (א, ב). אף על גב דאין ספור אחד בתורה שלא לצורך, אפילו "אחות לוטן תמנע" (להלן לו, כב) כדאיתא בפרק חלק (סנהדרין צט ע"ב), אחר ששם 'תורה' אינו נופל אלא על מצות התורה, שהרי לשון 'תורה' הוא לשון הוראה - להורות לנו המעשה אשר נעשה. ולפיכך דוקא תורת משה נקרא "תורה" (דברים לג, ד), מפני שבה כתובים המצות. וכן פירש הרד"ק (ספר השורשים שורש י. ר. ה.) שלשון 'תורה' הוא לשון הוראה, אם כן אין לכתוב בה רק המצות. תדע לך, שהרי ספר איוב שגם כן כתבו משה - כדאיתא בבבא בתרא (סוף יד ע"ב), ואילו היה נכתב בתורה ספר איוב היה אסור לקרות באותה ספר תורה בציבור, לכך מקשה 'לא היה צריך כו':​

 

[יאיר החושב]

האם מישהו מתלמידי הגרחי"ש יכול לבאר לי קטע זאת על נכון נמצא בספרו בית היין עמוד ע"א בענין קידושי חוץ אות נ"ט בזה"ל "דהנה גם דיני הקנינים ענינם הדין הקובע שלו יהיה החפץ ולא ילקח ממנו אבל כדי להחילם על החפץ הרי צריך הוא לאיזה כח תביעת הענין בו ואילו היתה הדעת בלבד דיה בדיני הקנינים עדיין ל"ה בזה סיבה שהגומר בדעתו שכל חפצי הפקר בעולם יהיו לו שיוכל להחיל דין זה על החפץ וע"כ בעינן שתקדם לזה איזו תפיסה בחפץ אשר בה כבר דין מסוים הקובע לו כח העמדת החפץ לעצמו והיינו שכבר זכאי הוא בתפיסתו לעצם עיכובו של החפץ לקבוע בו שלא ילקח ממנו"והנה אין זכאותו זו קובעת דין הנהגה לעצמה ואין היא אלא משפט ממשפטי הקנינים אשר קובע לו כח הקנין דהיינו הכח לקבוע מניעת ההלקחות בקביעת הקנין ובעשיית דיני שלו בממון וענין דיני שלו הוא כבר עצם התביעה התמידית במשפטי ממון בגוף החפץ לחייב האחרים במניעת ההלקחות והיא תביעת הנהגה ממש אשר בה כבר נתפסו עיקרי דיני הממון ונצטווינו על קיומם בכל משפטי הממון ואמנם קביעת הדינים על האחרים על כרחך מתאחדת היא עם תפיסתו בחפץ לקיימה לאותה תפיסה כדין תמידי וכדין הקובע את קיומו ואת הנהגתו ומכוחו קיימים לעולם דיני השלו"

 

[ירח הידען]

האם מישהו מתלמידי הגרחי"ש יכול לבאר לי קטע זאת על נכון נמצא בספרו בית היין עמוד ע"א בענין קידושי חוץ אות נ"ט בזה"ל "דהנה גם דיני הקנינים ענינם הדין הקובע שלו יהיה החפץ ולא ילקח ממנו אבל כדי להחילם על החפץ הרי צריך הוא לאיזה כח תביעת הענין בו ואילו היתה הדעת בלבד דיה בדיני הקנינים עדיין ל"ה בזה סיבה שהגומר בדעתו שכל חפצי הפקר בעולם יהיו לו שיוכל להחיל דין זה על החפץ וע"כ בעינן שתקדם לזה איזו תפיסה בחפץ אשר בה כבר דין מסוים הקובע לו כח העמדת החפץ לעצמו והיינו שכבר זכאי הוא בתפיסתו לעצם עיכובו של החפץ לקבוע בו שלא ילקח ממנו"והנה אין זכאותו זו קובעת דין הנהגה לעצמה ואין היא אלא משפט ממשפטי הקנינים אשר קובע לו כח הקנין דהיינו הכח לקבוע מניעת ההלקחות בקביעת הקנין ובעשיית דיני שלו בממון וענין דיני שלו הוא כבר עצם התביעה התמידית במשפטי ממון בגוף החפץ לחייב האחרים במניעת ההלקחות והיא תביעת הנהגה ממש אשר בה כבר נתפסו עיקרי דיני הממון ונצטווינו על קיומם בכל משפטי הממון ואמנם קביעת הדינים על האחרים על כרחך מתאחדת היא עם תפיסתו בחפץ לקיימה לאותה תפיסה כדין תמידי וכדין הקובע את קיומו ואת הנהגתו ומכוחו קיימים לעולם דיני השלו"

לחץ כדי לכווץ...

לא הבנתי מה קשה לך אבל אם תרצה התבונן בריש תורת שלו שם מבאר הרב עניינים אלו באריכות.

 

[יאיר החושב]

לא הבנתי מה קשה לך אבל אם תרצה התבונן בריש תורת שלו שם מבאר הרב עניינים אלו באריכות.

לחץ כדי לכווץ...

הבעיה שלי שאיני מבין את השפה ואת כווונתו ולכן גם לא יעזור לי לקרוא את תורת שלו אבקש שתבאר זאת בלשון השווה לכל נפש אם זה לא טרחה מידי

 

[ירח הידען]

קניין אינו גמי"ד ושלו אין מהותו הקניין אלא הוא עניין נבדל.

 

[אברך מעמיק]

לגופו של ענין

והוסיף בזה חידוש מעניין שבעצם היה נראה לו שגם חיה יש לו מקור מן התורה שהרי כתוב "ויהי בלדתה ויתן יד ותקח המילדת ותקשר על ידו שני לאמר זה יצא ראשנה", ולכאו' יש לעיין למה מאמינים לה, וע"כ שהיא נאמנת,

לחץ כדי לכווץ...

והרי זה ברור שהסיבה שהיא עשתה את זה זה כדי לגלות מי הראשון ואם התורה טורחת ומספרת את זה כנראה זה כדי להראות שיש לזה משמעות

לחץ כדי לכווץ...

יש כאן ענין ששייך להבנת המושג 'דרבנן', כי כידוע אין המשמעות של 'דרבנן' שזה מאוחר אחר התורה, אלא גם הנהגות שהיו בזמן התורה בתור מנהג הנובע מהסכמת החכמים בגלל כל מיני סיבות וטעמים ולא בגלל צו אלוקי, נחשב לדרבנן.
וכמו שמצינו בתקנות שתיקן משה, כמו שיהיו שואלים הלכות חג בחג, או שהוסיף יום אחד מדעתו, אשר למרות שנכתבו בתורה אינם נחשבים לדאורייתא.
וה"ה כאן, כי אכן נאמנות המיילדת היא נאמנות מהותית מדרבנן, כי הצורך בזה לא נוסד רק בזמן חז"ל, אלא מימי עולם הצורך בזה היה מוכרח, ולכן מאז ומעולם נהגו לסמוך על המילדות, אלא שתקנה זו במהותה היא תקנת חכמי הדור, ואף שהוזכרה בתורה, הרי שהענין בזה הוא כאסמכתא, ולתת חיזוק למנהג, אך לא להופכו לציווי ולהגדירו כדין דאורייתא.​