האם תוכלו בבקשה ממכם להכריע בזה ???
אין שום סיכוי בעולם שאברך בגיל 30 יצליח לחשוב באמת על צער השכינה, בלי להכניס את צערו האישי לתמונה.
ולפיכך, הדרך היחידה שבה אנו יכולים להתחבר היא הדרך היותר פחותה, לחשוב על צרותינו.
וביותר, שאף זהו צער השכינה דקלני מזרועי קלני מראשי וכו'.,
תרשה לי לחלוק עליך מנסיון אישי
וזה לא גאווה, זה שייך פשוט צריך למצוא את הדרך הנכונה !
ואת האהבה לה' האמיתית !
ואת החיבור הנכון לכל הרעיון הזה של התגלות ה' בעולמו וכו' ....
למה אתה חושב כך
גם אם אתה עוד לא הגעת
ייתכן בהחלט שאחרים הגיעו ....
הכרתי עוד אחרים שהם פי מאתיים ממני
בצער אמיתי על הגלות ועל השכינה
והכרתי אותם טוב מאוד באישי
וזה מגיע מלימוד מעמיק ומקיף ברמח''ל
עם שילוב של אדם אמיתי ומרומם ונעלה
שהצליח !!!שהגיע לחיבור הזה עם ה' !
לא כולם זכו ללמוד אצל מורך ורבך ודומיו, שליט"א.
אצלם המקדש וירושלים זה "תוסף" ליהדות, במקרה הטוב.
על זה לבד צריך להתאבל.
אני הכרתי הרבה מאוד אנשים שהצליחו !!! לעבוד על עצמם...
עוד זכור לי החבר בישיבה שאמר לי בשיא רצינות שהוא רוצה דירה נאה ואוכל משובח רק כדי שיוכל לעסוק בתורה.
ברור שכולנו שואפים לזה, וברור שכולנו מנסים להגיע לזה, אבל בדורינו - מי שחושב שהוא נמצא שם מוכיח על כושר הדמיון הגדול שלו.
זה הכל.
