כשאומרים "דעת תורה" תכריע למה מתכוונים?
אם לחכמה ואיקיו גבוה וכי אין חכמים יותר?
אם לנסיון חיים וכי לימוד סדר קודשים מביא יותר נסיון?
אם לסייעתא דשמיא מה זה קשור לדעת תורה?
בקיצור אני מנסה להבין מה גורם ששיקולים של "דעת תורה" יותר נכונים משיקולים של "דעת חכמים" בעולם?
באופן עקרוני כל נושא שאינו תורני, כלומר שאין השאלה היא מה רצון ה', אלא רק שאלה תכנית כמו איזה השקעה יותר טובה וכדו', אין מושג של 'דעת תורה', כשאדם חולה הוא צריך להתייעץ עם רופא ולא עם רב.
רק שיש בעייה, שגם בנושאים שאינם תורניים, מתערבים להם הרבה שיקולים רגשיים, כמו הרצון לכבוד או הפחד מהלא נודע, שמונעים מהבן אדם להכריע מה צריך לעשות ע"פ השכל.
התייעצות עם אדם שחף מנגיעות אלו, נותנת הכרעה ע"פ השכל. (כמעט כל) אדם ת"ח הינו ברוב המקרים חף מנגיעות, וגם בשאר המקרים מודע לנגיעות שלו ע"מ שידע לשקול ולהחליט בלא שנגיעותיו האישיות ישפיעו על ההכרעה.
זקני עם הארץ, כל זמן שמזקינין, דעתן מיטרפת עליהן, אבל זקני תורה אינן כן, אלא כל זמן שמזקינין, דעתן מתיישבת עליהן.
חשבת פעם למה זה כך??
זהו הביאור במה שזקני עם הארץ דעתם מיטרפת, משום שהרדיפה אחר הכבוד והתענוגות, מאבדות את שיקול הדעת, ומשבשות את השכל הבריא של האדם.
אמנם יש נושא נוסף, שהוא יותר עניין סגולי, אך כמדומה זה לא קיים ברוב הת"ח החיים עמנו כיום.
(בדור האחרון זכינו לראות את עניין זה מתקיים אצל מרן שר התורה זצ"ל, אך היום לא ידוע לי על ת"ח אם הכוח הסגולי שהיה למרן זצ"ל.)
