• דִּרְשׁוּ ה׳ בְּהִמָּצְאוֹ
    עשרת ימי תשובה
    פורום אוצר התורה

מנסה להבין

משתמש רגיל
gemgemgem
הודעות
155
תודות
410
נקודות
56
כשאומרים "דעת תורה" תכריע למה מתכוונים?
אם לחכמה ואיקיו גבוה וכי אין חכמים יותר?
אם לנסיון חיים וכי לימוד סדר קודשים מביא יותר נסיון?
אם לסייעתא דשמיא מה זה קשור לדעת תורה?
בקיצור אני מנסה להבין מה גורם ששיקולים של "דעת תורה" יותר נכונים משיקולים של "דעת חכמים" בעולם?
 
בקיצור אני מנסה להבין מה גורם ששיקולים של "דעת תורה" יותר נכונים משיקולים של "דעת חכמים" בעולם?
מה יעשה אדם ויחכם אמר להן ירבה בישיבה וימעט בסחורה אמרו הרבה עשו כן ולא הועיל להם אלא יבקשו רחמים ממי שהחכמה שלו שנאמר (משלי ב, ו) כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה תני ר' חייא משל למלך בשר ודם שעשה סעודה לעבדיו ומשגר לאוהביו ממה שלפניו מאי קמ"ל דהא בלא הא לא סגיא. (נידה ע ב).
 
מה יעשה אדם ויחכם אמר להן ירבה בישיבה וימעט בסחורה אמרו הרבה עשו כן ולא הועיל להם אלא יבקשו רחמים ממי שהחכמה שלו שנאמר (משלי ב, ו) כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה תני ר' חייא משל למלך בשר ודם שעשה סעודה לעבדיו ומשגר לאוהביו ממה שלפניו מאי קמ"ל דהא בלא הא לא סגיא. (נידה ע ב).
הרבה אנשים מתפללים ומבקשים על חכמה ובכל זאת אתה לא מייחס להם "דעת תורה"
וכי מה הבדל בין אדם יודע ספר מבוגר שמתפלל על חכמה ובין "דעת תורה"?
 
הרבה אנשים מתפללים ומבקשים על חכמה ובכל זאת אתה לא מייחס להם "דעת תורה"
וכי מה הבדל בין אדם יודע ספר מבוגר שמתפלל על חכמה ובין "דעת תורה"?
מי שהתפלל ונענה על כך, הרי סביר להניח שיש לו "דעת תורה", ומי שאין לו "דעת תורה", כנראה שתפילתו לא נענתה.
 
התורה מלמדת אותנו לא רק דינים וסברות, אלא גם המון חכמת חיים, מוסר ודרך ארץ.
זאת ועוד, שההגיון התלמודי זהה בדיני התורה ובמילי דעלמא, וכאשר אדם למד תורה שנים רבות, לרוב הוא מאמץ את הלך החשיבה הזה.
 
כשאומרים "דעת תורה" תכריע למה מתכוונים?
אם לחכמה ואיקיו גבוה וכי אין חכמים יותר?
אם לנסיון חיים וכי לימוד סדר קודשים מביא יותר נסיון?
אם לסייעתא דשמיא מה זה קשור לדעת תורה?
בקיצור אני מנסה להבין מה גורם ששיקולים של "דעת תורה" יותר נכונים משיקולים של "דעת חכמים" בעולם?
זקני עם הארץ, כל זמן שמזקינין, דעתן מיטרפת עליהן, אבל זקני תורה אינן כן, אלא כל זמן שמזקינין, דעתן מתיישבת עליהן.
חשבת פעם למה זה כך??

התורה היא מקור החכמה האלוקית בבריאה, וכמה שמכניסים יותר חכמה אלוקית, מוסיפים חכמה.
כששואלים אדם שיש לו דעת תורה, מקבלים את התשובה הכי קרובה לאלוקים שאנו יכולים להשיג.

אם היית לך אפשרות לשאול את הבורא שאלות של ענייני דעלמא, היית הולך לשאול את האדם עם מנת המשכל הכי גבוהה?
 
כשאומרים "דעת תורה" תכריע למה מתכוונים?
אם לחכמה ואיקיו גבוה וכי אין חכמים יותר?
אם לנסיון חיים וכי לימוד סדר קודשים מביא יותר נסיון?
אם לסייעתא דשמיא מה זה קשור לדעת תורה?
בקיצור אני מנסה להבין מה גורם ששיקולים של "דעת תורה" יותר נכונים משיקולים של "דעת חכמים" בעולם?
הרי ידוע שהשכל הוא מערכת מידע וכל פעולה מעובדת על פי מידע הן במודע והן בתת מודע זה כולל סגנון והשפעות של העבר חששות ובעצם כל הכרעה מבוססת בהרבה מאוד על העבר
ואם כן מי שהעבר שלו מלא בתורה אפילו סדר קדשים סוף סוף ההכרעה שתצא משכלו תהיה מורכבת מהמידע הזה בצורה כזו או אחרת.
 
ומי אמר שכל מי שנקרא דעת תורה הוא אכן דעת תורה?
כל מי שלומד, יש לו דעת תורה במידה מסוימת, לפי הכמות והאיכות שלמד.
מלבד זאת, גם צדיקים הכי גדולים, לא חייב להיות שיזכו שהבורא ישים דבריו בפיהם.
וגם מי שזוכה לזה, לא בהכרח שזה קורה תמיד.

זוהי תוספת נכונה, אך לא בהגדרה של המושג דעת תורה.
 
כשאומרים "דעת תורה" תכריע למה מתכוונים?
אם לחכמה ואיקיו גבוה וכי אין חכמים יותר?
אם לנסיון חיים וכי לימוד סדר קודשים מביא יותר נסיון?
אם לסייעתא דשמיא מה זה קשור לדעת תורה?
בקיצור אני מנסה להבין מה גורם ששיקולים של "דעת תורה" יותר נכונים משיקולים של "דעת חכמים" בעולם?
באופן עקרוני כל נושא שאינו תורני, כלומר שאין השאלה היא מה רצון ה', אלא רק שאלה תכנית כמו איזה השקעה יותר טובה וכדו', אין מושג של 'דעת תורה', כשאדם חולה הוא צריך להתייעץ עם רופא ולא עם רב.

רק שיש בעייה, שגם בנושאים שאינם תורניים, מתערבים להם הרבה שיקולים רגשיים, כמו הרצון לכבוד או הפחד מהלא נודע, שמונעים מהבן אדם להכריע מה צריך לעשות ע"פ השכל.
התייעצות עם אדם שחף מנגיעות אלו, נותנת הכרעה ע"פ השכל. (כמעט כל) אדם ת"ח הינו ברוב המקרים חף מנגיעות, וגם בשאר המקרים מודע לנגיעות שלו ע"מ שידע לשקול ולהחליט בלא שנגיעותיו האישיות ישפיעו על ההכרעה.

זקני עם הארץ, כל זמן שמזקינין, דעתן מיטרפת עליהן, אבל זקני תורה אינן כן, אלא כל זמן שמזקינין, דעתן מתיישבת עליהן.
חשבת פעם למה זה כך??
זהו הביאור במה שזקני עם הארץ דעתם מיטרפת, משום שהרדיפה אחר הכבוד והתענוגות, מאבדות את שיקול הדעת, ומשבשות את השכל הבריא של האדם.

אמנם יש נושא נוסף, שהוא יותר עניין סגולי, אך כמדומה זה לא קיים ברוב הת"ח החיים עמנו כיום.
(בדור האחרון זכינו לראות את עניין זה מתקיים אצל מרן שר התורה זצ"ל, אך היום לא ידוע לי על ת"ח אם הכוח הסגולי שהיה למרן זצ"ל.)
 
נערך לאחרונה:
באופן עקרוני כל נושא שאינו תורני, כלומר שאין השאלה היא מה רצון ה', אלא רק שאלה תכנית כמו איזה השקעה יותר טובה וכדו', אין מושג של 'דעת תורה', כשאדם חולה הוא צריך להתייעץ עם רופא ולא עם רב.
דווקא ברפואה שניתנה רשות לרפואת בדיעבד לכאורה יש ללכת קודם לחכם כמו שתבעו את אחד המלכים שהלך לדרוש ברופאים ולא בנביא ה'.
 
הביטוי "דעת תורה" או "דעת התורה" מבטא בספרות היהודית בימי הביניים ובראשית העת החדשה את מה שהיום מקובל לבטא כ"עמדת ההלכה" או "השקפת היהדות". אמנם בספרות חז"ל ואף במכלול ספרות האחרונים משמעותו של הביטוי שימשה להגדיר או את השיתוף הקיים בין דעת לתורה (לדוגמה במשנתו של הרמב"ם, שראה את הפיזיקה והמטפיזיקה כמשלימות את התורה) או כביטוי לידיעה ברורה של דין התורה (מסכת חולין צ', ב').

במידה מסוימת, גמישותה של הסמכות הרבנית לקבוע בענייני "דעת תורה" עולה על יכולתה לפסוק הלכות, שכן פסיקת "דעת תורה" היא למעשה אינטואיטיבית ואינה מחייבת כתיבה הלכתית מסודרת ומנומקת. לפיכך גם היכולת לחלוק עליה מוגבלת ביותר, אלא אם כן החולק נחשב לבעל שיעור קומה המאפשר לו להביע "דעת תורה" כהבנתו. רק לעיתים נדירות ניתן למצוא בה ניסוחים מפורשים של אלטעות, ובדרך כלל הדגש הוא על כך שהאדם הפשוט איננו יכול לשפוט או לבקר את שיקול דעתם של ה"גדולים".
 
דווקא ברפואה שניתנה רשות לרפואת בדיעבד לכאורה יש ללכת קודם לחכם כמו שתבעו את אחד המלכים שהלך לדרוש ברופאים ולא בנביא ה'.
אין זה נוגע למה שכתבתי.
ההבנה הבסיסית שיש ללכת לנביא ולא לרופא אינה משום שנביא מבין ברפואה, אלא משום שהדרך להתרפאות היא אינה ע"י דרכים טבעיות, אלא ע"י קיום רצון ה', ואיך לקיים את רצון ה' ברור שת"ח הוא זה שידע להכריע, ולא לכך התכוון פותח האשכול.
 
אין זה נוגע למה שכתבתי.
ההבנה הבסיסית שיש ללכת לנביא ולא לרופא אינה משום שנביא מבין ברפואה, אלא משום שהדרך להתרפאות היא אינה ע"י דרכים טבעיות, אלא ע"י קיום רצון ה', ואיך לקיים את רצון ה' ברור שת"ח הוא זה שידע להכריע, ולא לכך התכוון פותח האשכול.
להעיר מהדוגמא כתבתי את שכתבתי.
 
כשאומרים "דעת תורה" תכריע למה מתכוונים?
אם לחכמה ואיקיו גבוה וכי אין חכמים יותר?
אם לנסיון חיים וכי לימוד סדר קודשים מביא יותר נסיון?
אם לסייעתא דשמיא מה זה קשור לדעת תורה?
בקיצור אני מנסה להבין מה גורם ששיקולים של "דעת תורה" יותר נכונים משיקולים של "דעת חכמים" בעולם?
מהפרדס חלק ו, בתיאור האסיפה של אגודת ישראל במרינבנד:
1785261806697.png
 
התורה היא מקור החכמה האלוקית בבריאה, וכמה שמכניסים יותר חכמה אלוקית, מוסיפים חכמה.
כששואלים אדם שיש לו דעת תורה, מקבלים את התשובה הכי קרובה לאלוקים שאנו יכולים להשיג.

אם היית לך אפשרות לשאול את הבורא שאלות של ענייני דעלמא, היית הולך לשאול את האדם עם מנת המשכל הכי גבוהה?
איך אפשר להתווכח עם העובדות המציאותיות, שהרי רופא מבין ברפואה יותר מת"ח גדול ככל שיהיה? וכלכלן מבין בכלכלה יותר מכל דיין כמה גדול שיהיה?
החילוק היחיד שאני מוצא הוא כפי שכתבתי למעלה.
ואולי כוונתך לעניין הסגולי שיש בת"ח, אך אמור נא אתה האם אתה חושב שזה קיים אצל כולם?
 
איך אפשר להתווכח עם העובדות המציאותיות, שהרי רופא מבין ברפואה יותר מת"ח גדול ככל שיהיה? וכלכלן מבין בכלכלה יותר מכל דיין כמה גדול שיהיה?
החילוק היחיד שאני מוצא הוא כפי שכתבתי למעלה.
ואולי כוונתך לעניין הסגולי שיש בת"ח, אך אמור נא אתה האם אתה חושב שזה קיים אצל כולם?
לכאורה כולי עלמא מודו שצריך לילך אחר הבקי באותו הדבר אלא שיש עניין להמלך בחכם אף שאין הוא מבין בתחום.
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון