- הודעות
- 367
- תודות
- 1,338
- נקודות
- 151
הנה זכינו בדורינו, שנתרבו ספסלי ביהמ"ד, ודרך העולם להיות טמונים באהלה של תורה כל ימיהם, וזכו הנשים לקחת על עצמם עול הפרנסה ולדאוג לכל עניני הממון.
ברם, לפעמים אי"ז כך, ויש צורך בדבר שהאברך יצא לעסוק לפרנסתו בכדי שלא ימוט הבית, והנה ישנה אפשרות לעשות מגבית וכדו' או להיתמך מקופת צדקה, ואז שוב יוכל לישקד על תלמודו ולהמשיך להיות ספון באהלה של תורה.
ורבו המקטרגים על דרך זו, ומצחצחים בלשונם ואומרים ראו שזו היפך דעת תורה, שהלא נפסקה הלכה כר' ישמעל והרבה עשו כן והועיל בידם, ועוד אומרים שהלא גמרא מפורשת היא [ב"ב ק"י א'] פשוט נבילתא בשוקא ואל תימר גברא רבה אנא כהנא אנא, וע"ז אמרו שם פשוט נבילתא בשוקא ואל תצטרך לבריות, ויעוי' בראשונים שם שביארו העניין בדרך, שהוא חיוב גמור אף לת"ח לעבוד לפרנסתו ואינו מן הגנאי.
ויש לדעת את אמיתת הדברים.
ונתבוננתי בדברי הראשונים שם, ובפרט בל' הרשב"ם שכ' וטול אגרא - כלומר הפשיטנה בשכר בשוק לעין כל ואין כאן חילול השם כלל ולא קרינא ביה ומשניאי אהבו מות דדרשינן ליה במסכת שבת (דף קיד.) בתלמידי חכמים שיש רבב על בגדו אבל לעשות מלאכה להתפרנס אין כאן גנאי , והמבואר בדבריו, דס"ד אמינא יש בהו מפני חילול ה' וא"כ מוטב ויזדקק לבריות, קמ"ל דלית בהו מפני חילול ה' דזה ודרכו של עולם, והדרן לקמייתין דפשוט נבילתא בשוקא ואל תצטרך לבריות.
אך יל"ע, דהנה לכאו' נדמה דהס"ד דחילול ה' הוא מפני הדין, דס"ד דמדינא אין לת"ח לעבוד לפרנסתו, וקמ"ל דמדינא הוי הכי, וזהו תימא, דהא זה דמדינא צריך האדם לעבוד, זהו דין פשוט, ואם תאמר שנתחדש כאן אף בעבודה בזויה שכך הדין, א"כ לכאו' היה לו להביא מקרא כן או לכה"פ סייעתא לכך מדברי חז"ל, ומדוע נקט בפשיטות כן מדעתו.
והנראה בזה, שדנו כן מדעת בנ"א, וכשם שדימה זאת הרשב"ם לת"ח שיש בו רבב על בגדו, ושם חזינן להדיא דהוא תלוי בדעת בנ"א מה חשיב רבב ומה לא, וא"כ קמ"ל דבדעת בנ"א אין בזה גנאי - כיוון שהוא צורך האדם.
ולפ"ז יל"ד, שלכאו' בדורינו יש בזה צד חילול ה', שרואים ת"ח ואומרים אפעס' נעבך' יצא לעבוד, וכיוון שנתקבעה זו הדרך שאין דרך האברכים לצאת לעבוד, א"כ אולי כבר חשיב חילול ה', ויש בזה מפני חילול כבוד התורה והוא חילול ה'.
מה דעת חו"ר ביהמ"ד על הצעת הדברים.
ברם, לפעמים אי"ז כך, ויש צורך בדבר שהאברך יצא לעסוק לפרנסתו בכדי שלא ימוט הבית, והנה ישנה אפשרות לעשות מגבית וכדו' או להיתמך מקופת צדקה, ואז שוב יוכל לישקד על תלמודו ולהמשיך להיות ספון באהלה של תורה.
ורבו המקטרגים על דרך זו, ומצחצחים בלשונם ואומרים ראו שזו היפך דעת תורה, שהלא נפסקה הלכה כר' ישמעל והרבה עשו כן והועיל בידם, ועוד אומרים שהלא גמרא מפורשת היא [ב"ב ק"י א'] פשוט נבילתא בשוקא ואל תימר גברא רבה אנא כהנא אנא, וע"ז אמרו שם פשוט נבילתא בשוקא ואל תצטרך לבריות, ויעוי' בראשונים שם שביארו העניין בדרך, שהוא חיוב גמור אף לת"ח לעבוד לפרנסתו ואינו מן הגנאי.
ויש לדעת את אמיתת הדברים.
ונתבוננתי בדברי הראשונים שם, ובפרט בל' הרשב"ם שכ' וטול אגרא - כלומר הפשיטנה בשכר בשוק לעין כל ואין כאן חילול השם כלל ולא קרינא ביה ומשניאי אהבו מות דדרשינן ליה במסכת שבת (דף קיד.) בתלמידי חכמים שיש רבב על בגדו אבל לעשות מלאכה להתפרנס אין כאן גנאי , והמבואר בדבריו, דס"ד אמינא יש בהו מפני חילול ה' וא"כ מוטב ויזדקק לבריות, קמ"ל דלית בהו מפני חילול ה' דזה ודרכו של עולם, והדרן לקמייתין דפשוט נבילתא בשוקא ואל תצטרך לבריות.
אך יל"ע, דהנה לכאו' נדמה דהס"ד דחילול ה' הוא מפני הדין, דס"ד דמדינא אין לת"ח לעבוד לפרנסתו, וקמ"ל דמדינא הוי הכי, וזהו תימא, דהא זה דמדינא צריך האדם לעבוד, זהו דין פשוט, ואם תאמר שנתחדש כאן אף בעבודה בזויה שכך הדין, א"כ לכאו' היה לו להביא מקרא כן או לכה"פ סייעתא לכך מדברי חז"ל, ומדוע נקט בפשיטות כן מדעתו.
והנראה בזה, שדנו כן מדעת בנ"א, וכשם שדימה זאת הרשב"ם לת"ח שיש בו רבב על בגדו, ושם חזינן להדיא דהוא תלוי בדעת בנ"א מה חשיב רבב ומה לא, וא"כ קמ"ל דבדעת בנ"א אין בזה גנאי - כיוון שהוא צורך האדם.
ולפ"ז יל"ד, שלכאו' בדורינו יש בזה צד חילול ה', שרואים ת"ח ואומרים אפעס' נעבך' יצא לעבוד, וכיוון שנתקבעה זו הדרך שאין דרך האברכים לצאת לעבוד, א"כ אולי כבר חשיב חילול ה', ויש בזה מפני חילול כבוד התורה והוא חילול ה'.
מה דעת חו"ר ביהמ"ד על הצעת הדברים.