אני חושב שבאופן כללי פסקי הבעל התניא תופסים הרבה יותר מקום אצל חסידים.
בפולין נהגו לפסוק כמג"א, כיון שמביא הרבה פעמים משעה"כ והיינו שידע פנימיות התורה וקבלה, וכיון שבשו"ע הרב גם כן פסק בדר"כ כמג"א מזה נצר רושם שבפולין נהגו כרב שו"ע אך אין זה נכון ופסקו כמג"א.
ולכן הרבה פעמים חסידים לא קיבלו את המשנ"ב שנוטה המון מהמג"א מפני שכך סובר הגר"א.
 
בפולין נהגו לפסוק כמג"א, כיון שמביא הרבה פעמים משעה"כ והיינו שידע פנימיות התורה וקבלה, וכיון שבשו"ע הרב גם כן פסק בדר"כ כמג"א מזה נצר רושם שבפולין נהגו כרב שו"ע אך אין זה נכון ופסקו כמג"א.
ולכן הרבה פעמים חסידים לא קיבלו את המשנ"ב שנוטה המון מהמג"א מפני שכך סובר הגר"א.
הסיבה של החסידים פוסקים כשועה"ר היא מפני שהוא נכתב בהוראת המגיד!
ומפני שהוא מביא את ההלכות בטעמיהן (בהוראת המגיד)..
כמובא בהקדמת בניו לשו"ע שמוחזקת כנאמנת אצל החסידים.
 
ידועה הלצה בשם כ"ק אדמו"ר רבי יענקעלע מפשעווארסק זצוק"ל שהעיר לו מאן דהו שבמשנ"ב נפסק שאסור לדבר אחרי ברכו של מעריב וענה לו בבדיחותא "אני כבר דיברתי לפני שזה נכתב".
וקראתי בשיחה בין הגרי"מ ערלאנגר שליט"א לכ"ק אדמו"ר מפשעווארסק שליט"א שבגליצי' לא אהבו את המשנה ברורה מכיוון שבמקומם פסקו כהחוות דעת או הט"ז [איני זוכר איזה מהם] ואילו המשנ"ב נוטה לפסוק כהחיי אדם.
 
זמן תפילה הוא נידון בפני עצמו, ויש בכך היתרים מסוימים, לכה"פ ע"פ חלק מהראשונים, כ"ק מרן אדמו"ר מאמשינוב כתב על כך תשובה עם מקורות הלכתיים לגרי"מ מורגנשטרן, אך בכל אופן אין זה נושא האשכול, אם רוצים אפשר לפתוח אשכול חדש.
היתרים לחלק מהראשונים? גלה לי מהם.
יש לך אפשרות לעלות את התשובה?
 
המשנ"ב פוסק הרבה פעמים כהגר"א נגד הרבה פוסקים, ואפי' נגד המחבר. (כגון בזמן ר"ת).
פעם היו החסידים לומדים רק שו"ע הרב.
כהיום לומדים בעיקר משנ"ב.
אך אם פוסק משהו בגלל הגר"א נגד רוב פוסקים, רוב הפוסקים החסידיים לא יפסקו אז כמשנ"ב.
 
פעם היו החסידים לומדים רק שו"ע הרב.
כהיום לומדים בעיקר משנ"ב.
אך אם פוסק משהו בגלל הגר"א נגד רוב פוסקים, רוב הפוסקים החסידיים לא יפסקו אז כמשנ"ב.
מעניין, האם זה כך בכל החסידויות.
ומה לגבי איפה שיש מחלוקת הפוסקים והשו"ע הרב לא דיבר, הרי סו"ס יש מחלוקת.
והאם כל החסידויות היו הולכים אחרי השו"ע הרב.
אגב, השו"ע הרב תופס מקום נכבד מאוד במ"ב.
 
מעניין, האם זה כך בכל החסידויות.
ומה לגבי איפה שיש מחלוקת הפוסקים והשו"ע הרב לא דיבר, הרי סו"ס יש מחלוקת.
והאם כל החסידויות היו הולכים אחרי השו"ע הרב.
אגב, השו"ע הרב תופס מקום נכבד מאוד במ"ב.
רוב החסידים פוסקים כשועה"ר.
ידוע הסיפור עם הגר"ז שהסיבה שמכנה אותו כך בגלל שעל הגאון הוא כתב הגר"א.
יש ביאור הלכה בהלכות יו"ט שמצוטט מילה במילה מהגר"ז. (לא זוכר מקורו).
 
רוב החסידים פוסקים כשועה"ר.
ידוע הסיפור עם הגר"ז שהסיבה שמכנה אותו כך בגלל שעל הגאון הוא כתב הגר"א.
יש ביאור הלכה בהלכות יו"ט שמצוטט מילה במילה מהגר"ז. (לא זוכר מקורו).
אבל לא משהו נגד שאר פוסקים וראשונים.
מה שהיה נושא בשו"ע ונו"כ מבואר בשו"ע הרב.
 
כאילו גונב קטע? או שמצטט ממנו?
ניזהר מאוד, דברי הגר"א שגורים בפי, אבל כל בר דעת מבין שמקומו של השו"ע הרב בין גדולי הפוסקים מובטח הוא בכל הבתי מדרש. עדיף מדה גדושה של זהירות ולהתרחק ממה שבודאי מותר מאשר צד קטן של איסור.
 
יש ביאור הלכה בהלכות יו"ט שמצוטט מילה במילה מהגר"ז. (לא זוכר מקורו).
לא מכיר. אבל שמעתי (בהרצאה כלשהי) שהמשנ"ב משתמש לפעמים עם ניסוחים הלקוחים מהשו"ע הרב, ואם כן הדבר, אין בכך כלום.
 
לא מכיר. אבל שמעתי (בהרצאה כלשהי) שהמשנ"ב משתמש לפעמים עם ניסוחים הלקוחים מהשו"ע הרב, ואם כן הדבר, אין בכך כלום.
האמת יש בזה משהו כיון שהשו"ע הרב מלבד גאונותו הרבה ועומקו הנפלא גם כותב בלשון מדוייק מאוד וכולל בלשונו הקליל הרבה שיטות, כך שלשונו הזהב הוא בעל ערך מיוחד, ואם כן לא רק שאין בכך כלום אלא זה עדות לערכו הרם ונישא. וכמו שהשו"ע הוא בסתמא לשון הרמב"ם, ואינו מציין כן בכל מקום, וליתר דיוק כמעט אף פעם לא מציין כן, ופעמים משנה מילה פה או שם, אבל זה הבסיס.
כמו כן ודאי גם יכול להיות במקרה שהיה לשון זה מונח בזכרונו שזה הנוסח הטוב ביותר מחמת דיוקו הגדול, ולאו דווקא שיש בזה חידוש דין אבל זה הנוסח הטוב ביותר.
 
השולחן ערוך הרב הרבה פעמים מגדיר ומסביר מלאכות קשות בשבת בלשון ברורה מאד בתוספת סברות עמוקות.
אבל במהדו"ב ובקו"א מי יכול להבין מה הוא אומר. הכתיבה שם בקצור נמרץ.
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון