האם באמת עצות חז''ל ניתנות לשינוי בהתאם לדור ?
כלומר יש דורות שלא מתאים להם פחד וכו' והם צריכים להתמקד באהבה??
כלומר יש דורות שלא מתאים להם פחד וכו' והם צריכים להתמקד באהבה??
לא אמרתי שאי אפשר להשתמש עם יראה היום ח"ו, וברור שאהבה ויראה שניהם נצרכים לכל איש מישראל.
אבל ברור שצורות העבודה משתנות בין דור לדור בהתאם למצב הדור.
פעם כשהזכירו אלול אנשים התעלפו, והיום מי שיתעלף מזה כמעט ישלח לאישפוז...
זה דבר שמכריח שינוי גישה כלשהו.
ואוו מעניין ...
זה מאוד מעניין ...
מעניין למצוא מקורות
או לפחות ציטוטים מהאחרוני המוסר בענין ...
זה קשור ?...
האם בגלל זה צורת העבודה משתנה
כלומר שחז''ל אומרים שבאלול צריך חרדה
אז היום כבר לא בגלל שהעולם ישתנה ...??
או שעדיין צריך להגיע ולבוא לחרדה, רק שיותר קשה מבעבר...בגלל שהעולם ...
לא אמרתי שלא צריך חלילה, אבל זו התופעה
- הודעות
- 1,897
- תודות
- 5,459
- נקודות
- 355
מקור?
הגרא"ל שפירא משגיח ישי"ק פוניבז' בשם אימו כשהייתה נערה.
היום חרדה תביא להיפך מקרבת ד',
ולכן אסור לפחד מאלול.
פשוט כי אסור לעשות דברים שירחיקו אותנו מהבורא.
אנו חיים כיום בעולם של מידות לא מתוקנות.
הדרך שבה המידות והרגשות שלנו פועלים היא כזו: כשרואים טרגדיה, המוח תופס את גודל הזוועה, האדם מוצף מהדבר, וזה מעורר בו כאב וצער. התוצאה היא שהוא מתחיל לבכות, הוא נשבר, או שהוא עורך חשבון נפש, מתבונן ב"מה חובתי בעולמי" ומתקן את מעשיו.
כשרואים ברק ושומעים רעם, האדם נשבר ומתקן את מעשיו.
כשאומרים שהגיע חודש אלול, המוח מבין שבקרוב יבחנו את מעשיו, והוא נתקף פחד - "מי יאמר זכיתי לבי" - והוא מתחיל לתקן את מעשיו ועוסק בתיקונים לנשמתו; הוא אומר תהילים וסליחות ומבקש רחמים ותחנונים מהבורא.
כשמגיעים ימי בין המצרים, ושומעים שלבורא עדיין אין בית לעצמו, ורואים כיצד כל המלכים חיים בעושר ובכבוד ורק הבורא בעולם הזה נמצא בגלות - האדם מתמלא באופן אוטומטי באבל ומשתתף בצערו של הבורא.
כך זה היה צריך להיות.
למה?
כאשר המוח מחובר למידות כראוי, הם פועלים יחד כמו מחשבון. 1+1=2. אם ניגשים כעת לערוך חשבון נפש, לבחון את המעשים ולפסוק מה יהיה גזר הדין לשנה הבאה, התוצאה היא פחד עצום. פחד זה מביא לכך שאדם אכן יחיה את חודש אלול ברצינות ויתקן את מעשיו.
אבל היום?
היום חסר הקשר בין המוח של האדם לבין המידות שלו.
כיום אנשים מבינים הרבה יותר מהו אלול, יודעים לדבר על יום הדין ועל יום המלוכה, ולומדים הרבה יותר ספרים מבעבר.
אבל?
הפחד נשאר בראש וזהו. האדם לא יודע איך לפרש את הפחד שהוא מרגיש: מה עושים איתו? איך מתרגמים אותו למעשה?
זוהי הבעיה הגדולה!
כאשר אדם חי בפחד לשם פחד, ואינו יודע מה לעשות איתו; הוא מסתובב עם פחד מאלול אך לא עושה איתו דבר, והפחד אינו פועל עליו כלל – אזי לא רק שהפחד אינו עוזר לו במאומה, אלא הוא אף מפריע לו בעבודת השם שהוא כן עושה במשך השנה. לא רק שזה לא מסייע לו להתעלות, זה מעכב את צמיחתו. אדם אינו יכול לפתוח את לבו כשהוא חי בפחד ומרגיש חסר אונים.
אפילו בהלכות תפילה אנו מוצאים שישנם מקרים שבהם אדם פטור מתפילה כשהוא חי בפחד שמא ספינתו טבעה עם כל רכושו, משום שאינו מיושב בדעתו.
זוהי בעיה גדולה.
הכל מודים שכל עצה בעבודת ה' רלוונטית רק אם היא עובדת עבור האדם ומביאה אותו לצמיחה. כל דבר שמפריע לצמיחה והתעלות הוא בבחינת עצת היצר.
זו הסיבה שמחפשים כיום לשנות את סדר העבודה, כי במציאות זה לא עובד.
אין זה נכון שכיום חיים בפחות פחד מבעבר, והראיה לכך היא האופן שבו התחילה השיחה כולה: "אין לי כוח לאלול!!". אני סבור שכל אחד מצא את עצמו במילים הללו, כי כולם מרגישים את הפחד, אלא שזה מסתכם בתחושת הפחד בלבד, ולא עושים עם זה דבר.
הדרך שבה המידות והרגשות שלנו פועלים היא כזו: כשרואים טרגדיה, המוח תופס את גודל הזוועה, האדם מוצף מהדבר, וזה מעורר בו כאב וצער. התוצאה היא שהוא מתחיל לבכות, הוא נשבר, או שהוא עורך חשבון נפש, מתבונן ב"מה חובתי בעולמי" ומתקן את מעשיו.
כשרואים ברק ושומעים רעם, האדם נשבר ומתקן את מעשיו.
כשאומרים שהגיע חודש אלול, המוח מבין שבקרוב יבחנו את מעשיו, והוא נתקף פחד - "מי יאמר זכיתי לבי" - והוא מתחיל לתקן את מעשיו ועוסק בתיקונים לנשמתו; הוא אומר תהילים וסליחות ומבקש רחמים ותחנונים מהבורא.
כשמגיעים ימי בין המצרים, ושומעים שלבורא עדיין אין בית לעצמו, ורואים כיצד כל המלכים חיים בעושר ובכבוד ורק הבורא בעולם הזה נמצא בגלות - האדם מתמלא באופן אוטומטי באבל ומשתתף בצערו של הבורא.
כך זה היה צריך להיות.
למה?
כאשר המוח מחובר למידות כראוי, הם פועלים יחד כמו מחשבון. 1+1=2. אם ניגשים כעת לערוך חשבון נפש, לבחון את המעשים ולפסוק מה יהיה גזר הדין לשנה הבאה, התוצאה היא פחד עצום. פחד זה מביא לכך שאדם אכן יחיה את חודש אלול ברצינות ויתקן את מעשיו.
אבל היום?
היום חסר הקשר בין המוח של האדם לבין המידות שלו.
כיום אנשים מבינים הרבה יותר מהו אלול, יודעים לדבר על יום הדין ועל יום המלוכה, ולומדים הרבה יותר ספרים מבעבר.
אבל?
הפחד נשאר בראש וזהו. האדם לא יודע איך לפרש את הפחד שהוא מרגיש: מה עושים איתו? איך מתרגמים אותו למעשה?
זוהי הבעיה הגדולה!
כאשר אדם חי בפחד לשם פחד, ואינו יודע מה לעשות איתו; הוא מסתובב עם פחד מאלול אך לא עושה איתו דבר, והפחד אינו פועל עליו כלל – אזי לא רק שהפחד אינו עוזר לו במאומה, אלא הוא אף מפריע לו בעבודת השם שהוא כן עושה במשך השנה. לא רק שזה לא מסייע לו להתעלות, זה מעכב את צמיחתו. אדם אינו יכול לפתוח את לבו כשהוא חי בפחד ומרגיש חסר אונים.
אפילו בהלכות תפילה אנו מוצאים שישנם מקרים שבהם אדם פטור מתפילה כשהוא חי בפחד שמא ספינתו טבעה עם כל רכושו, משום שאינו מיושב בדעתו.
זוהי בעיה גדולה.
הכל מודים שכל עצה בעבודת ה' רלוונטית רק אם היא עובדת עבור האדם ומביאה אותו לצמיחה. כל דבר שמפריע לצמיחה והתעלות הוא בבחינת עצת היצר.
זו הסיבה שמחפשים כיום לשנות את סדר העבודה, כי במציאות זה לא עובד.
אין זה נכון שכיום חיים בפחות פחד מבעבר, והראיה לכך היא האופן שבו התחילה השיחה כולה: "אין לי כוח לאלול!!". אני סבור שכל אחד מצא את עצמו במילים הללו, כי כולם מרגישים את הפחד, אלא שזה מסתכם בתחושת הפחד בלבד, ולא עושים עם זה דבר.
בכל אופן, לא אמרתי שכל הדור כולו התעלף כשהזכירו אלול, אלא אמרתי שהיו אנשים שהתעלפו.
לא הבנתי את כותרת האשכול.
עבודת ה' זה קיום התורה וההלכה - ברור שזה לא משתנה מדור לדור.
כל שאר עניני הרגש וההתחברות יכולים להשתנות או לא להשתנות לפי המצב.
גם דברי חז''ל ע''ז לא תמיד באו בתור ענין או הלכה מחייבת, אלא בתור המלצות וכדו'.
אבל הדברים שהיו נכונים לשעתם, נכונים תמיד.
בפן המשעי והרגשי אפשר לשנות, זה ענין של התחברות או טעם. אבל זו לא עבודת הק עצמה, שהיא כלום מעבר לקיום התורה כפשוטה.
עבודת ה' זה קיום התורה וההלכה - ברור שזה לא משתנה מדור לדור.
כל שאר עניני הרגש וההתחברות יכולים להשתנות או לא להשתנות לפי המצב.
גם דברי חז''ל ע''ז לא תמיד באו בתור ענין או הלכה מחייבת, אלא בתור המלצות וכדו'.
אבל הדברים שהיו נכונים לשעתם, נכונים תמיד.
בפן המשעי והרגשי אפשר לשנות, זה ענין של התחברות או טעם. אבל זו לא עבודת הק עצמה, שהיא כלום מעבר לקיום התורה כפשוטה.
כך או כך אתה טיפה לא ברור האם זה הוראה לדורות או לשעה כל עניני הוראות הרגש
זה נשמע מאוד מאוד יומרני ..
לומר שכל המלצות חז''ל למשל פחד בר''ה הם המלצות וכו'
באר דבריך נראה לי שלא הבנתי אותם כראוי...
כלומר, חז''ל כאן לא אומרים לי מה לעשות או איך להתנהג. אין שום הגדרה הלכתית בדברים אלו.
לכן, זה נתון לפרשנות רחבה יותר ולהבנות שונות וכדו', בניגוד להלכה שלא.
חברים מקוונים לאחרונה
- AVRAHAM
- MMH
- א אלף
- א. ל.
- אב חי
- אבי אב
- אבינועם
- אבן בוחן
- אבקש
- אבריימי
- אברך
- אברך קלאסי
- אברם דב
- אגור
- אהבת ישראל
- אהרון. כהן. חיים. סופר. מומחה.
- אהרן הירש
- אודי הררי
- אוצר הדורות
- אור זרוע לצדיק
- אור יהל
- אורח
- אורי
- אחד התלמידים
- אחד מארץ
- אחד מהפורום
- אי"ש צעיר
- איישר חילי
- אילת השחר
- איש
- איש אמת
- איש חסיד היה
- איש יהודי
- איש פשוט מאוד
- איש תורה
- איתי13
- אל'יהו
- אלחנן מ
- אליהו נחמן
- אלעזרי
- אם היו
- אמרי שפר
- אמתע חסיד
- אני יודע
- אנשיל
- אפרים זינגר
- ארז בלבנון
- אריק
- ארנפלד
- ארצישראל
- בדליג
- בחור חשוב
- בינה לעתים
- בית תפילה
- במה אברך
- במחשבה תחילה
- בן אליהו
- בן יוסף
- בן עזאי
- בן עלייה
- בן פטורא
- בן שמן
- בן תורה
- בניהו
- בנימין לוריא
- בעל דבר
- בעל החלומות
- בצלאל שוסטר
- בצלצלי שמע
- בר אביי
- ברנש
- גבעוניסט
- גברא זוטרא
- גימפלוביץ
- גלגולים
- גמח
- גרינפלד
- דבר ה'
- דבר חפץ
- דברי התלמיד
- דוד או
- דוד בן ישי
- דוד המלך
- דוד יואל לשס
- דור דור
- דור ודור
- דיסקיט
- האיש השרוי בשמחה
- הבאר
- הבנש"ק
- הגיגי קודש
- הגראי"ש
- הולפסונער
- החושב
- החפץ חיים
- היגיון התורה
- הישיביש
- הכהן
- הכרמי
- הלך אחר חכמים
- הלכה בפרשה
- הלכתא למשיחא
- המוכר
- המירער בוחער
- הנעלם שבמשה
- הנשר
- הפורט התשיעי
- הצעיר שבחבורה
- הרב הירושלמי
- הרב מרודוש
- הרב קותי
- הרב שלמה מבית שמש
- השר מקוצי
- והב בסופה
- וישמחו בי חברי
- ולא כלום
- ונחנו מה
- זאת קומתך
- זוזיא
- זיז שדי
- חד צורבא
- חדוותא דליבא
- חדושא
- חוקר תורני
- חיים ארוכים
- חיינו
- חיל
- חם ליבי
- חנני
- חסידישער כולל יונגערמאן
- חפץ לזכות אחרים
- חריף ובקי
- י הירשזאהן
- יאיר החושב
- יגיעת התורה
- יהודי וזהו
- יהודי ח
- יהודי פנימי
- יהודי פשוט ממש
- יואל אלחנן
- יואל שילה
- יוסל שקדן
- יוסף אומץ
- יוסף ברנדויין
- יוסף חיים פנחס
- יושב אהל
- יושב בישיבה
- יושב ודורש
- ימה של תורה
- יעקב 5
- יעקב הסופר
- יצחק א
- יצחק ב.
- יצחקוב
- יצחקוש
- יקטן
- יש לחקור
- יש מאין
- יש קונה עולמו
- יש תקוה
- ישי הכהן
- ישעיהו מנחלת דן
- ישראל אדלר
- ישראל גליק
- ישראל לייב
- ישראל מאיר מליק
- יששכר חמור גרם
- יתרון האור
- כותב
- כלפי לייא
- כמעיין המתגבר
- כרי
- כתלמיד הדן בפני רבו
- ל.מ.
- לחושבי שמו
- ליבי בתורתך
- ליטאי כבד
- למדן צעיר
- למה זה תשאל לשמי?
- מאירלה
- מבקש האמת
- מה ידידות
- מוישי שטיין
- מושב טוב
- מחזה אברהם
- מילין יקירין
- מכנדבי
- מלפני אוריאל
- ממגד שמים
- ממוני גבך
- ממלמדי השכלתי
- מנורה בדרום
- מרדכי זנגר
- משה אמת ותורתו אמת
- משה נ
- משה פיק
- משה שפירא
- משה6
- משתוקק לקרבתך
- נאמן
- נאמן האוצר
- נדיב לב
- נהנה מקושיא טובה
- נובהרדוקר
- נוח לבריות
- נחום
- נחמן ל.
- נעם
- נפקא מינא
- נפשי חמדה
- נתנאל לב
- סנה בוער
- עבדא דקב"ה
- עוז לו בך
- עוזי ומגני
- עורך תורני
- עושה פלא
- עמך
- ענף מעצי היער
- עץ החיים
- פותח שערים
- פפא
- פרידנזון
- צדק ומשפט
- צמא דעת
- צפנת פענח
- צריך ביאור
- קבל האמת ממי שאמרו
- קהלת בניהו
- קונחם
- קוצר ברינה
- קטן
- קטנטן
- קרית מלך
- ר' חיים
- ראובן גוטליב
- ראם
- רב בת״ת
- רב פאל
- רבי דוד
- רימון
- רכזניק
- רפאל ממודיעין
- רפי סמוטני
- ש.ב.ה.
- שבחת
- שוכן אהל
- שומע כעונה
- שיל"ת
- שירת העשבים
- שלמה ו.
- שלמה וינר
- שמואל יעקובזון
- שמואל51
- שמחנו
- שמעון ן' יוסף
- שעיה מעשרות
- שקדן וחוקר
- תולדות
- תורת הישיבה
- תורת חסד
- תורתו
- תלמיד אחד
- תמיד בשמחה
- תתאה גבר