ראש השנה רבותיי עוד שבועים ראש השנה - אני מקבל על עצמי להתחזק..... (1 צופה)

[נפקא מינא]

לדקדק יותר בהלכות ברכות.

 

[אימתי]

זה ממש מוצלח גם לי היתה קבלה דומה, שקשורה לנושא.
ברכות מגביר אצלנו את ענין האמונה, וזה גם נושא שהוא פוגש אותנו המון.
ויש בו המון מעניין של דש בעקביו, - המלכה אמיתית!

 

[נפקא מינא]

זה ממש מוצלח גם לי היתה קבלה דומה, שקשורה לנושא.
ברכות מגביר אצלנו את ענין האמונה, וזה גם נושא שהוא פוגש אותנו המון.
ויש בו המון מעניין של דש בעקביו, - המלכה אמיתית!

לחץ כדי לכווץ...

קבלתי את זה ע"ע שנה שעברה בלי שידעתי שזה גם מוזכר בספרים.
לא זוכר עכשיו את שם הספר אבל כך שמעתי לפני שבוע שבועיים.

 

[אימתי]

אכן ב''ה אישית לא הצלחה בצורה מלאה לעמוד בקבלה, אבל היא היתה הצלחה עצומה,
כי היא השפיעה עלי המון!
אני ממש יכולתי לראות את זה.
דבר שלא הצלחתי לראות בכל קבלה, כמובן שזו היתה קבלה מותאמת מאוד אלי...

 

[אימתי]

אולי באמת כדאי שיביאו פה רעיונות לקבלות מועילות!
למשל משנים עברו וכו'.

 

[אשרינו מה טוב חלקנו]

אולי באמת כדאי שיביאו פה רעיונות לקבלות מועילות!

לחץ כדי לכווץ...

 

[אשרינו מה טוב חלקנו]

רשימת קבלות לר"ה

 

[אשרינו מה טוב חלקנו]

מגוון עצות על קבלות ליום הדין ממרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל

1. קבלה מענין הדיבור

העיקר צריך לדעת כמו שהח"ח עשה בכולל קדשים בעשי"ת: "קבלות", וראשית יש לדעת שצריך לעשות את הסור מרע ואח"כ ועשה טוב:ועיקר הקבלה צריכה להיות מענין הדיבור, כגון לשוה"ר וליצנות שעושים מאחרים, או תלמידים מר"מ וממשגיח וכדו', וחנופה. ומי שנזהר בדיבורו יכול להגיע למדרגות גבוהות מאד. ובחרדים (פ"ד) כת' על לשה"ר דהוי ממצוות שתלויות בלשון, ולכאו' אינו דוקא בלשון אלא אף בשאר אבריו, ואף ברגלו יכול לעבור על לשה"ר.

2. עבודת הימים הנוראים – קבלות

ועוד מחסדי הקב"ה עמנו, שכשמקבל האדם ע"ע קבלות טובות בימים אלו, הרי הוא מוכיח שרצונו לשפר את מעשיו והקב"ה בחסדיו דן אותו לפי מצבו הנוכחי, וכמ"ש על ישמעאל ששמע ה' את קולו "באשר הוא שם". ונפסק כן גם להל' בסי' תרג' שגם מי שאינו נזהר בכל השנה מפת פלטר יזהר בזה בימים אלו וכנ"ל.ואמנם שעל האדם לעמול שיחזיקו קבלותיו למשך השנה, אבל גם אם יצליח שיחזיקו קבלותיו ולו במעט לאחר יוה"כ, וכגון שיקבל ע"ע שלא ידבר לה"ר לאחר יוה"כ, ולו חצי שעה, הרי שגם זה דבר גדול הוא, דהרי יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו (ואכן היצה"ר "עושה לנו את המוות"), והרי אנו אין לנו את הכוח להלחם בו, ועל כן כל מאמץ להתגבר על יצרנו נחשב בעיני המקום.

3. לשתוק לעלבונות

שאלו לרבינו עצה וקבלה לזכות ליום הדין ער"ה תשס"ז עבור בני ישיבה נענה ואמר: שכל אחד יקבל על עצמו באם אחד יאמר לו איזה דבר עלבון וכדו', ישתוק ולא ישיב לו, במשך שעות הבוקר עד הצהרים.

4. לכוון ברכה ראשונה

בערב ראש השנה תשע"ג שאלו את רבינו מה הקבלה שנקבל על עצמינו לזכות בדין ר"ה הבעל"ט תשע"ג, והשיב: "לקבל לכוון בברכה ראשונה של שמו"ע"

5. לפרוש ממלאכה לפני שבת

כמידי שנה גם בשנה זו זכינו לשאול קמיה רבינו זצ"ל מה לקבל להתחזק לקראת ראש השנה תשע"ד. השיב רבינו: לקבל על עצמו שכל דבר שאסור לעשות בשבת, יפסיק לעשות כבר חצי שעה לפני השקיעה, וזה גדר שלא יכשלו, ובכך ירגיש כבר שבת (ודוקא לפרוש ממלאכה ולא לקבל שבת, כדי שאם פעם ישכח משהו יוכל לעשות) וכן נוהג רבינו. ובזכות זה יכתבו לכתיבה וחתימה טובה.

6. להתחזק בשמירת הדיבור

נשאל רבינו מה לקבל לקראת ימים נוראים תשע"ה והשיב להתחזק בשמירת הדיבור וכגון ליצנות.

7. לשמר את השויתי

שאלו לרבינו דהנה ביו"כ כל אחד מרגיש התעלות, איך אפשר לשמור את ההתעלות שהייתה ביו"כ? אמר רבינו אם אפשר לשמור "שויתי ה' לנגדי תמיד" הכל יהיה בסדר.

8. פעם ביום חשבון נפש

(י"א תשרי תשע"ה) שאלו לרבינו כיצד ניתן לשמר את החיזוק וההתעוררות שנשאר מימים נוראים? בתחילה אמר רבינו אם היה חיזוק, זה ודאי נשאר, כי משהו חייב להישאר.אח"כ אמר שילמד מוסר או שיעשה לכל הפחות פעם ביום חשבון הנפש.

9. לקבל בתחילת היום

פ"א הגיע לרבינו תלמיד א' שביקש ממנו להתחזק בדבר אחד הכולל את הכל, ושתק רבינו ולא ענה לו. ולמחרת כשהגיע שוב, אמר לו 'תסתכל ב'אורחות חיים' וז"ל 'עול תורה', אמר רבינו (הגר"ח) דבר מנוסה כשישכים אדם בבוקר ויקבל עליו ביום ההוא עול תורה באמת ובלב תמים, היינו שיגמור בלבו שלא ישמע לשום דבר ולא יבטלנו שום טרדה, אז יסורו ממנו הביטולים ובודאי יצליח ביום ההוא בתורה, וכפי תוקף קבלת עול תורה וכפי חיזוקה הסכמה, כן יעזרהו ה' בו ביום וכן יסורו הטרדות ממנו עכ"ל.ובס' ימלא פי תהלתך כתב: "ההתחלה של היום קובע על , וכן של כל זמן קובע על אח"כ" וכתוב בכתר ראש וכו', וכן באמת ציותה התורה לקבל עול מלכות שמים בק"ש ב' פעמים בכל יום, שע"י זה יוכל להיות המשך ויסוד למה שאחר כך ובזה צריך להשתדל להתחיל בטוב ובקבלה רצויה אז יש לקוות להצלחה בס"ד.

10.שתהיה קבלה גמורה

ופ"א אמר רבינו 'אין כאן שאלה במה להתחזק, שבכל דבר שתתחזקו יש תועלת, אך התנאי שיקבלו זאת בקבלה גמורה בלב שלם'.

(מתוך 'כאיל תערוג' ראש השנה תשע"ז)

לחץ כדי לכווץ...

 

[אשרינו מה טוב חלקנו]

הרה"ג רבי יעקב בוים שליט"א ראש כולל 'שבות עמי' בירושלים

כל בן תורה באשר הוא, רוצה לקבל על עצמו קבלות טובות אשר איתן יעבור את ימי הרחמים והסליחות והימים הנוראים. אבל, לכל בן תורה יש ניסיון בקבלת קבלות, והניסיון הוא, לצערנו, בד"כ שלילי… רוב הקבלות לא מחזיקות מעמד. בוודאי לא לאורך זמן. נתבונן נא בעצמנו – כמה קבלות החזיקו מעמד יותר מאשר עד חנוכה?

לענ"ד, זאת הסיבה שכעבור כמה ניסיונות בקבלת קבלות טובות, מתייאש אותו בן תורה יקר. כמה אברכים בני שלושים או בני ארבעים ממשיכים לעסוק ב"קבלות"? החשש גדול, שהמספר קטן….

להלן כמה כללים בקבלת קבלות. כללים אלו נלמדו מפי ספרים ומפי סופרים. ואין חכם כבעל ניסיון… והלוא חז"ל כבר קבעו ש"אין אדם עומד על דברי תורה אא"כ נכשל בהן"…

כל הרוצה, יוכל לחפש ולמצוא ראיות לדבריי מדברי חז"ל. מאידך, כל הרוצה, יוכל לחפש ולמצוא קושיות על דבריי. איני אומר קבלו דעתי, אלא – ירא הקהל וישפוט. "ומנאי ומינייהו תסתיים שמעתתא". יתכן, שהקורא מאמר זה בפעם הראשונה, יתפלא מההתייחסות הרצינית, לדבר שנראה פשוט כל כך. אבל מלחמת היצר, מלחמה רצינית היא, ויש להתייחס אליה כמו אל כל מלחמה אחרת.

א. כוחם של הרגלים

הכלל הראשון ידוע לכל: לא לקבל על עצמנו קבלה קשה מידי. אלא, שבכל פעם אנחנו מופתעים מחדש לגלות שגם קבלה שנראית קטנה כל כך, אפילו היא גדולה מדי… למה אנחנו "נופלים" שוב ושוב בטעות זו? כנראה, כי לא נעים לנו לגלות שאנחנו "כל כך קטנים"…

זהו המכשול הראשון שאותו אנחנו צריכים לעבור: זה לא שאנחנו כל כך קטנים! אלא שההרגלים שלנו הם מאוד חזקים. כנראה אנחנו לא מודעים לכך שכוחות חזקים מאוד פועלים עלינו, ויוצרים את ההרגלים שלנו. א"כ, הכלל הראשון הוא להבין שאנחנו לא קטנים. אלא – ההרגלים חזקים.

לפעמים ההתבוננות וההכרה בכך, תארך כמה שנים!

ב. לא להילחם חזיתית

ממילא נובע כלל חדש: אם ננסה להילחם חזיתית בהרגלים שלנו, הם ינצחו אותנו… לכה"פ ברוב המקרים. הרי לא במקרה הם ניצחו אותנו עד עכשיו… למשל: אם אני רגיל לקום ב-7:15 ואני רוצה לקום ב-7:00, אין טעם שאקבל על עצמי קבלה כל כך פשוטה כמו: לקום ב-7:00. זה פשוט לא ילך! סיכוי גדול הוא, שכעבור כמה ימים, אט אט אחזור לקום ב-7:15… ננסה להילחם בצורה לא חזיתית: אוכל לקום בשעה שארצה, אבל – על כל דקה שאקום מעבר ל-7:00 אצטרך לתת 1 ₪ לצדקה, בנוסף למעשר כספים שאני בדר"כ נותן.

נדגיש – נתינת הצדקה הנ"ל אינה עונש אם לא עמדתי בקבלה שלי, אלא היא היא עצם הקבלה! והכי חשוב, היא לא סותרת את ההרגל שלי לקום ב-7:15. היא נלחמת בו, אך לא בצורה חזיתית.

ג. אמצעים טכניים

האם קבלה זו תצליח להחזיק מעמד לאורך זמן? כנראה שגם קבלה זו צריכה חיזוק:

1. צריך לקבוע לו"ז. קבלה שאין עימה לו"ז, אינה שווה הרבה… צריך לקבוע שאת אותו 1 ש"ח שנאלץ לשלם אם נקום מאוחר מדי, נצטרך לשלם עוד באותו יום, לא יאוחר משעה פלונית (אפשר כמובן לקבוע באופן אחר: לשלם פעם בשבוע וכד').
2. צריך למצוא מישהו (או משהו) שיזכיר לנו את הקבלה. היום יש לנו אפשרויות רבות: מכשיר סלולרי וכד'.

אחת לכמה זמן צריך לבדוק את האפקטיביות של הקבלה. אולי 1 ש"ח אינו מספיק. אולי ימי שישי ושבת מבלבלים אותנו, וכד'.

יש ליצה"ר דרך נוספת "למסמס" את הקבלות שלנו: להטיל בהן ספקות:

• אוי, לא שמתי לב מתי קמתי…
• לא זוכר האם שילמתי כסף
• היום לא קמתי בגלל אונס- מה לעשות?
• האם מצב כזה נחשב אונס?
• עבר הזמן ועדיין לא שילמתי, ועוד.

כדי להתגבר על בעיה זו, חייבים להחליט מראש, באופן עקרוני, מה לעשות בכל מצבי הספק. אפשר לקבוע שספיקא לחומרא, אפשר לקבוע שספיקא לקולא. אפשר לקבוע שס"ס דינו כספק. אפשר לחשוב על אופנים אחרים, אבל העיקרון חייב להיות פשוט מאוד, וקל לביצוע.

ד. כישלונות

ניזכר בעיקרון השני: לא להילחם חזיתית. טמון כאן עומק נוסף: אני יוצא מנקודת הנחה שאני אכשל!

מהות הקבלה אינה- מה לעשות כדי לא להיכשל! מהות הקבלה היא – מה לעשות לאחר שנכשלתי… שהרי "שבע יפול צדיק וקם".

כך הוא המצב הטבעי והנורמאלי. חשוב להדגיש לעצמנו: אין בעיה בכך שנכשלנו. זה המצב הטבעי. הסיבה העיקרית לכך שהקבלות לא מחזיקות מעמד היא, שלאחר הנפילה הראשונה והשניה אנחנו מתייאשים. אילו היינו יודעים מראש שנפילה הינה מצב טבעי, הרי לא היינו מתייאשים כלל לאחר נפילה. ההיפך הגמור היה קורה: לאחר הנפילה היינו "ששים אלי קרב!" הרי כאן בדיוק מתחילה עבודת חיינו! עד הנפילה, בעצם, עוד לא התחלנו לעבוד…

לדוגמא: פלוני מכעיס אותי. האם אקבל על עצמי שלא לכעוס עליו? מה הסיכוי שאעמוד בקבלתי? אבל, אצא מנקודת הנחה שבשלב זה לא אוכל להפסיק לכעוס עליו, לכן אקבל על עצמי שבכל פעם שאכעס עליו אצא מהחדר, או אומר פרק תהילים, וכד'… אוסיף לכך לו"ז, משהו שיזכיר לי, וכן אחשוב על עיקרון שבעזרתו אתייחס לכל הספקות שעלולים להתעורר… ואז, הרי יש סיכוי סביר שאעמוד בקבלה זו. מתי סוף סוף אפסיק לכעוס על אותו אדם? זה יקח קצת זמן, אבל זה יקרה.

ה. לאן לכוון את הקבלה

לפעמים יש להעמיק במקורות ההתנהגות שלנו, ולכוון את הקבלה לשם. למשל: למה אני לא מצליח לקום ב-7:00 – בגלל שהלכתי לישון מאוחר. למה הלכתי לישון מאוחר? כי אני אוהב לפטפט. אולי אפשר / צריך לכוון את הקבלה לשם? כלומר: במקום לכוון את הקבלה לשעות הבוקר, אכוון אותה לשעות הלילה: אני צריך ללכת לישון בשעה מסויימת. אם לא אלך לישון בשעה זו, אשלם קנס וכד'. לפעמים זאת דרך טובה, אבל לפעמים זאת דרך חזיתית, והיא תיכשל.

מה עדיף? לכוון את הקבלה לשעות הבוקר, או לשעות הלילה שלפני? אין על כך תשובה ברורה. צריך לנסות כך ואחרת, ולראות מהי הדרך המתאימה לנו. מומלץ לבחור את אחת הדרכים, ולהחליט שהקבלה שנבחרה היא "לניסיון": ניסיון של שבוע, או שבועיים, ואולי חודש. לקבוע זאת מראש. עם תום תקופת הניסיון, נוכל להחליט באיזו דרך לבחור. ואולי נחליט להאריך את תקופת הניסיון.

ו. לא להתעלם מהצרכים שלנו

כבר ראינו, שחלק גדול מהקושי בשמירת הקבלות נובע מהקושי בשינוי ההרגלים. לכן ניסינו שלא להילחם חזיתית, ולקחנו בחשבון מראש את האפשרות להיכשל. האמת היא, שאם נצליח לשלב את הקבלה בתוך ההרגלים שלנו, נוכל להתעלות הרבה יותר.

ניזכר שוב בדוגמא שעסקנו בה: אני קם מאוחר כי אני מפטפט בלילה. אולי יש לי צורך בפטפוט הזה? למדתי כל היום כל כך קשה, ואני חייב "להתרענן קצת"?

כנראה, שורש הבעיה הוא שאני לא שולט על הזמן שבו אני מפטפט. אצטרך להחליט: כמה זמן אני מרשה לעצמי לפטפט? עם מי? האם אני מגביל את הנושאים עליהם אני מפטפט? האם אני צריך לפטפט דווקא בשעות המאוחרות של הלילה? האם אני חייב לפטפט מידי יום?

אט אט אני לומד על עצמי, על הצרכים והיכולות שלי. אני גם לומד שהצרכים והיכולות שלי משתנים עם הזמן. אקבל ע"ע קבלה שלא תתנגד לרצון שלי לפטפט, אלא תווסת אותו. הקבלה משתלבת עם ההרגלים שלי. קבלה זו לא תבוא במקום הקבלה שתוארה בפרקים הקודמים, אלא בנוסף לה.

ניזכר בדוגמא השניה שהבאנו לעיל: פלוני מרגיז אותי. מה מרגיז בו? בד"כ מדובר על אדם שלא מסכים או שלא מבין אותי. לעתים רחוקות מדובר על אדם שממש מציק לי. אשאל את עצמי: למה כה חשוב לי שהוא יבין אותי ויסכים איתי? האם אני יכול לספק לעצמי צורך זה גם בלעדיו? אמצא את הדרך לספק את הצרכים שלי בדרך אחרת. אווסת אותם. לא אתן להם לצאת מכלל שליטה. קבלה זו לא תבוא במקום הקבלה שתוארה בפרקים הקודמים, אלא בנוסף לה.

ז. החיים היומיומיים

נעבור לבעיות מורכבות יותר: מה יקבל ע"ע אדם שמרגיש שהוא לא מכוון מספיק בתפילה? מה יקבל ע"ע אדם שמרגיש שקשה לו להתרכז בשיעור? האם הוא מסוגל להכריח את עצמו לכוון בתפילה או להתרכז בשיעור? כבר ראינו שלא מומלץ להלחם חזיתית ביצר הרע. אז מה כן? ננסה לבדוק, האם יש תחומים בהם אנחנו מסוגלים להתרכז: קריאת ספר או עיתון, משחק, וכד'. נבדוק, במשך כמה זמן אנחנו מסוגלים להתרכז.

קיים סיכוי גדול שנגלה שבתחום שאנחנו מרגישים שהוא חלק מהחיים היומיומיים שלנו, אנחנו מתרכזים. אבל בתחומים כאלה שאנחנו מכריחים את עצמנו לעסוק בהם, אך הם לא חלק מחיינו היומיומיים, קשה לנו להתרכז. לא כל כך נעים לנו הגילוי שהתפילה אינה חלק מהחיים היומיומיים שלנו: אני חייב להתפלל, ומתפלל, ואפילו משתדל לקיים את כל המצוות שקשורות בתפילה, בהידור. אבל – זה לא חלק מהחיים שלי… החיים שלי הם המשפחה, החברים, התחום שבו אני עוסק: לימוד או עבודה… וזהו. אין ספק, התפילה היא משהו נוסף. חשוב, אפילו חשוב מאוד – אבל תוספת.

האם אני יכול להפוך את התפילה לחלק מהחיים? כן! האם אני רוצה להצליח בתחום העיסוק שלי – לימוד או עבודה? עם המשפחה והחברים? לשם כך יש את התפילה! ולא רק תפילת שמו"ע, אלא גם כל החלקים האחרים של התפילה – שהם בעצם הקדמה לתפילת ש"ע עצמה.

אוכל לקבל על עצמי: לחשוב, אילו חלקים בתפילת שמו"ע משמעותיים לגביי. קבלה ע"פ הכללים דלעיל. לחשוב, וגם: לכתוב בדיוק, אילו קטעים משמעותיים לחיים שלי. לו"ז – מתי אני כותב זאת, באיזה יום ובאיזה שעה. מה אני עושה עם מה שכתבתי – האם אני קורא זאת, מתי, באיזה תדירות, וכו'. המטרה היא להפוך את התפילה לחלק מהחיים היומיומיים שלי.

ח. לימוד

נחזור לבעיה השניה שהעלינו בסעיף הקודם: אני לא מצליח להתרכז בשיעור. אשאל את עצמי: האם השיעור הוא חלק מהיומיום שלי? אולי הסוגיא בעיון לא חשובה לי כל כך, ואני מתרכז יותר בלימוד אחר: בקיאות או הלכה. אולי הסוגיא בעיון אמנם חשובה לי, אבל הלימוד העצמי שלי חשוב לי יותר. אולי הבעיה היא שקצב הלימוד שלי הוא שונה.

קשה להניח שאוכל להתרכז בשיעור. לכן, עומדות בפני 4 אפשרויות עקרוניות:

להתאים את הלימוד שלי לשיעור. להתייחס לשיעור כהכנה. להתייחס לשיעור כסיכום. לוותר עליו.

ט. הבנת האחר

לאחר שהתרגלתי במשך תקופה ארוכה להכיר את הצרכים שלי, ולשלב את הקבלות בתוך חיי היומיומיים, אוכל לעלות לשלב הבא, ולנסות להבין גם את הצרכים של הזולת.

ניזכר באדם שהכעיס אותנו: ניסיתי להבין את הצרכים שלי, ולשלוט עליהם. כעת אנסה להבין את הצרכים של אותו "אדם המכעיס". אקבל על עצמי לעשות כל מאמץ כדי להבין אותו: מה הוא חושב? מה הוא טוען? מה הוא רוצה? מה חשוב לו?

קבלה זו היא בלי "אמצעים טכניים". לכן אוכל לקבל אותה ע"ע בצורה הבאה: בכל פעם שאני נתקל בו, עלי לכתוב משהו שלמדתי עליו. אפשר להגביל קבלה זו למשך תקופה מסויימת. המטרה של קבלה זו היא לעקור מהשורש את הכעס שנמצא בתוכי. ככל שאבין טוב יותר את הזולת – אני עצמי ארוויח. הכעס יעלם, ואהפוך להיות אדם טוב יותר. רגוע יותר. האם אפשרי מיד בתחילת הדרך לקבל על עצמי קבלה זו? אולי. אפשר כמובן, לנסות .

ע"פ אופן זה, ננסה לקבל ע"ע קבלה הקשורה לחוסר הריכוז בשעת השיעור. לשם כך עלינו להבין האם השיעור הזה באמת חשוב לנו. ועוד קודם לכן, עלי לבדוק: מה המטרה שלי בלימוד כל סוגיא. כלומר "לאן אני רוצה להגיע". למשל: האם המטרה שלי היא לדעת "הלכה למעשה"? אולי המטרה שלי היא להקיף ולזכור את כל שיטות הראשונים? או – לדעת את "הרייד" של הסוגיא?

רק אחרי שהמטרה שלי ברורה, אוכל לשאול את עצמי: האם השיעור אכן משרת את המטרה הזאת? (אם התשובה תהיה שלילית, עלי לשאול את עצמי – אז למה להקשיב לשיעור…. ואהיה חייב למצוא לעצמי תשובה לשאלה זו. בסעיף זה אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שהתשובה היא חיובית). יש להניח שכך, אט אט יתעורר בי הרצון להקשיב לשיעור, כדי להגיע למטרה שאני עצמי הצבתי.

י. מהי המטרה?

אחרי שעמלנו כל כך להכיר את עצמנו, את חברינו, ואת התפילה והלימוד שלנו, הגיע הזמן לנסות להכיר טוב יותר את הקרוב לנו ביותר: את ריבונו של עולם. את אבינו. את מלכנו. הקב"ה מדבר אלינו לא רק דרך התורה, אלא גם דרך כל מקרה ומקרה שקורה לנו. דרך כל דבר ודבר שאנחנו רואים, שומעים וחשים. דרך כל מחשבה שעולה במוחנו. מי הראה לנו? מי השמיע לנו? מי העלה מחשבה זו בדעתנו? הכל הכל הכל – ריבונו של עולם!!

והדברים פשוטים וברורים. עלינו לזכור כל זאת. גם בחיים היומיומיים שלנו.

• קשה לקום ב-7:00 – למה ה' נטע בי קושי זה? מה מטרת הקושי? מה מטרת הבורא?
• לא מצליח להשתלט על רצוני לפטפט? למה ה' נטע בי תאווה חזקה כל כך? יש לכך מטרה? עשויה להיות בכך תועלת?
• מישהו מכעיס אותי – למה ה' גרם לכך? מה מטרתו? מה הוא רוצה ללמד אותי?
• קשה לי להתרכז בתפילה או בלימוד? האם יש מטרה לקושי הזה, מעבר לקושי עצמו?

נזכור שהקב"ה מביט בנו, "מבין ומאזין, מביט ומשיב", וצופה – האם אנחנו מצליחים להגשים את המטרות שהוא קבע לנו. את המטרות שטובות לנו.

נוכל להציע קבלה אחת פשוטה: להקדיש מעט זמן, מידי יום, ע"מ לנסות למצוא תשובות לשאלות אלו. והיה זה שכרנו!!!

(המאמר הופיע בתוך 'אוסף גיליונות' שופטים תשע"ח)

לחץ כדי לכווץ...

 

[אשרינו מה טוב חלקנו]

למתחילים


- לשמוע כל יום 10 דקות של סרטון חיזוק (ניתן להצטרף לאפליקציה של הרב זמיר כהן, לאפליקצית "הידברות VOD" ועוד).

- כשמתעוררים בבוקר לומר "מודֶה / מודָה / אֲנִי לְפָנֶיךָ מֶלֶךְ חַי וְקַיָּם, שֶׁהֶחֱזַרְתָּ בִּי נִשְׁמָתִי בְּחֶמְלָה, רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ" (אפשר לרשום על פתק ולהניח מתחת לכרית).

- לשמוע פעם בשבוע שיעור תורה.

- להיכנס לבתי קפה / מסעדות שיש להם תעודת כשרות.

- לומר כל בוקר ברכות השחר והתורה.

- לנשים: לשים כיסוי ראש בשעת קידוש וסעודות השבת, ולאמיצות – למשך כל השבת.

- מומלץ: לקבל שמירת שבת. חפשו באתר הידברות "לשמור שבת – איך עושים את זה? המדריך המקוצר לשמירת שבת".

- לגברים: להניח תפילין.

- לנשים: להדליק נרות שבת וחג בזמני כניסת שבת וחג.

- להפריד בין אכילת בשר לחלב.

- ליטול נטילת ידיים של שחרית.

- לברך ברכות הנהנין על האוכל.

- לומר ברכת "אשר יצר".

- מומלץ: לנשים: להתחזק בצניעות בפריט לבוש מסוים, כגון חולצות שצנועות יותר, ולמתקדמות יותר לשים כיסוי ראש (אפילו לשעות / ימים מסוימים בשבוע).

- לקבל שמירת נגיעה.

- להתקין תוכנת סינון לאינטרנט.

- לשמור שבת בצורה מלאה, או לפחות בתור התחלה חלק מן השעות, לדוגמא מכניסת שבת ועד הבוקר.

- למעט בחילול שבת, כגון: להתנזר למשך השבת מהסמארטפון / מחשב / טלוויזיה; לפני שבת להשאיר את האור בשירותים דולק ולא להשתמש במתגי האור בשבת; להכין את האוכל לפני כניסת השבת ולהכין פלטה מיחם. לא להשתמש בתנור, גז ומיקרוגל במהלך השבת; להימנע מנסיעות בשבת.

- לברך ברכה אחרונה על האוכל (בורא נפשות / אחת מעין שלוש / ברכת המזון).

- לגברים: לשים ציצית.

- להוסיף תפילה ביום.

- לומר קריאת שמע של המיטה (לפני שהולכים לישון).

- לגברים: לשים כיפה על הראש.

- לעשות הבדלה במוצאי שבת.

- להתנתק מרשתות חברתיות.

- לעבור לסמארטפון מוגן / עם סינון.

- שמירת טהרת המשפחה – ניתן לפנות למחלקת "מתחברות" - הדרכה, ייעוץ והכוונה לנשים בטהרת המשפחה (ללא עלות) טל' 02-6301516 | mit@htv.co.il.

- לגברים: להסתפר ולהתגלח במכונת גילוח כשרה.

- להימנע מללכת למקומות של חוסר צניעות ועירוב בין גברים לנשים, כגון חופי ים מעורבים, מקומות של ריקודים מעורבים וכו'.

- מומלץ: לגברים: להתחיל ללמוד משניות / גמרא פעם בשבוע - ניתן לקבל חברותא שילמד אתכם בפנייה לארגון "לב לאחים".



מתאים לכולם

- ללמוד כל יום 2 הלכות לשון הרע.

- לקבל שבת 10 דקות מוקדם יותר.

- לומר ברכת "אשר יצר" מתוך הכתוב / לא תוך כדי הליכה / בכוונה.

- לברך ברכת הנהנין הראשונה של הבוקר בכוונה.

- לעזור לאשתי / לאמא בשטיפת הבית או שטיפת הכלים X פעמים בשבוע / ביום שישי / במוצאי שבת.

- לנהוג יותר בכבוד כלפי ההורים.

- ללמוד כל שבת למשך חצי שעה הלכות שבת.

- לתת מחמאה לבעלי / אשתי לפחות X פעמים ביום.

- להוסיף כל יום בלימוד התורה עוד 15 דקות.

- להתעורר כל בוקר 10 דקות לפני הזמן (עבודה על מידת העצלות וגם על ניצול הזמן)ץ

- ללמוד 2 הלכות ביום.

- לגברים: להגיע בזמן לתפילה.

- לקרוא בכל יום 2 פרקים בתהילים.

- להקדיש כל יום X זמן איכות בנחת עם הילדים.

- לא לדבר בזמן התפילה.

- להפעיל גמ"ח קטן.

- ללמוד כל יום 15 דקות מתוך ספר הלכה או ספר מוסר (על מידה שצריכים לתקן).

- לזכות את הרבים (לדוגמא, הפצת סרטונים או עלוני שבת).

- לנשים: להתחזק בפרט מסוים בצניעות: בלבוש, בהנהגה, במקום העבודה וכו'.

- כשמרגישים כעס – לשתוק ולא לדבר עד שנרגעים.

- לכוון בכוונה את הברכות של תפילת שמונה עשרה.

- להתחזק במידת השמחה –לרשום כל יום בפנקס 2 דברים טובים שקרו לי היום / 2 דברים שאני מודה עליהם, לתקן כל דיבור שלילי שאמרנו במשפט חיובי.

- לעבור לטלפון כשר.

- לשמור על רמת כשרות מהודרת יותר.

- בוויכוח עם הבעל / אישה לא לקחת קשה מדי, להבליג ולוותר לפחות אחת לשבוע ולומר לעצמנו "בנינו אבן בבית המקדש".

- להתנדב פעם בשבוע (בלימוד של מתחזק או באחד מארגוני החסד השונים והמרובים).

- לבקר את סבא וסבתא בתדירות גבוהה יותר / להתקשר אליהם בתדירות גבוהה יותר.

- לברך ברכה אחרונה מתוך הכתוב / במתינות ובכוונה.

- לדבר בכבוד לאחר, ובמיוחד לבני המשפחה.

- להתפלל בכל יום על אחרים הזקוקים לישועה.

- ללמוד עם הילדים תורה X דקות בשבוע, מתוך קירוב לבבות ואווירה נעימה.

- לכבות את הטלפון בזמני תפילה ולימוד תורה (לא להשאיר על מצב שקט).

- להתחזק באמונה וביטחון או בכוונת הלב בתפילה על ידי שמיעת שיעור שבועי בנושא / לימוד יומי מתוך ספר.

- לנשים: ללמוד 5 דקות ביום הלכות צניעות לנשים (שיעור / שיעור טלפוני / מתוך ספר).

- להקפיד לא לדבר לשון הרע, או לפחות בשעות מסוימות של היממה.

- לילדים ונוער: להתחבר עם ילד/ה בכיתה שהם מעט בודדים ולהיות לחבר טוב להם.

- להקפיד על סעודת מלווה מלכה במוצאי שבת.

- לארגן שיעור תורני קבוע פעם בשבוע.

- לחלק כל יום ספר תהילים מחולק במסגרת הסביבה היום-יומית.

- לארגן במקום עבודה הפסקת שיעור / לימוד (בהסכמת המעביד, וכשאין חשש גזל מעביד).

לחץ כדי לכווץ...

 

[נהר מעדן]

בענין ברכות כתב הבן איש חי בהלכות פרשת פנחס:
"והנה יש עוד טעם אחר מה שנקראו ישראל על שם התולעת דכתיב "אל תיראי תולעת יעקב", היינו כמו שהתולעת כוחה בפיה כן ישראל כל כוחם הוא בפיהם, ולכך תמצא שכל הבירור אשר בו תלוי תיקון העולמות העליונים והתחתונים הוא תלוי בפה דמה שנברר בעסק התורה הוא בפה, וכן מה שנברר באכילה ושתיה הוא בפה, וכן מה שנברר ע"י התפלות הוא בפה, ולכך קראם תולעת יעקב. ומאחר שכל כוחם ומלחמתם של ישראל עם הקליפה הוא בפה, לכך תקנו חז"ל על כל אכילה ושתיה ברכה להקדוש ברוך הוא, יען כי היצר הרע הוא מתקנא ומתגרה בפה יותר מכל איברים של אדם כי הוא נגדי אליו, ושם האדם עורך מלחמה עם היצר הרע ואין דבר שיהיה ליצר הרע תגבורת מצידו על האדם כמו תאות אכילה ושתיה, ולכך תקנו ברכה על אכילה ושתיה כדי שלא יצא מהם נזק לאדם במלחמת היצר הרע, אלא אדרבה יחזקו כלי מלחמה של האדם שהם בפה להכניע היצר הרע, ועל כן אמרו רבותינו ז"ל" המזלזל בברכות הנהנין גורם רעה לעצמו להטמא בקרי בר מנן, כי תמשול בו הסטרא אחרא. ולהפך - הנזהר בברכת הנהנין הוא ימשול ביצר הרע ממשל רב ויתקן עצמו בזה תקון גדול עצום ורב. על כן ראה כמה וכמה צריך האדם להיזהר בברכות ולא יביא עצמו לידי ברכה לבטלה, ולא ישנה ויטעם הם אלא את הכל יוציא מפיו בכונה גדולה, ואז הוא טוב לו וטוב לעולם"

 

[מכנדבי]

ללייק כל הודעה תורנית בפורום.

 

[חיים אליהו]

בלנ"ד להיזהר יותר בכבוד חכמים.

 

[נהר מעדן]

מה נאה לקבל ליזהר בענין הברכות.
דורשי רשימות אמרו: "ברכת נהנין" בגימטריה: תשפ"ז

 

[אוֹצֶר המפתחות]

ראש השנה - עצות מופלאות לזכות ביום הדין | ענייני דיומא

אמר הסבא קדישא מרן הח"ח זצ"ל, שיש עצה מופלאה לזכות בדין, והיא שלא לדבר ולשמוע לשוה"ר. והטעם לכך, שינהגו עמו מידה כנגד מידה, שכמו שהוא נזהר מלשון הרע ומדיבורים רעים על חבריו, כך בשמים בזמן המשפט לא ידבר עליו הקטגור לשון הרע ויצא זכאי. אך לא שייך לקיים החלטה זו, להיזהר בלשוה"ר, אם לא יעשה קביעות...

forum-otzar-hatorah.co.il

 

[תורת חסד]

יעויין כאן:​

קבלה חשובה ביותר לחודש אלול ור"ה​

והיא מועט המכיל את המרובה

 

[ישעיהו מנחלת דן]

יעויין כאן:​

קבלה חשובה ביותר לחודש אלול ור"ה​

לחץ כדי לכווץ...

קבלה זו וקבלת חיזוק הברכות יש בהם מן הדומה
כי ברכות בכונה כראוי הם קיום הליראה את ה' שדרשו שם אל תקרי מה אלא מאה
וכבר ידוע מהמשגיח זצ''ל שאמר שפסוד''ז הם סדר מוסר וכמובן שכ''ש לברכות המחויבות

 

[ישעיהו מנחלת דן]

אף אני ב''ה זוכה להתחזק בכונה בברכות במתינות וברגשות קודש ויש בזה עליה עצומה למדרגת האדם הכללית ומזה בא לכונה בתפילה כעומד לפני מלך

 

[אברך מישיבת מיר]

קבלתי את זה ע"ע שנה שעברה בלי שידעתי שזה גם מוזכר בספרים.
לא זוכר עכשיו את שם הספר אבל כך שמעתי לפני שבוע שבועיים.

לחץ כדי לכווץ...

בגמ' מוזכר כפי שהביאו כאן הרב @ישעיהו מנחלת דן שמאה ברכות נדרשות מהפסוק מה ה' אלוקיך שואל מעמך.

 

[תורת חסד]

לדבר רק אמת. וידוע מ"ש בתנדב"א ובס"ח שאם אדם עושה עצמו צדיק לדבר אמת מוסרים לו מן השמים מלאך שמוליך אותו בדרך אמת ואם מדבר שקר מוסרים לו מלאך שמוליך אותו בדרך שקר
.
והגראי"ל שטיינמן היה מייעץ לבחורי בר מצוה לקבל זאת ע"ע. וכשראה ששמחו שכביכול 'יצאו בזול' הזדקף מכיסאו ואמר ברצינות גמורה -הם חושבים שזה דבר קל הם לא יודעים שאף אחד היום אינו מדבר אמת!