אלול 'דעו לכם, שחודש אלול, כמוהו כאדם שנכנס למדבר ששורץ חיות טורפות. הדרך היחידה לעבור ...

[נדיב לב]

.
'דעו לכם, שחודש אלול, כמוהו כאדם שנכנס למדבר ששורץ חיות טורפות. הדרך היחידה לעבור את חודש אלול בשלום, זה רק אם מצטרפים לשיָרה. בשָיָרה, הציבור מוגן'…

מכתב שהיה תולה מרנא הסבא מקלם על דלת הישיבה בראש חודש אלול.


חברים הצטרפו לשיָרה... וצרפו באשכול מקורות על כח הרבים בעניני תשובה והמסתעף.

 

[נדיב לב]

כמדומני שמרנא הגרש"ז הדגיש בייחוד את חודש אלול ולא עשי"ת, כי קיי"ל שבימים הללו אפילו תפילת יחיד מתקבלת. כמובן שיש לחלק.

 

[נדיב לב]

'דעו לכם, שחודש אלול, כמוהו כאדם שנכנס למדבר ששורץ חיות טורפות. הדרך היחידה לעבור את חודש אלול בשלום, זה רק אם מצטרפים לשיָרה. בשָיָרה, הציבור מוגן'…

מכתב שהיה תולה מרנא הסבא מקלם על דלת הישיבה בראש חודש אלול.

לחץ כדי לכווץ...

ולמרות זאת, הסבא קדישא היה אומר (הובא בספר לעבדך לאמת של המשגיח ר' דב יפה) שלצד תחושת החרדה בחודש אלול, צריכה להיות גם תחושת שמחה. כי ימי אלול הם ימי הבראה לנפש, וכשם שאדם שמח כאשר מוצא מקום נאות להבראה מחולשת גופו, ואף ממתין בצפיה לזמן הנסיעה, כך עלינו לצפות כל השנה לימי אלול אשר הם מסוגלים לרפא את חולי הנפש, ע"י עסק התשובה.

אגב אולי זו הסיבה שהמשגיח ר' יחזקאל לוינשטיין (חניך קלם. תלמידם של ר' נחום בן הסבא ור' ירוחם תלמיד מובהק לסבא) כינה את ימי אלול בשם: 'הימים הנחמדים'.
(אם כי יש לו מהלך שלם שאלול אלו ימי רצון ואכמ"ל).

 

[מחכה]

פרט מעניין.
המשל המפורסם שנתן בעל התניא מ'המלך בשדה' התוכן שלו הוא שחודש אלול הוא הזדמנות.
המלך מגיע לשדה ומקבל את כולם בסבר פנים יפות, אם נשכיל לבוא אל המלך, נוכל ללוות אותו בהכנסו לעיר (-להגיע כמו שצריך לימים של קבלת מלכות שמים הימים הנוראים).
השמחה בחודש הזה היא כל כך גדולה עד שבעל התניא מעלה שאלה, למה כל החודש אינו יום טוב, הרי בכל החודש מתגלים י''ג מידות הרחמים (כמו בג' הרגלים) ובעצם זהו חודש של שמחה וקרבה לה'' הכי נעלית בשנה, צריכים רק לנצל את ההזדמנות וללמוד מתוך ברען להתקשר בה' ע''י לימוד התורה.

 

[איש האשכולות]

המשל המפורסם שנתן בעל התניא מ'המלך בשדה' התוכן שלו הוא שחודש אלול הוא הזדמנות.

לחץ כדי לכווץ...

המלך בשדה

פורום אוצר התורה - בית מדרש לכל מקצועות התורה.

forum-otzar-hatorah.co.il

 

[נדיב לב]

פרט מעניין.
המשל המפורסם שנתן בעל התניא מ'המלך בשדה' התוכן שלו הוא שחודש אלול הוא הזדמנות.
המלך מגיע לשדה ומקבל את כולם בסבר פנים יפות, אם נשכיל לבוא אל המלך, נוכל ללוות אותו בהכנסו לעיר (-להגיע כמו שצריך לימים של קבלת מלכות שמים הימים הנוראים).
השמחה בחודש הזה היא כל כך גדולה עד שבעל התניא מעלה שאלה, למה כל החודש אינו יום טוב, הרי בכל החודש מתגלים י''ג מידות הרחמים (כמו בג' הרגלים) ובעצם זהו חודש של שמחה וקרבה לה'' הכי נעלית בשנה, צריכים רק לנצל את ההזדמנות וללמוד מתוך ברען להתקשר בה' ע''י לימוד התורה.

לחץ כדי לכווץ...

רק חשוב לשים לב.
בניגוד לבעל התניא, ששם את הדגש בחודש אלול - בייחס לאדם - על הנהגת ה'מלך בשדה', מרנא הסבא מציג שתי נקודות מבט על חודש אלול. מצד אחד הוא לא עושה חיים קלים לעובד השם ומתאר את אלול כמדבר שורץ חיות, ומנגד הוא לא ממרר לו את החיים עד הסוף.. ונוטע בעוייבד.. את תחושת השמחה שחובה לשלב. כך או כך המתח המתמיד בין שתי נקודות מבט אלו - הוא שמבטא את הקושי בעבודת אלול (עכ"פ לדעת הסבא).

 

[נדיב לב]

ולמרות זאת, הסבא קדישא היה אומר (הובא בספר לעבדך לאמת של המשגיח ר' דב יפה) שלצד תחושת החרדה בחודש אלול, צריכה להיות גם תחושת שמחה. כי ימי אלול הם ימי הבראה לנפש, וכשם שאדם שמח כאשר מוצא מקום נאות להבראה מחולשת גופו, ואף ממתין בצפיה לזמן הנסיעה, כך עלינו לצפות כל השנה לימי אלול אשר הם מסוגלים לרפא את חולי הנפש, ע"י עסק התשובה.

לחץ כדי לכווץ...

בהקשר לזה אפשר לדייק ממה שכתב מרנא ר' ישראל סלנטר באגרת הנודעת וז"ל:

מִלְּפָנִים כַּאֲשֶׁר יָדַעְתִּי — כָּל אִישׁ אֲחָזוֹ פַּלָּצוּת, מִקּוֹל הַקּוֹרֵא קָדוֹשׁ אֱלוּל. הַחֲרָדָה הַלָּזוֹ נָשְׂאָה פִּרְיָהּ לְהִתְקָרֵב לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, אִישׁ לְפִי עֶרְכּוֹ — אָכֵן לֹא לְפִי מֻשְׂכָּל הָרִאשׁוֹן, אֲשֶׁר לְהָאִישׁ אֲשֶׁר בְּכָל הַשָּׁנָה נִתְרַחֵק מֵעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, תִּלְבְּשֶׁנּוּ הַפַּחַד וְהַדְּאָגָה יוֹתֵר מֵאֵימַת הַדִּין. אֲשֶׁר רַק הַתּוֹרָה וְהַמַּעֲשִׂים טוֹבִים הֵמָּה הַתְּרִיס מֵהַפֻּרְעָנוּת רַחֲמָנָא לִצְּלַן, וְנַהֲפֹךְ הָיְתָה, שִׁנּוּי הַמַּעֲשֶׂה לְטוֹבָה, הַתְרָאָה בְּכִפְלַיִם, בְּהָאִישׁ אֲשֶׁר כָּל הַשָּׁנָה אָחַז דַּרְכּוֹ בַּקֹּדֶשׁ — לְפִי עֶרְכּוֹ — מֵהָאִישׁ אֲשֶׁר כָּל הַשָּׁנָה הָלַךְ חֲשָׁכִים בְּאֵין נֹגַהּ — לְפִי עֶרְכּוֹ: ע"כ.​

וממה שכתב הגרי"ס "החרדה הזלו נשאה פריה". נראה ללמוד מכך שהדרך להיות שרוי באימת הדין, היא כל עוד "נשאה פריה". משא"כ כשגורמת לאדם לאבד את שלוות רוחו, ומכניסה אותו למצב דחק, בזה הדרך הנאותה היא להרפות מעט, ולהתמקד גם בנקודה השניה שהוזכרה לעיל, בצורה מאוזנת לשני העניינים.

 

[מחכה]

בניגוד לבעל התניא, ששם את הדגש בחודש אלול - בייחס לאדם - על הנהגת ה'מלך בשדה'

לחץ כדי לכווץ...

יישר כח. זה לא בניגוד, אלא הדברים עולים בקנה אחד.
גם בעל התניא מתאים את דבריו למ''ש הטור שתוקעים בשופר באלול לעורר יראה וחרדה ואלו תרי אנפי ואי''ז בסתירה.
מצד המלך, הוא מקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם ומצד היהודי שיוצא לקבל את פני המלך נרגש הביטול שלו אל המלך וזו היראה של אלול (כך מסביר זאת הרבי מליובאוויטש בד''ה אני לדודי שי''ל בתשמ''ט).

 

[נדיב לב]

יישר כח. זה לא בניגוד, אלא הדברים עולים בקנה אחד.

לחץ כדי לכווץ...

ממש לא.
שים לב למרחק בין "ביטול" של אדם למלך. ובין חיות רעות וכו'. כמו כן זו פרשנות מאוחרת של הרבי מחב"ד ז"ל בבעל התניא. וצריך לבדוק אם זה נכנס בדבריו.

(לטובת האשכול, ראוי להמשיך את הדיון באשכול שמתעסק במישרים בדברי בעל התניא זי"ע שקישר @איש האשכולות וציטט @שירת העשבים את לשונו:
"הנה נודע שבאלול הוא זמן התגלות י"ג מדות הרחמים, ולהבין זה כי למה הם ימות החול ואינם יום טוב... ובודאי יש הפרש גדול בין יום הכיפורים ובין אלול. אך הנה יובן על פי משל למלך שקודם בואו לעיר יוצאין אנשי העיר לקראתו ומקבלין פניו בשדה ואז רשאין כל מי שרוצה לצאת להקביל פניו הוא מקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם. ובלכתו העירה הרי הם הולכים אחריו. ואחר כך בבואו להיכל מלכותו אין נכנסים כי אם ברשות ואף גם זאת המובחרים שבעם ויחידי סגולה. וכך הענין על דרך משל בחודש אלול יוצאין להקביל אור פניו יתברך בשדה".. לקוטי תורה פרשת ראה לב, ב).

 

[אוֹצֶר המפתחות]

בממלכת הסבא מקלם | אוצר הגות מוסר ומחשבה יהודית

הצצה נדירה: "טאטע, איך לויב דיר", שרו תלמידי 'קלם' כהקדמה לשיחה האחרונה ששמעו. דקות אחר-כך, הוצאו להורג עד יומם האחרון, ממרום מעמדם בעולם התורני, העידו על עצמם גדולי תורה ומוסר רבים, בגאוות-יחידה, כי כל מה שיש בהם – מ'קלם' בא * מה מיוחד היה ב'קלם' – ומדוע נקראה הישיבה בשם 'תלמוד תורה'? * אחד...

forum-otzar-hatorah.co.il

 

[שערי ישר]

רק חשוב לשים לב.
בניגוד לבעל התניא, ששם את הדגש בחודש אלול - בייחס לאדם - על הנהגת ה'מלך בשדה', מרנא הסבא מציג שתי נקודות מבט על חודש אלול. מצד אחד הוא לא עושה חיים קלים לעובד השם ומתאר את אלול כמדבר שורץ חיות, ומנגד הוא לא ממרר לו את החיים עד הסוף.. ונוטע בעוייבד.. את תחושת השמחה שחובה לשלב. כך או כך המתח המתמיד בין שתי נקודות מבט אלו - הוא שמבטא את הקושי בעבודת אלול (עכ"פ לדעת הסבא).

לחץ כדי לכווץ...

לא הבנתי?
לבעל התניא המלך בשדה והוא זמן רצוי ביותר לתשובה, ואדרבה המלך קרוב יותר מאשר כל השנה
דברי הסבר מקלם אומרים להיפך שזה זמן מאוד מריר ורע.
הסבר דבריך

 

[נדיב לב]

לא הבנתי?
לבעל התניא המלך בשדה והוא זמן רצוי ביותר לתשובה, ואדרבה המלך קרוב יותר מאשר כל השנה
דברי הסבר מקלם אומרים להיפך שזה זמן מאוד מריר ורע.
הסבר דבריך

לחץ כדי לכווץ...

באשכול הובאו שתי ציטוטים של הסבא מקלם. בציטוט הראשון הסבא מגדיר את חודש אלול, בפחד ואימה וממשיל אותו לאדם שנכנס למדבר ששורץ חיות טורפות. מנגד בציטוט השני הוא אומר: שלצד תחושת החרדה בחודש אלול, צריכה להיות גם תחושת שמחה. כי ימי אלול הם ימי הבראה לנפש.
וכאן רצה ר' @מחכה להשוות למשל התניא המלך בשדה וכו'. ועל זה הערתי שמרנא הסבא מציג שתי נקודות מבט על חודש אלול. מקווה שכעת הדברים ברורים.

 

[אימתי]

וממה שכתב הגרי"ס "החרדה הזלו נשאה פריה". נראה ללמוד מכך שהדרך להיות שרוי באימת הדין, היא כל עוד "נשאה פריה". משא"כ כשגורמת לאדם לאבד את שלוות רוחו, ומכניסה אותו למצב דחק, בזה הדרך הנאותה היא להרפות מעט, ולהתמקד גם בנקודה השניה שהוזכרה לעיל, בצורה מאוזנת לשני העניינים.

לחץ כדי לכווץ...

אני חושב שהרבה מההבדל בין הדורות לפעמים - לא כולו הוא ירידת הדורות, שהיום קשה להרגיש את הפחד וכו',
אלא הוא גם תרגום של המושגים - למשל אצלנו ר''ה קודם כל צריך להיות יום גורלי, לפני שהוא יום שצריך לפחד ממנו,
מכאן ואילך אחרי שהאדם באמת מפנים שזה יום גורלי, מה שיצא מזה תלוי בכל אדם איך הוא מגיב לדברים גורליים, שהוא באמת מבין שזה גורלי.

יש אדם בפחד, ויש בלחץ ויש במעשים, איך להיטיב עם המשפט, - אין אנשים שלא עושים כלום לפני מצב גורלי,
ואכן מצב גורלי - לא נראה לי שיש מי שלא מסוגל להכיל! אלא אם כן הוא...
(@נדיב לב אשמח לדעת באישי אם השימוש במקף - ראוי או מוגזם)

 

[נחמן ל.]

לא הבנתי?
לבעל התניא המלך בשדה והוא זמן רצוי ביותר לתשובה, ואדרבה המלך קרוב יותר מאשר כל השנה

לחץ כדי לכווץ...

לא סתם הרבי מליובאוויטש הורה ללמוד בחודש אלול את הספר של אדמו"ר האמצעי (האדמו"ר השני בשולשת חב"ד) דרך חיים ותוכחת מוסר השכל, או בקיצור "דרך חיים" בימי חודש אלול

באשכול הובאו שתי ציטוטים של הסבא מקלם. בציטוט הראשון הסבא מגדיר את חודש אלול, בפחד ואימה וממשיל אותו לאדם שנכנס למדבר ששורץ חיות טורפות.

לחץ כדי לכווץ...

אנחנו נכנסים למדבר? הרי כל חיינו הם מדבר אחד גדול! (ראה בהמשך המאמר בלקוטי תורה הנ"ל) והמטרה לעלות את המדבר הזה שכולל את כל הדברים שאנחנו עושים אשר לא לה' המה וכו' לבחי' מינימום שדה וכו'

 

[שערי ישר]

באשכול הובאו שתי ציטוטים של הסבא מקלם. בציטוט הראשון הסבא מגדיר את חודש אלול, בפחד ואימה וממשיל אותו לאדם שנכנס למדבר ששורץ חיות טורפות. מנגד בציטוט השני הוא אומר: שלצד תחושת החרדה בחודש אלול, צריכה להיות גם תחושת שמחה. כי ימי אלול הם ימי הבראה לנפש.
וכאן רצה ר' @מחכה להשוות למשל התניא המלך בשדה וכו'. ועל זה הערתי שמרנא הסבא מציג שתי נקודות מבט על חודש אלול. מקווה שכעת הדברים ברורים.

לחץ כדי לכווץ...

זה העניין, החילוק בין הסבר מקלם לבין בעל התניא הוא לא שהסבא מקלם הביא נקודות מבט על אלול, גם בעל התניא הביא נקודות מבט.

החילוק ביניהם בפשטות, בעל התניא דיבר על מהות התשובה שבאלול כל יהודי קרוב מאוד למלך מפאת זה שהמלך יוצא לשדה ולכן התשובה היא באופן של קירוב, הסבא מקלם לא דיבר על תשובה כלל הוא דיבר שיש ענין למנוחת הנפש ואדרבה אינני מבין את ההשוואה כלל???

 

[נדיב לב]

זה העניין, החילוק בין הסבר מקלם לבין בעל התניא הוא לא שהסבא מקלם הביא נקודות מבט על אלול, גם בעל התניא הביא נקודות מבט.

החילוק ביניהם בפשטות, בעל התניא דיבר על מהות התשובה שבאלול כל יהודי קרוב מאוד למלך מפאת זה שהמלך יוצא לשדה ולכן התשובה היא באופן של קירוב, הסבא מקלם לא דיבר על תשובה כלל הוא דיבר שיש ענין למנוחת הנפש ואדרבה אינני מבין את ההשוואה כלל???

לחץ כדי לכווץ...

כמובן. כמו שכבר הוער לנ"ל בהודעה למעלה.

רק חשוב לשים לב.
בניגוד לבעל התניא, ששם את הדגש בחודש אלול - בייחס לאדם - על הנהגת ה'מלך בשדה', מרנא הסבא מציג שתי נקודות מבט על חודש אלול. מצד אחד הוא לא עושה חיים קלים לעובד השם ומתאר את אלול כמדבר שורץ חיות, ומנגד הוא לא ממרר לו את החיים עד הסוף.. ונוטע בעוייבד.. את תחושת השמחה שחובה לשלב. כך או כך המתח המתמיד בין שתי נקודות מבט אלו - הוא שמבטא את הקושי בעבודת אלול (עכ"פ לדעת הסבא).

לחץ כדי לכווץ...