עשי"ת, יום כיפורים האם אפשר לקיים תשובה אמיתית בלי חרטה רגשית?

[דוד הכהן]

ומה ההבדל בין חרטה לבין תחושת אשמה?

 

[רב פאל]

ההבדל הוא פשוט תחושת אשמה היא השלב המקדים היא רגש שעשיתי משהו לא טוב
חרטה זה כבר שלב אחרי זה ממקום של שכל שאני מתחרט על העשייה כי אני יודע שיכלית שזה משהו לא טוב

כלפי הנושא האם אפשר לעשות תשובה בלי רגש הסתפקתי בזה רבות
ונראה שאפשר כיון שאם אני מבין שעשיתי לא טוב ואני לא יעשה עוד ואני מתוודה וכ"ו אז זה יועיל
וכמובן שהרבה יותר לעשות תשובה כזאת כיון שצריך שיעיד עליו יודע תעלומות שאם היה בא חטא זה לידו היה נמנע
וכן לכאורה זה לא מוגדר תשובה מאהבה ודו"ק

 

[בד קודש]

ומה ההבדל בין חרטה לבין תחושת אשמה?

לחץ כדי לכווץ...

בשביל להגיע לתשובה אמיתית ושלימה לחלוטין - חייבים הרגש הלב.
אבל ביוה"כ מספיקה תשובה כל דהו ולזה לא צריך הרגש הלב, ואף "רצון לרצות" מספיק במידה מסוימת.

חרטה זה מחשבה על להבא, אשמה זה על העתיד.

 

[רב פאל]

חרטה זה מחשבה על להבא, אשמה זה על העתיד.

לחץ כדי לכווץ...

מה ההבדל בין הבא לעתיד??
וזה לא נכון עיין מה שכתבתי
ולכאורה אפשר גם בלי רגש

 

[אהרן הירש]

חפש במאמר שפירסמתי תחת הכותרת תשובה, זה באמת שייך אליי? שם התבארו הדברים

 

[עמוסיך]

ההבדל הוא פשוט תחושת אשמה היא השלב המקדים היא רגש שעשיתי משהו לא טוב
חרטה זה כבר שלב אחרי זה ממקום של שכל שאני מתחרט על העשייה כי אני יודע שיכלית שזה משהו לא טוב

כלפי הנושא האם אפשר לעשות תשובה בלי רגש הסתפקתי בזה רבות
ונראה שאפשר כיון שאם אני מבין שעשיתי לא טוב ואני לא יעשה עוד ואני מתוודה וכ"ו אז זה יועיל
וכמובן שהרבה יותר לעשות תשובה כזאת כיון שצריך שיעיד עליו יודע תעלומות שאם היה בא חטא זה לידו היה נמנע
וכן לכאורה זה לא מוגדר תשובה מאהבה ודו"ק

לחץ כדי לכווץ...

לא יודע מה איתכם, אבל אם רק מעיינים מעט בר"י בעיקרי התשובה הוא כותב מהי תשובה, אם זה לא רגש וצער עמוק - הרבה מעבר לשכל (אף שמחויב הוא) - אני לא יודע מהו רגש
בעיקרי החרטה, אנו רואים לב
"יבין לבבו כי רע ומר עזבו את ה', וישיב אל לבו כי יש עונש ונקם ושלם על העון... ויתחרט על מעשיו הרעים, ויאמר בלבבו: מה עשיתי? איך לא היה פחד אלקים לנגד עיני, ולא יגורתי מתוכחות על עון ומן השפטים הרעים...

ובחלק היגון - שבחרטה - אמר
"היגון, ישתונן כליותיו ויחשוב כמה רבה רעת מי שהמרה את יוצרו. ויגדיל יגון בלבבו וסער מתחולל ברעיוניו, ויאנח במרירות לב, כי יתכן שיתחרט וירע בעיניו על חטאתו אשר חטא, ולא השלים חקו בזה, כי גם הפסד דינר או איסר קשה בעיני האדם, אך אם אבד עשרו בענין רע ויצא נקי מנכסיו, נפשו עליו תאבל ותכבד אנחתו ונפשו מרה לו. וכן על צרות רעות ורבות כאבו נצח, ויגון בלבבו יומם. ויותר מהמה ראוי שיצטער ויאנח מי שהמרה את השם יתברך, והשחית והתעיב עלילה לפניו, ולא זכר יוצרו אשר בראו יש מאין, וחסד עשה עמו, וידו תנחהו בכל עת, ונוצר נפשו בכל רגע, ואיך מלאו לבו להכעיס לפניו? ואיך טח מראות עיני החוטא מהשכיל לבבו? והמשכיל אשר נפקחו עיניו, יוחקו הדברים האלה בלבבו ויבואו חדרי רוחו.

"ומדרגות התשובה ומעלותיה לפי גודל המרירות ועוצם היגון. והיא התשובה אשר תבא מדרך טוהר הנפש וזכות שכלה, כי לפי שכלו וכפי אשר תפקח עיניו ירבו ויעצמו במאד מאד יגוניו ברעיוניו על רוב עוניו".

הצער במעשה, כמו שנאמר... שובו עדי בכל לבבכם ובצום ובבכי ובמספד, ...כי יתכפר עון לבב החטאים במרירותם ואנחותם, בשבר אשר הם שוברים אותו.

ואין אלו סתם מליצות, כל אלו תחת העיקר הראשון שבתשובה, החרטה!, לא תיתכן חרטה בלב קר מקרח! זו אינה חרטה אמיתית, הוא פשוט לא מבין את רוע מעלליו. כמו אדם שאיבד את בנו ויגיד "אני מבין בשכל שזה הפסד רציני, ואני מצטער, וצריך להמשיך עם החיים" הרי שהוא פשוט לא מצטער, אין זה כי אם שוטה וחסר לב.

לא בכדי אמר רבינו יונה וכבר הקדימו החובות הלבבות בשער התשובה פ"ג "אבל במה תהיה התשובה מהאדם, אומר בזה, כי תתכן לו אחר הקדמת ידיעתו בשבעה דברים: הראשון, שידע גנות מעשהו ידיעה ברורה, כי, אם לא יתברר לו זה, ויהיה מסתפק או שוגג בלתי מזיד, לא תתכן החרטה ממנו עליו ובקשת המחילה בו, כמו שכתוב: כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד. והשני, שידע אפן רוע מעשהו וגנותו, כי, אם לא יתברר אצלו, כי מעשהו רע ומפעלו אינו טוב, לא יתחרט עליו ולא יקבל תנאי התשובה ממנו, ודינו בו כדין השוגג ואמתלאתו רחבה, כמ"ש: שגיאות מי יבין וגו'. והשלישי, שידע בחיוב הגמול על מעשהו".

אז באשר לשאלה "האם אפשר לקיים תשובה אמיתית בלי חרטה רגשית?" התשובה היא לא!

אבל ביוה"כ מספיקה תשובה כל דהו ולזה לא צריך הרגש הלב, ואף "רצון לרצות" מספיק במידה מסוימת.

לחץ כדי לכווץ...

זה מעניין, אם יש עיתותיו בידיו, אשמח אם יביא הרב @בד קודש מקור לעיון הדברים, אני משער לעצמי שזה עקב כוחו של יום שעיצומו מכפר?

 

[אליהו חזן]

חרטה זה מחשבה על להבא,

לחץ כדי לכווץ...

לזכרוני חרטה זה על העבר.

 

[נדיב לב]

חפש במאמר שפירסמתי תחת הכותרת תשובה, זה באמת שייך אליי? שם התבארו הדברים

לחץ כדי לכווץ...

תשובה, זה באמת שייך אליי?

תשובה, זה באמת שייך אליי? מה העניין להתחזק באלול אם במילא אח"כ אני חוזר לאותו מצב? אתה מתכוין לומר שהחיזוק שלך לא אמיתי? כן!! והמדד לשאלה האם זה אמיתי או לא זה רק אם זה יחזיק עוד כמה חודשים? ובכן, השיח הזה יכול להתגלגל להרבה מאד מקומות, כגון מה נקרא הצלחה ומה נקרא כישלון, האם באמת אני נכשל...

• אהרן הירש
• 28 אוגוסט (8) 2026
• 3.00 כוכבים 1 דירוגים
• הערות: 8
• סקירות: 1
• קטגוריה: אלול ראש השנה

 

[אברך מישיבת מיר]

ומה ההבדל בין חרטה לבין תחושת אשמה?

לחץ כדי לכווץ...

בספר של הרב שלמה הופמן (על מודעות והתמודדות) האריך להוכיח מהראשונים והאחרונים שחרטה שמביאה לידי לחץ שפילות הנפש וביטול תורה, אסורה בתכלית האיסור, ולא רק שלא מקיים מצוה בזה זה עוון ומדרכי היצר הרע, ואפילו אם היא מביאה לידי תעניות וסיגופים, ולכן חרטה יש לעשות רק לאחר שאדם שמכיר את עצמו, ויודע איך החרטה יכולה להביא אותו להוסיף ולהגבר בעבודת ה' אמיתית, דהיינו שמתוך החרטה על העבר יתחזק ותיתגבר בעבודת ה' בשמחה.

 

[אהרן הירש]

בספר של הרב שלמה הופמן (על מודעות והתמודדות) האריך להוכיח מהראשוני והאחרונים שחרטה שמביאה לידי לחץ ושפילות הנפש וביטול תורה, אסורה בתכלית האיסור אפילו אם היא מביאה לידי תעניות וסיגופים, ולכן חרטה יש לעשות רק לאחר שאדם שמכיר את עצמו ויודע איך החרטה יכולה להביא אותו לעבודת ה' דהיינו שיתחרט על העבר וע"י כך יתגבר בעבודת ה' בשמחה.

לחץ כדי לכווץ...

לא חושב שצריך להגיע לאיסור, אין שום קשר בין זה לביו חרטה, זה לא שבעיקרון זה החרטה, אלא שהקילו, זה פשוט לא קשור לחרטה, והסימן לזה שזה לא קשור לחרטה זה זה שזה מכבה אותו, מלחיץ אותו וכו'

 

[אברך מישיבת מיר]

לא חושב שצריך להגיע לאיסור, אין שום קשר בין זה לביו חרטה, זה לא שבעיקרון זה החרטה, אלא שהקילו, זה פשוט לא קשור לחרטה, והסימן לזה שזה לא קשור לחרטה זה זה שזה מכבה אותו, מלחיץ אותו וכו'

לחץ כדי לכווץ...

אני חושב שחרטה על עבירות זה ענין מציאותי, שהרי ודאי אדם שעצוב על מה שעשה, מתחרט הוא על מעשיו, והיה כרוצה לחזור אחורה ולתקן מה שעשה אלא שאם זה לא מביא עאותו לחיזוק בעבודת ה' האמיתית, זה חרטה שלא רק שלא נצטוונו עליה, היא אסורה כנ"ל.

 

[אהרן הירש]

אני חושב שחרטה על עבירות זה ענין מציאותי, שהרי ודאי אדם שעצוב על מה שעשה, מתחרט הוא על מעשיו, והיה כרוצה לחזור אחורה ולתקן מה שעשה אלא שאם זה לא מביא עאותו לחיזוק בעבודת ה' האמיתית, זה חרטה שלא רק שלא נצטוונו עליה, היא אסורה כנ"ל.

לחץ כדי לכווץ...

חרטה זה ממקום בריא שרוצה להתקדם, מתוך כאב על המצב, עצבות זה חוסר אונים יאוש ותחושה של יגיעה לריק, גם חרטה בצורתה הבריאה יכולה להיות מלווה בכאב, ההבדל הוא אם זה כאב נכון, ממקום בריא, או כאב שמחסל אותי, שאמנם הוא כאב על העבירה אבל לא ממקום של חרטה, של רצון לחיים טובים, אלא ממקום שמחסל, הוא בכלל לא עסוק במעשה, אלא בלהגדיר את העושה, וזה לא נכון, כי אם העושה הוא רע אין מי שיתחרט, אך כשזה לא מבורר זה מכניס את האדם לחוסר אונים וזה פשר העצבות הלא נכונה, וגם התעניות והסיגופים יהיו מהמקום של לחזור ולהיות טוב, בעוד שבמהותו הוא טוב, [וככל שהוא מנסה לייצר את הקיים, זה מגיע במקום הדבר האמיתי, ולכן זה לא יקדם אותו לשום מקום, וממילא זה פשוט שזה לא חרטה,] אלא שנפל במעשה, ולכן זה לא קשור לחרטה, כי חרטה זה כשברור ההפרדה בין המהות של האדם לבין המעשה, והאדם מתחרט, ממקום של רצון ועוצמה, עיין בהרחבה במאמר

 

[בד קודש]

מה ההבדל בין הבא לעתיד??

לחץ כדי לכווץ...

אשמה זה התמקדות בעבר, וזהו, היינו - לא הייתי טוב.
חרטה זה עם הפנים לעתיד. היינו - צריך לתקן.

וזה לא נכון עיין מה שכתבתי
ולכאורה אפשר גם בלי רגש

לחץ כדי לכווץ...

בשונה מלולב שהרגש הוא נוסף על מצווה מעשית, תשובה כל עיקרה הוא שיבה אל הבורא ואת זה א"א לעשות פיזית אלא רגשית.
כלומר, אין הכוונה שחייבים בכי וכדו' (שזה ריגוש ולא רגש), אלא הרגשה אמיתית של חרטה על מה שהיה ורצון אמיתי לשוב אל הבורא.

זה מעניין, אם יש עיתותיו בידיו, אשמח אם יביא הרב @בד קודש מקור לעיון הדברים, אני משער לעצמי שזה עקב כוחו של יום שעיצומו מכפר?

לחץ כדי לכווץ...

זה אמור להיות כתוב באחד מאגרותיו של הגרי"ס אך באמת שאין כ"כ איתותי בידי לחפש זאת.

לזכרוני חרטה זה על העבר.

לחץ כדי לכווץ...

מתחרטים על העבר עם הפנים קדימה.
כלומר, הנקודה שעומדת מול העיניים זה 'לא לעשות זאת מכאן ולהבא' בניגוד לאשמה שהיא רק 'העבר לא היה טוב'.

 

[נתנאל לב]

לא יודע מה איתכם, אבל אם רק מעיינים מעט בר"י בעיקרי התשובה הוא כותב מהי תשובה, אם זה לא רגש וצער עמוק - הרבה מעבר לשכל (אף שמחויב הוא) - אני לא יודע מהו רגש
בעיקרי החרטה, אנו רואים לב
"יבין לבבו כי רע ומר עזבו את ה', וישיב אל לבו כי יש עונש ונקם ושלם על העון... ויתחרט על מעשיו הרעים, ויאמר בלבבו: מה עשיתי? איך לא היה פחד אלקים לנגד עיני, ולא יגורתי מתוכחות על עון ומן השפטים הרעים...

ובחלק היגון - שבחרטה - אמר
"היגון, ישתונן כליותיו ויחשוב כמה רבה רעת מי שהמרה את יוצרו. ויגדיל יגון בלבבו וסער מתחולל ברעיוניו, ויאנח במרירות לב, כי יתכן שיתחרט וירע בעיניו על חטאתו אשר חטא, ולא השלים חקו בזה, כי גם הפסד דינר או איסר קשה בעיני האדם, אך אם אבד עשרו בענין רע ויצא נקי מנכסיו, נפשו עליו תאבל ותכבד אנחתו ונפשו מרה לו. וכן על צרות רעות ורבות כאבו נצח, ויגון בלבבו יומם. ויותר מהמה ראוי שיצטער ויאנח מי שהמרה את השם יתברך, והשחית והתעיב עלילה לפניו, ולא זכר יוצרו אשר בראו יש מאין, וחסד עשה עמו, וידו תנחהו בכל עת, ונוצר נפשו בכל רגע, ואיך מלאו לבו להכעיס לפניו? ואיך טח מראות עיני החוטא מהשכיל לבבו? והמשכיל אשר נפקחו עיניו, יוחקו הדברים האלה בלבבו ויבואו חדרי רוחו.

"ומדרגות התשובה ומעלותיה לפי גודל המרירות ועוצם היגון. והיא התשובה אשר תבא מדרך טוהר הנפש וזכות שכלה, כי לפי שכלו וכפי אשר תפקח עיניו ירבו ויעצמו במאד מאד יגוניו ברעיוניו על רוב עוניו".

לחץ כדי לכווץ...

אדרבא מבואר ברבינו יונה שהיגון, שהוא רגש הצער, הוא עיקר בפני עצמו ואינו כלל חלק מהחרטה, שהוא המעכב בתשובה (כדכתב בעיקר החמישי).

ובפירוש כתב שחרטה תיתכן גם על הפסד דינר, ואם כי אין זה החרטה בשלימות שביאר, מ"מ ודאי גם על זה אמורים דבריו (אות ט) "ואמנם לכל תשובה תימצא סליחה".

וענין החרטה הוא שעוקר הדבר מרצונו והיה חפץ שלא היה נעשה הדבר מעולם, וכמו חרטה המתירה נדר, כדביאר כל זה במסילת ישרים פרק ד', שעקירת הרצון נחשבת לו כעקירת המעשה. וכבר כתב הגר"ח מוולוזין (כתר ראש קל"א) שעיקר התשובה מדינא נקל לצאת, שיגמור בדעתו שלא לשוב לכסלה (ר"ל וממילא כלול בזה שאינו חפץ בחטא ומתחרט ממנו), ומרירות הלב הוא ליתר שאת עכד"ק. אלא ששלימות החרטה היא בהבנת הלב דהיינו שחש זאת בפנימיותו כמבואר ברבינו יונה הנ"ל.

וראיתי מעשה בהסבא מסלבודקא זיע"א, שראה תלמידו נפול פנים ואחוז לבטים במעלי יומא דכיפורי, ושח צערו לרבו שאינו יודע אם יש לו "חרטה" כראוי על עוונותיו, א"ל הסבא אם כן באמת אין מה לעשות ואין לך תשובה, זעק התלמיד אם כן מה יהא על חטאי, א"ל הסבא הרי שאינך חפץ בהם, ומה לך כי תדאג...

 

[נהר מעדן]

כמו כל ענין של 'חובת הלבבות' כגון יראה ואהבה, וביניהם גם מצוות התשובה, יש בזה רבוא רבבות מדריגות, זה למעלה מזה. ואנו מבקשין בכל יום מאבינו שבשמים: והחזרנו בתשובה שלמה לפניך, יש תשובה שאינה שלמה והלוואי שנזכה לתשובה שלמה בגלגול זה.
בכדי שהקב"ה יסלח להחוטא סגי בווידוי דברים, שאומרים ג' פעמים בכל יום: סלח לנו אבינו כי חטאנו מחל לנו מלכנו כי פשענו - זה סגי לקיים מצוות תשובה, וה' הטוב סולח ומוחל, ע"י אמירת דברים הללו, והא ראיה, שמברכים ברכה בשם: בא"י חנון המרבה לסלוח. שהכלל הוא בהלכות ברכות, שספק ברכות להקל, ואם יש ספק אין יכולים לברך, ואם מברכים ברכה על הסליחה, זה אמור שבוודאי ה' סולח באמירה זו גרידתא.
אבל אנו כבני תורה, אין אנו רוצין רק 'לצאת' המצוה ותו לא, אנו מהדרין בכל המצוות, ובפרט במצוות הלבביות, ולכן אנו מבקשין שלש פעמים בכל יום:
והחזרנו בתשובה שלמה לפניך
ותשובה שלמה, בוודאי הוא עם הרגשה פנימית בלב.

 

[נהר מעדן]

בתורה מבואר בכמה מקומות שהתשובה עיקרית בלב, וזה אמור שתשובה הוא בעצם אחד מההרגשות שבאדם, ובלי הרגש אין זה הנקודה של תשובה. ובעצם כבר אמרו חז"ל שמי שקידש אשה על מנת שאני צדיק גמור, אפילו וכו' הרי זו מקודשת שמא הרהור בתשובה.
בפרשת התשובה דברים ל: וְהָיָה֩ כִֽי־יָבֹ֨אוּ עָלֶ֜יךָ כׇּל־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה הַבְּרָכָה֙ וְהַקְּלָלָ֔ה אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לְפָנֶ֑יךָ וַהֲשֵׁבֹתָ֙ אֶל־לְבָבֶ֔ךָ בְּכׇ֨ל־הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁ֧ר הִדִּיחֲךָ֛ יְקֹוָ֥ק אֱלֹקיךָ שָֽׁמָּה וְשַׁבְתָּ֞ עַד־יְקֹוָ֤ק אֱלֹקיךָ֙ וְשָׁמַעְתָּ֣ בְקֹל֔וֹ כְּכֹ֛ל אֲשֶׁר־אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם אַתָּ֣ה וּבָנֶ֔יךָ בְּכׇל־לְבָבְךָ֖ וּבְכׇל־נַפְשֶֽׁךָ.
הפסוק המבאר התשובה בעשרת ימי תשובה, ישעי' נה ו: דרשו ה' בהמצאו קראהו בהיותו קרוב, וידוע שדרישה הוא בלב.
ברמב"ם הל' תשובה פ"ב ה"ב מבאר כי וידוי דברים בלי הרגשה בלב, הוא כטובל ושרץ בידו, וז"ל: ומה היא התשובה. הוא שיעזב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו ויגמר בלבו שלא יעשהו עוד שנאמר (ישעיה נה ז) "יעזב רשע דרכו" וגו'. וכן יתנחם על שעבר שנאמר (ירמיה לא יט) "כי אחרי שובי נחמתי". ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם שנאמר (הושע יד ד) "ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו" וגו'. וצריך להתודות בשפתיו ולומר ענינות אלו שגמר בלבו:
ובהלכה ג: כל המתודה בדברים ולא גמר בלבו לעזב הרי זה דומה לטובל ושרץ בידו שאין הטבילה מועלת לו עד שישליך השרץ.
ובמנחת חינוך מצוה שסד מבאר להיפך, כי עיקר התשובה הוא בלב ואין צריך וידוי דברים, ווידוי דברים הוי מצוה בפני עצמו, אבל הכפרה תלוי רק בחרטה בלב, וז"ל: תשובה בלב אם אין מתחרט בלב אין לו כפרה מהשי"ת ואם מתחרט בלב יש לו כפרה מה שהתשובה מכפר אבל אין תלוי בכלל בוידוי דברים רק דהיא מ"ע בפ"ע ואם לא עשה כן ביטל מ"ע של וידוי אבל התשובה נתקבלה ומכפרת מה שהתשובה ראוי להתכפר בכל עבירה לפי מה שהי'.

 

[נתנאל לב]

בלשון התורה וחכמים לב נאמר על המחשבה כמ"ש "אם הרהר בליבו" ושאר דוכתי (ולא מוזכר המוח בשום מקום במקרא אלא המחשבה והחכמה מתייחסים ללב במקומות רבים מספור) ועל כן אין שום ראיה ממקורות אלו שהכוונה לרגש

 

[נהר מעדן]

והטעם? (למה הרהורים נקרא בלשון התורה וחכמים 'לב', ולא מח) כי הרהורים ומחשבות בלא הרגש הוא כגוף בלי נשמה, זה רק רעיון שרוצה לשוב, אבל עדיין לא שב. התורה מדגישה: והשבות אל לבביך, דרשו את ה' בהמצאו.
וכי מה הפירוש של שיבה אל הלב? אם לא שירגיש את ההרהור בהרגש?
ובכלל אם אתה יכול לפרש בדרך היותר פשוט, את התרגום המילולי של 'תשובה'? לאן צריכין לשוב? ממה שבין? אם אומרים דברי ווידוי, או מהרהרים מחשבות בלי הרגשות, ממה שבו? הרי אין מקרא יוצא מדי פשוטו, והפירוש הפשוט הוא שצריכים לשוב, ואפלא על מי שיפרש שהרהור במחשבה יש לפרשו שיבה.
ואם תאמר: החלטה גמורה שלא יחזור להעבר מעולם במוחו.
אז אומר לך: זהו נקרא הרגש!
טעות העולם הוא, שהרגש צריך להיות עם דמעות או שיפול לדכאון.
הא גופא שמחליטין בכל התוקף בקבלה גמורה שלא יחזרו להמעשים הלא טובים, את זה אני קורא ששב בלבבו ובהרגשו.

 

[נתנאל לב]

אם כן כמדומני שאין חילוק מהותי בינינו
אם לחדד את דברי:החרטה היא ברצון, שיתכן בהחלט שהוא קשור ללב, דהיינו שיהא רצון נפשי אמיתי, וזה לעיכובא.
ההתרגשות ותחושות הצער העצב ושאר רגשות הם מענין היגון שהוא מדריגה אחרת בתשובה.

 

[בד קודש]

זה מעניין, אם יש עיתותיו בידיו, אשמח אם יביא הרב @בד קודש מקור לעיון הדברים, אני משער לעצמי שזה עקב כוחו של יום שעיצומו מכפר?

לחץ כדי לכווץ...

במהלך ערב היום הקדוש מצאתי את הדברים,
ר' ישראל באגרת ז' כותב להדיא כי קבלה קטנה לעתיד מספיקה ליום כיפור.
הדברים יכולים להתבאר (וכן ראיתי בשם האור יחזקאל) ע"פ הכוכבי אור שיסד שהתשובה עצמה היא רק הוידוי וקבלה לעתיד ושאר החלקים זה הקדמה לתשובה, וממילא אם מה שצריך ביו"כ זה התשובה, לזה סגי בוידוי וקבלה לעתיד.