הודעות
44
תודות
145
נקודות
33
לקראת יום הכיפורים כולנו מפשפשים במעשינו, מדקדקים בדרכינו ומקבלים על עצמנו קבלות טובות. אלא שלא פעם, מיד לאחר מוצאי יום כיפור והשיבה לשגרה, ההתעלות הגדולה מתחילה להתפוגג.

כיצד שומרים על ההתעלות של יום הכיפורים?
אילו עצות וקבלות מעשיות יכולות לסייע לנו לקחת משהו מאורו של היום הקדוש אל תוך השנה כולה?
 
אין דרך קיצור אין סגולות בדוקות ואין מסלולים עוקפים
יש אך ורק דרך אחת ישנה נושנת להעמיק חקור בשרשי הרצונות ההרגלים והמחשבות ולנסות לחשב מסלול מחדש של דרך משופרת יותר בחיבור לה' בדקדוק במצוות בשקיעות בתורה ותפילה וברכות בבין אדם לחברו בשבתות וימים טובים וכו'
דרך ארוכה שהיא קצרה
לאט לאט אבל בטוח
ותהיה תשובתנו לרצון בעז''ה
 
עוד עצה טובה קמ"ל, לנצל את יוה"כ לטעת בליבנו כמה גדולה אהבת ה' עלינו, כמה הוא חפץ בהצדקנו, שלכן הוא מעביר אשמותינו בכל שנה ושנה שלא כפי מעשינו -
וכל כך למה? לטוב לנו כל הימים, לחיותינו כהיום הזה!
וכשהאדם ישיב אל לבו גודל אהבת השי"ת אליו, וכמה רחמים גדולים הוא משפיע עליו, ודאי ירצה ג"כ להשיב באותה מדה, באהבת ה', בהליכה בדרכיו ולדבקה בו!
 
אני לא זוכר בשם מי זה אולי בשם ר' ישראל סלנטר
שכל יום בקורבנות "לעולם יהיה אדם וכ"ו היה מזכיר לעצמו את יוה"כ
ובעלינו לשבח היה מזכיר לעצמו את ראש השנה
כמובן שאין עניין דווקא שם אבל הרעיון מובן לטעת את אותה תחושה שיש בקרבנו בר"ה ויוה"כ לכל השנה
ובכל מצב זה זמן גדול להתחזק בו כי בן אדם טהור ומאוד קל השינוי
 
לקראת יום הכיפורים כולנו מפשפשים במעשינו, מדקדקים בדרכינו ומקבלים על עצמנו קבלות טובות. אלא שלא פעם, מיד לאחר מוצאי יום כיפור והשיבה לשגרה, ההתעלות הגדולה מתחילה להתפוגג.

כיצד שומרים על ההתעלות של יום הכיפורים?
אילו עצות וקבלות מעשיות יכולות לסייע לנו לקחת משהו מאורו של היום הקדוש אל תוך השנה כולה?
לקבל שמיד שעושים עבירה ח"ו,
או יותר נכון שתופסים שעשינו עבירה,
הן בשוגג וק"ו במזיד רח"ל, [אומר מותר..]
ויש בנו נדנוד של חרטה,
נקדיש 1.5 - 2 דקות,
א. למחשבה מה הביא אותנו לזה, וכיצד נוכל להמנע מכאן ולהבא,
ב. לתפוס פינה, ולומר בפה, 'אנא ד' חטאתי עוויתי פשעתי לפניך ועשיתי כך וכך, והנני שב ומתנחם ע"כ.

וזהו נגמר, החטא נמחק,
כך אדם יכול להשאר נקי, עם טהרת יוה"כ לכל השנה,
וגם על הדרך קיים מצוות עשה דאו' של תשובה.
 
לקבל שמיד שעושים עבירה ח"ו,
או יותר נכון שתופסים שעשינו עבירה,
הן בשוגג וק"ו במזיד רח"ל, [אומר מותר..]
ויש בנו נדנוד של חרטה,
נקדיש 1.5 - 2 דקות,
א. למחשבה מה הביא אותנו לזה, וכיצד נוכל להמנע מכאן ולהבא,
ב. לתפוס פינה, ולומר בפה, 'אנא ד' חטאתי עוויתי פשעתי לפניך ועשיתי כך וכך, והנני שב ומתנחם ע"כ.
השאלה האם זה אותו בחינה של יוה"כ
כי ברור שיש תשובה כל השנה אבל אפי"ה אני לא חושב שזה יהיה אותו טהרה של יוה"כ
 
השאלה האם זה אותו בחינה של יוה"כ
כי ברור שיש תשובה כל השנה אבל אפי"ה אני לא חושב שזה יהיה אותו טהרה של יוה"כ
אתה חושב נכון כמבואר סוף יומא חילוקי הכפרה אפי' בעשה תשובה תולה עד שיבוא יו''כ להמשנה דוקא בעוונות חמורות
ולהברייתא רק בל''ת אבל עשה מתכפר מיד וכן פסקו הפוסקים כמדומני (וצ''ע למה ולא עינתי כעת)
 
לדעת ולזכור שכל חג ויום טוב שהקב"ה נתן לנו, הוא מתנה בשבילנו שנוכל להיות קשורים ומחוברים אליו.
כל חג בצורה שלו. ובפרט בחודש הזה שהוא ירח האיתנים-שתקיף במצוות.
 
(אבל יש להאריך האם זה כי יש לתשובה יותר כח או כי התשובה באה ממקום אחר וממילא זה נפק"מ גם לתשובה של העשה
ובעצם יותר כיוונתי למקום הזה
עיקר הדבר הוא עיצומו של יום שמכפר ללא קשר לרמת התשובה שנעשתה אבל ברור מטבע הדברים שאיכות התשובה ביו''כ לאין שיעור מאיכותה בשאר השנה
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון