הודעות
44
תודות
145
נקודות
33
לקראת יום הכיפורים כולנו מפשפשים במעשינו, מדקדקים בדרכינו ומקבלים על עצמנו קבלות טובות. אלא שלא פעם, מיד לאחר מוצאי יום כיפור והשיבה לשגרה, ההתעלות הגדולה מתחילה להתפוגג.

כיצד שומרים על ההתעלות של יום הכיפורים?
אילו עצות וקבלות מעשיות יכולות לסייע לנו לקחת משהו מאורו של היום הקדוש אל תוך השנה כולה?
 
אין דרך קיצור אין סגולות בדוקות ואין מסלולים עוקפים
יש אך ורק דרך אחת ישנה נושנת להעמיק חקור בשרשי הרצונות ההרגלים והמחשבות ולנסות לחשב מסלול מחדש של דרך משופרת יותר בחיבור לה' בדקדוק במצוות בשקיעות בתורה ותפילה וברכות בבין אדם לחברו בשבתות וימים טובים וכו'
דרך ארוכה שהיא קצרה
לאט לאט אבל בטוח
ותהיה תשובתנו לרצון בעז''ה
 
עוד עצה טובה קמ"ל, לנצל את יוה"כ לטעת בליבנו כמה גדולה אהבת ה' עלינו, כמה הוא חפץ בהצדקנו, שלכן הוא מעביר אשמותינו בכל שנה ושנה שלא כפי מעשינו -
וכל כך למה? לטוב לנו כל הימים, לחיותינו כהיום הזה!
וכשהאדם ישיב אל לבו גודל אהבת השי"ת אליו, וכמה רחמים גדולים הוא משפיע עליו, ודאי ירצה ג"כ להשיב באותה מדה, באהבת ה', בהליכה בדרכיו ולדבקה בו!
 
אני לא זוכר בשם מי זה אולי בשם ר' ישראל סלנטר
שכל יום בקורבנות "לעולם יהיה אדם וכ"ו היה מזכיר לעצמו את יוה"כ
ובעלינו לשבח היה מזכיר לעצמו את ראש השנה
כמובן שאין עניין דווקא שם אבל הרעיון מובן לטעת את אותה תחושה שיש בקרבנו בר"ה ויוה"כ לכל השנה
ובכל מצב זה זמן גדול להתחזק בו כי בן אדם טהור ומאוד קל השינוי
 
לקראת יום הכיפורים כולנו מפשפשים במעשינו, מדקדקים בדרכינו ומקבלים על עצמנו קבלות טובות. אלא שלא פעם, מיד לאחר מוצאי יום כיפור והשיבה לשגרה, ההתעלות הגדולה מתחילה להתפוגג.

כיצד שומרים על ההתעלות של יום הכיפורים?
אילו עצות וקבלות מעשיות יכולות לסייע לנו לקחת משהו מאורו של היום הקדוש אל תוך השנה כולה?
לקבל שמיד שעושים עבירה ח"ו,
או יותר נכון שתופסים שעשינו עבירה,
הן בשוגג וק"ו במזיד רח"ל, [אומר מותר..]
ויש בנו נדנוד של חרטה,
נקדיש 1.5 - 2 דקות,
א. למחשבה מה הביא אותנו לזה, וכיצד נוכל להמנע מכאן ולהבא,
ב. לתפוס פינה, ולומר בפה, 'אנא ד' חטאתי עוויתי פשעתי לפניך ועשיתי כך וכך, והנני שב ומתנחם ע"כ.

וזהו נגמר, החטא נמחק,
כך אדם יכול להשאר נקי, עם טהרת יוה"כ לכל השנה,
וגם על הדרך קיים מצוות עשה דאו' של תשובה.
 
לקבל שמיד שעושים עבירה ח"ו,
או יותר נכון שתופסים שעשינו עבירה,
הן בשוגג וק"ו במזיד רח"ל, [אומר מותר..]
ויש בנו נדנוד של חרטה,
נקדיש 1.5 - 2 דקות,
א. למחשבה מה הביא אותנו לזה, וכיצד נוכל להמנע מכאן ולהבא,
ב. לתפוס פינה, ולומר בפה, 'אנא ד' חטאתי עוויתי פשעתי לפניך ועשיתי כך וכך, והנני שב ומתנחם ע"כ.
השאלה האם זה אותו בחינה של יוה"כ
כי ברור שיש תשובה כל השנה אבל אפי"ה אני לא חושב שזה יהיה אותו טהרה של יוה"כ
 
השאלה האם זה אותו בחינה של יוה"כ
כי ברור שיש תשובה כל השנה אבל אפי"ה אני לא חושב שזה יהיה אותו טהרה של יוה"כ
אתה חושב נכון כמבואר סוף יומא חילוקי הכפרה אפי' בעשה תשובה תולה עד שיבוא יו''כ להמשנה דוקא בעוונות חמורות
ולהברייתא רק בל''ת אבל עשה מתכפר מיד וכן פסקו הפוסקים כמדומני (וצ''ע למה ולא עינתי כעת)
 
לדעת ולזכור שכל חג ויום טוב שהקב"ה נתן לנו, הוא מתנה בשבילנו שנוכל להיות קשורים ומחוברים אליו.
כל חג בצורה שלו. ובפרט בחודש הזה שהוא ירח האיתנים-שתקיף במצוות.
 
(אבל יש להאריך האם זה כי יש לתשובה יותר כח או כי התשובה באה ממקום אחר וממילא זה נפק"מ גם לתשובה של העשה
ובעצם יותר כיוונתי למקום הזה
עיקר הדבר הוא עיצומו של יום שמכפר ללא קשר לרמת התשובה שנעשתה אבל ברור מטבע הדברים שאיכות התשובה ביו''כ לאין שיעור מאיכותה בשאר השנה
 
כיצד שומרים על ההתעלות של יום הכיפורים?
אילו עצות וקבלות מעשיות יכולות לסייע לנו לקחת משהו מאורו של היום הקדוש אל תוך השנה כולה?
אי אפשר לשמור.
יום כיפור הוא אחת בשנה, ולא פעם אחת נוספות.
אבל מי שבאמת ניצל הזמן להשתנות, הוא אין צריך לעוד עצות, ומי שצריך עצות זה סימן שעדיין לא השתנה, ולא התעלה כלל.
ראיתי מהר"ש פינקוס ז"ל שמשל הענין למי שהיה על שדה הנמל, וראה המטוסים מתעלים וכו', אבל הוא לא נכנס לתוך המטוס, ולכן נשאר על מעמדו. אבל יש מי שאינו מתבונן כלל, אלא עושה למיישה הוא נכנס בתוך המטוס ומתעלה, ומגיע למקום אחר לגמרי.
כמו כן הוא ענין המועדות בכלליות. יש מי שעומד מן הצד וראה כיצד מתעלים, אבל יש מי שעובד למעיישה, ואינו מתבונן, אלא מתעלה ממש, ומגיע למקום עליון מאוד, ואין לו שום שאלה כיצד שומרים על ההתעלות, כי הוא לא רק ראה שמתעלים הוא כבר עכשיו במקום עליון מאוד.
וגם צריך לדעת, כי יש ב' סוגי זמנים יש זמנים של ימי גדלות ויש זמנים של ימי קטנות, ואי אפשר לעמוד בזמן גדלות, אפילו עם כל העצות שניתנו, כדי שיתעלה האדם הוא צריך להיות גם בימי הקטנות.
ובדרך כלל, יש טעות אצל המון עם, שזמני ששון, מועדים לשמחה, הוא זמן הגדלות, ואח"כ מתחיל זמן הקטנות.
אבל באמת זה נהפוך הוא, בימי המועדים, זהו ימי הקטנות, כמו הקטן צריך עדיין סיוע מההורים ומהגדולים להתעלה, כן האדם בימי המועדים מקבל הוא אתערותא דלעילא להתעלה, וזה דוגמא לימי הקטנות.
רק אחר המועד, כשכבר התנסה לילך, אזי מגיע הימי גדלות, כשהאדם יכול לילך על רגליו בלי סיוע, וזהו ימים הרגילים שאינם מרגישים ההתעלות מלמעלה. ואם האדם התרגל כיצד לילך בימי המועדים, אזי יכול לילך על רגליו עצמיים בלי סיוע.
אבל דעו: אי אפשר לישאר בהתעלות של יום כיפור, כי זהו יום שיש בו סיוע עצום מלעילא, ובעולמות העליונים התעלה המלכות של אצילות למקום רם ונישא שנקרא עתיקא קדישא, למקום כתר עליון, אשר שם אין שטן ופגע, ונקרא "לפני הוי"ה תטהרו" מקום למעלה של המדות של הקב"ה, אשר שם נמתקו ונתכפרו כל העוונות, ומשום כך גם האדם מרגיש התעלות, אבל אחר נעילת היום זה נעלם.
אבל כמו שאדם אין צריך לשמור את ימי הקטנות שאז קיבל סיוע מכל הגדולים שהאכילו אותו, ורחצו אותו, אבל זה למעליותא, כי עכשיו שנתבגר, הרי הוא יכול לעשותו בעצמו, כמו כן אחר יום כיפור, עצם האדם נשתנה, והוא יכול לשות עצות בנפשו כיצד להתגבר על יצרו
 
אילו עצות וקבלות מעשיות יכולות לסייע לנו לקחת משהו מאורו של היום הקדוש אל תוך השנה כולה?
אולי לכן כתב הרמ"א שמיד במוצאי יום כיפור יעסקו מחיל אל חיל להתעסק בבניית הסוכה, כי אכן זה עצה טובה שההארות של יום הקדוש ישאר לנו לקנין.
כי ענין של יום הקדוש זה התעלות בלא מעשה, אבל על ידי קיום מצוות מעשיית מיד לאחר יום הקדוש, אזי מכניסים את ההארות לתוך כלי קיבול.
ועל דרך שכתב הבעל התניא בהדרושים לסוכות, לגבי כל שמונה עשרה, וז"ל:
בתפלה שהרי הוא כאלו עומד לפני המלך ואומר ברוך אתה וכו'. פי' ברוך בחינת המשכה שממשיך יחודו ית' למטה שיהיה הוא בבחינת ביטול אליו ית'. ועד''ז תקנו מודים אנחנו לך שהוא בחי' ביטול כמ''ש במ''א. וזהו ענין הכריעות והשתחוואות כו' לכן הוא בלחש ובחשאי (וע' בזהר פ' תרומה דקל''ז ע''א. ובפ' בראשית ד''נ ע''ב ובפ' שמיני דל''ט ע''א). אך להיות בחי' ומדריגה זו קבוע' ונטועה בלב האדם כל היום שלא ימוט מזה צריך האדם לשית עצות בנפשו. כי הנה אנו רואים בחוש שאחר תפלת שמונה עשרה חוזר להיות כבראשונה. והעצה האמיתית הוא עסק התורה והלכותיה עם היותן מלובשים בדברים גשמיים תחתונים כמו בעניני זרעים מועד כו' הן הנה תכלית היחוד והדביקות בו ית'
 
בענין זה ראיתי כעת דבר פלא בספר ערבי נחל
כל רגע שהאדם שב בכל יום הוא הכיפור לאותו היום כולו ואלו רגעים מצטרפים ונעשה יום שלם מכיפורים האלו
ונמצא שמעכשיו כבר מתכוננים ליום הכיפורים הבעל"ט, כי כל רגע שהאדם שב בתשובה, מכל הני רגעים מולידים כביכול את יום הכיפורים הבעל"ט
 
העיקר היא להיות נזהר שלא יחזור על מעשיו של שנה העבר, וכל השנה יחשוב: אם בשנה הבאה אתוודה באותה מדריגה שהתוודה בשנה העבר, או יהיה במדריגה גבוהה?
מראה יחזקאל:
אמרו חכז"ל (יומא פו:) עבירות שהתוודה עליהם ביום כיפור זה אל יתוודה עליהם יום כיפור אחר דהו"ל ככלב שב אל קיאו, וביאור הדבר דהרי אנו אומרים כל נוסח הוידוי שנה בשנה הכל בנוסח אחד, אבל הענין דכל נוסח של אשמנו ועל חטא הכל הוא רק סימנים להזכיר את עצמו במה שפגם ולהיות מתחרט על זה ולקבל על עצמו להטיב מכאן ולהבא, וע"כ כשבא יה"כ אחר ונזכר ששינה באולתו אחר יה"כ של שנה העברה נחשב ככלב ששב אל קיאו בבושה וכלימהה, וזה"ש עבירות שנתוודה עליהם ביום כיפור זה יהיה נזהר שלא יצטרך להתוודות עליהם בי"כ אחר.
 
בלת"ק
כבר הרבה זמן שאיני מבין את השאלה הזו, צריכים לשאול אותה אחרי שמיני עצרת לא עכשו, עכשיו אנחנו עדיין באמצע התהליך, חג הסוכות אינו מנותק מן שאר מועדי החג השביעי, אלא אדרבה הוא משלים אותם וממשיך אותם, ולשאול איך שומרים על החיזוק של יום כיפור, זה כמו לשאול אחרי ראש השנה - בעשי"ת - איך שומרים על החיזוק של ראש השנה.
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון