מתוך הספר המופלא- דף על הדף סוכה דף מח עמוד ב
[קרדיט פרוייקט השו''ת]
וכתב בספר אבני שהם להגרמ"ל שחור ז"ל (פר' פנחס):
בגמ': מעשה בצדוקי אחד וכו', ואותו היום נפגמה קרן המזבח והביאוהו בול של מלח וסתמוהו לא מפני שהוכשר לעבודה וכו'.
בשו"ת גבעת פנחס כתב דכל שמבטל דבר לעולם אין בו חשש חציצה, והביא ראיה מהא דמבואר כאן בגמרא דמלח לא חזי למזבח, ואעפי"כ אמרינן בגמרא עירובין (קד ע"א) דבוזקין מלח על גבי כבש ומקשינן היכי דמי אי דבטליה קא מוסיף אבנין ואי דלא קא מבטליה קא הויא חציצה, הרי דאם ביטלו למלח לא הוי חציצה אף דלא חזי למזבח כדאמרינן כאן דלא הוכשר לעבודה.
אך האבני נזר בתשובה (חו"מ - ליקוטי שו"ת - סי' ע אות א) דחה ראייתו וכתב, דהא דאמרינן הכא דלא הוכשר לעבודה זה משום דלא בטל להמלח, כי אם היו מבטלין להמלח היו חייבין משום בונה כדאי' בתוס' שבת (מד ע"ב) ד"ה ואין, ואין בנין ביהמ"ק דוחה יום טוב, ואז ודאי יום טוב היה, דאי היה בחוה"מ ודאי היו מתקנין תיכף בהכשר. ועוד דאחר יום טוב בטח יקחו המלח ויתקנו עם סיד כראוי, וע"כ לא הוכשר לעבודה, אבל אם מבטל ליה י"ל דהוכשר לעבודה ועל כן לא הוי חציצה, עיין שם.
ועיין עוד שם (בסי' ע"א) דהשואל רצה לדחות דברי האבני נזר דבמבטל אינו חייב משום בונה במקדש, והאבני נזר דחה דבריו עיין שם.
ועוד רצה השואל שם לדחות דברי האבני נזר דודאי לא בטלו שם להמלח, דלמחר יקחו המלח ויתקנו עם סיד, דהיה להם לבטל אותו ולהניח כך עד שיפול מעצמו, והאבני נזר דחה דבריו מכמה טעמים עיין שם.
במשנה: שפעם א' נסך א' על רגליו ורגמוהו כל העם באתרוגיהן.
בגמ' יומא (כ"ו ע") איתא אמר ר' אבא אין מנסכין מים בחג אלא בתמיד של שחר כו' אמר רב אשי אף אנן נמי תנינא ולמנסך אמר הגבה ידיך, שפעם אחד נסך על גבי רגליו ורגמוהו כל העם באתרוגיהן, שמע מינה, ופירש שם ברש"י ראיית הגמרא: באתרוגיהן, ל"ל למיתני באתרוגיהן, אם לא בא ללמדנו שניסוך המים אינו אלא בשעת נטילת לולב בשחרית.
בריטב"א שם הקשה דלמא נקט אתרוגיהן לומר שלא חשו לכבוד המצוה, ורגמוהו באתרוגיהן ולא מקרי ביזוי מצוה. ותירץ הריטב"א וז"ל "וי"ל דהא פשיטא, דכיון שהכירו בו שהוא צדוקי, זהו כבודו של אתרוג לקדש בו השם לענין זה".
בהגה שם בריטב"א (בדפוס הישן) מפרש הסוגיא באופן אחר, דלכאורה ל"ל תקנו שישביעו הכהן גדול שלא ישנה מכל דברי הפרושים, כמו שהשביעו לכהן גדול לפני יוהכ"פ שלא יקטיר בחוץ כדרך הצדוקים, אלא דהתם הוצרכו להשביעו לפי שכל העם היו פורשים בשעת ההקטרה כמו שנא' וכל אדם לא יהי' באוהל מועד וגו', אבל הכא הרי סגי לתקן שיגביה את ידיו כדי שיוכלו לראות אותו מנסך.
והתינח אם נסכו בשחרית יכלו כל העם לראות, משום שהשמש במזרח ונופל אורו במערב, אבל אם היו מנסכים המים בתמיד של בין הערבים, לא הועילו חכמים בתקנתן להגביה את ידיו, מכיון שהשמש במערב ונופל אורו בין עיני העם העומדים במזרח העזרה ומסנור עיניהם. ומזה מוכיח הש"ס שבתמיד של שחר היו מנסכין המים.
בירושלמי כאן מבואר שאותו כהן גדול הוא אותו כהן גדול ביוהכ"פ שתיקן בחוץ הקטורת כמעשה הצדוקים, והוא אותו כהן גדול שמבואר בתוספתא בפרה אדומה שהקפיד כדעת הצדוקים לעשותו במעורבי שמש ולא בטבול יום, ומבאר ביפה עינים יומא (י"ט ע"א) משום דלא מסתבר שהיו כל כך הרבה כה"ג צדוקים אלא מסתבר לומר שהי' כה"ג אחד.
ומסיים הירושלמי שלפי הברייתא שהכה"ג שהקטיר ביוהכ"פ כדעת הצדוקים ניגף מיד בפנים, ע"כ לא הי' אותו צדוקי שניסך על רגליו. והקשה בקרבן העדה דלמא נסך על רגליו בשנה זו, ובשנה שלאחריו עבד ביוהכ"פ כדעת הצדוקים, ותירץ דכיון דרגמוהו באתרוגיהן, היינו הוא שמת על ידי שרגמוהו, ועל כרחינו שהמעשה של יוהכ"פ אם הי' באותו כהן גדול הי' לפני המעשה של ניסוך המים.
הנה כאן מבואר דרגמו העם את הצדוקי באתרוגים שבידיהם, ואח"כ איתא: ואותו היום נפגמה קרן המזבח, וברש"י: ע"י אבנים שזרקו בו ע"כ ולא ברור מה זרקו האנשים - אתרוגים או אבנים.
והנה בזבחים (ס"ב ע"א) איתא ג"כ ברייתא זו. וברש"י שם כותב: ורגמוהו כל העם כדאמרינן בסוכה מ"ח וכו' ולא הזכיר רש"י מאתרוגיהם כמובא כאן, וכתב באור הישר בזבחים (שם):
לשון הברייתא שם ורגמוהו כל העם באתרוגיהן, וכן העתיק הר"ש משאנ"ץ ז"ל בביאורו לתו"כ ויקרא נדבה סוף פרשה ד' אשמעתא דהכא וז"ל ורגמוהו באתרוגים ע"ש, והוא פלא דלעד"נ דבכוונה שייר רש"י הכא תיבת באתרוגיהן, דבסוכה שם פירש"י נמי נפגמה קרן המזבח ע"י אבנים שזרקו בו ע"ש, ולכאורה הלא שם גופה צריך ביאור, אבנים מאי בעו התם, הלא בברייתא תניא שרגמוהו באתרוגיהן, ובע"כ דרש"י הוכרח לפרש הכי משום סוגיא דיומא כ"ו ע"ב דהתם דייק מהך ברייתא דאין מנסכין מים בחג אלא בתמיד של שחר, משום דהא דתנא באתרוגיהן הוא רק ללמדנו שניסוך המים אינו אלא בשעת נטילת לולב וע"ש רש"י ד"ה באתרוגיהן, הרי בהדיא דהרגימה לא היו באתרוגים, ולהכי שייר רש"י הכא תיבת באתרוגיהן, ובסוכה שפיר פי' באבנים. ודפח"ח.
כתב תלמיד יח"ל, הבחור בנימין יצחק וויערניק הי"ד אל הגאון בעל צפנת פענח זצ"ל (ונדפס בס"ד עי' בספר המופלא כוכבי אור ח"א ע' רסג):
נסתפקתי בפרשת משפטים (שמות כא יד) "מעם מזבחי", דדרשינן (יומא פה ע"א) ולא מעל מזבחי, מה הדין אם המזבח פגום אם מציל עליו למ"ד לא בעי עבודה בידו (מכות יב ע"א). ובעזהי"ת יש להביא ראי' מסוכה (מח ע"ב) מהא דאמרינן מעשה בצדוקי אחד שניסך על גבי רגליו ורגמוהו כל העם באתרוגיהן, ואותו היום נפגמה קרן המזבח, ובשביל מה צריכה הגמרא לומר דבר זה, משום דלכאורה קשה האיך רגמוהו הא דרשינן ולא מעל מזבחי, ולכך צריך לומר דמתחלה הי' שלם והחלו להכותו ואז נפגם, ואחר זה היו יכולין לרגום אותו משום דהי' פגום.
