זכורני, שראיתי בשם החזון איש, שהוכיח שטומאה היא מציאות אמיתית, ולא רק דינים גרידא.
הכוזרי (ב-ס) סובר שהטומאה משפיעה גם בעולם הזה: "מן הניסיון ידוע כי בעל קרי מקלקל במגע ידו את הדברים העדינים כפנינים ויינות. ורוב בני אדם משתנים בקרבת המתים והקברים, וידוע הדבר כי נפשות בני אדם מתבלבלות לזמן מה בבית שהיה בו מת. ורק מי שטבעו קשה אינו משתנה בהשפעה זאת".
 
ואי נימא דטומאה, אינה מציאות אמיתית, אלא דינים בעלמא, א"כ מהיכ"ת שהנטמא לפני שנאמרה פרשת טומאה וטהרה, הרי הוא טמא.
אך עדיין ייפלא, כי הרי נכרי אינו מקבל טומאה, ואין לומר שהוא באמת טמא ורק אינו מצווה על זה, כי אם כן למה ישראל הנוגע בו אינו נטמא? ומוכח שהנכרי אינו בר קבלת טומאה כלל, ואם כן איך היו טמאים כשמגעם עם המת היה קודם מתן תורה?
 
כבר ידוע דברי הגמ' בפסחים דף ג' ע"א שהסיבה שהתורה כתבה כך זה כדי לא לדבר בלשון מגונה
ברור אבל רואים שאפשר לקרוא לחיה טמאה 'איננה טהורה' כלומר שזה לא מציאות חדשה, ועכ"פ שאלת הגמ' נשארת. איברא דלקושטא ודאי שאתה צודק.
 
ברור אבל רואים שאפשר לקרוא לחיה טמאה 'איננה טהורה' כלומר שזה לא מציאות חדשה, ועכ"פ שאלת הגמ' נשארת. איברא דלקושטא ודאי שאתה צודק.
במחילה מכבוד כת"ר אבל לא הבינותי דבריך על נכון שהרי כל דבר זה כך או שיש חושך או שיש העדר אור וכיצ"ב שיש דבר והיפוכו אז אם אתה אומר דווקא חושך אז אפש"ל שיש ראייה שחושך זה בריאה ואם אתה אומר דווקא העדר אור אז זה לא בריאה אבל אם אין לך עדיפות להגיד כך או כך אז אין ראייה לכלום אדרבה אפשר להגיד שמשם מוכח הפוך שהורה רצתה להגיד טהור ורק היא לא יכלה ולכן אמרה איך שכתבה וא"כ לא מוכח כלום
 
במחילה מכבוד כת"ר אבל לא הבינותי דבריך על נכון שהרי כל דבר זה כך או שיש חושך או שיש העדר אור וכיצ"ב שיש דבר והיפוכו אז אם אתה אומר דווקא חושך אז אפש"ל שיש ראייה שחושך זה בריאה ואם אתה אומר דווקא העדר אור אז זה לא בריאה אבל אם אין לך עדיפות להגיד כך או כך אז אין ראייה לכלום אדרבה אפשר להגיד שמשם מוכח הפוך שהורה רצתה להגיד טהור ורק היא לא יכלה ולכן אמרה איך שכתבה וא"כ לא מוכח כלום
כוונתי דאם חושך זה העדר אז שייך לכתוב 'לא אור' אבל אם חושך זה מציאות חדשה לא שייך לקרוא לחושך העדר אור אע"פ שתמיד כל היכא דאין אור יש חושך עכ"פ העדר אור זה לא חושך, וה"ה הכא כתוב שנח הכניס לתיבה חיה אשר איננה טהורה ואם טומאה זה מהות חדשה אז יקוב הדין את ההר ויכתבו טמאה, ורק אם טומאה זה העדר טהרה שייך לקרוא לחיות הטמאות 'לא טהורות'. בתקוה שיובן כוונתי.
 
כוונתי דאם חושך זה העדר אז שייך לכתוב 'לא אור' אבל אם חושך זה מציאות חדשה לא שייך לקרוא לחושך העדר אור אע"פ שתמיד כל היכא דאין אור יש חושך עכ"פ העדר אור זה לא חושך, וה"ה הכא כתוב שנח הכניס לתיבה חיה אשר איננה טהורה ואם טומאה זה מהות חדשה אז יקוב הדין את ההר ויכתבו טמאה, ורק אם טומאה זה העדר טהרה שייך לקרוא לחיות הטמאות 'לא טהורות'. בתקוה שיובן כוונתי.
מסכים (המילים שהדגשתי הם אלו שהפילו לי את האסימון) יפה מאוד
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון