• אנא הקדישו כמה רגעים לתפילה ולאמירת תהילים לרפואת אחד מחו"ר הפורום, הרב שלמה ברוך בן רבקה, לרפואה שלמה בתוך שאר חולי ישראל.
    קריאת תהילים  |  כל פרק תהילים, כל תפילה וכל חיזוק - לזכותו ולרפואתו

גרינפלד

משתמש מוביל
gemgemgemgemgem
פרסם מאמר
פרסם 5 מאמרים
פרסם 15 מאמרים!
פרסם 30 מאמרים!
הודעות
4,399
תודות
11,273
נקודות
885
רבי לוי יצחק מברדיצ'ב (א' בסיון ה'ת"ק - כ"ה בתשרי ה'תק"ע) מגדולי האדמו"רים החסידיים, מחבר הספר קדושת לוי. ידוע בכינויו סנגורם של ישראל.​
 
מסופר על הרה"ק רבי לוי יצחק מברדיטשוב זי"ע כי בשנה אחת ביום טוב ראשון של סוכות נכנס בחפזה לבית המדרש והכריז בקול רם: מי מכם, יהודים, יש לו איזו עבירה?

מכל קרן זווית שבלבכם חפשו והוציאו והביאו לי עבירות!… שכן המדרש אומר: "ולקחתם לכם ביום הראשון – ראשון לחשבון עוונות". ומה הפשט בכך? אלא בראש השנה וביום כיפור יהודי חוזר בתשובה. ואותה שעה "נעשות לו זדונות כשגגות", ואילו בסוכות, בשעה שיהודי מקיים ומחבב את המצוה של ארבעה מינים, הרי זו תשובה מאהבה, ואותה שעה "זדונות נעשין לו כזכיות". אם כן, ככל שנשתיירו עוד עבירת ישנות מוסתרות בפינות שבלב, יותר זכויות אפשר לקנות בהן… זכרו איפוא, יהודים, מי מכם יש לו איזה עבירה, ימהר נא ויצרף אותה היום לחשבון!…
​
(גליון פנינים)​
 
כאשר מונה הגה"ק רבי לוי יצחק בברדיטשוב זי"ע לרב בעיירה התנה עם ראשי הקהילה שלא יקרא לו לאסיפות, אלא אם כן עומדת על הפרק תקנה חדשה.

פעם אחת כאשר עמדו לתקן תקנה חדשה, קראו לרבי לוי יצחק והוא עמד על הבטחתו ובא אל האסיפה. שם שוחחו ראשי הקהילה על תופעת העניים המחזרים על הפתחים ורצו לתקן שמעתה ייאסר על העניים לעבור מבית לבית ולבקש צדקה, ובמקום זאת כל חודש יחולק להן קצבה קבועה מקופת הצדקה של העיר.

כששמע זאת רבי לוי יצחק, קם ואמר: "הלא בקשתי מכם שלא תקראו לי אלא אם כן עומדת תקנה חדשה, מדוע אם כן קראתם לי לאסיפה זו…?!"

התפלאו ראשי הקהילה: "הלא זו תקנה חדשה, מעולם לא אסרנו לאיש לחזר על הפתחים…!"

"אין כל חדש בתקנתכם" – השיב להם רבי לוי יצחק "הלא כבר תקנו כך אנשי סדום… הם גם כבר לא הסכימו שעניי סדום יאספו צדקה…"​
 
יהודי הגיע אל רבי לוי יצחק מברדיטשוב זצ"ל ואמר: "כבוד הרב, אני 'לא יוצלח' שאין כמותי. אני רוצה לזכור את מה שאני לומד – לא זוכר. רוצה להתפלל כמו שצריך – וזה לא הולך. רוצה להיות ירא שמים – ונופל בעבירות פעם אחר פעם. רוצה לתקן את המידות, לא לכעוס, לא להתגאות – ופשוט לא מצליח. מה יהיה איתי?"

אמר לו רבי לוי יצחק: "מנין לך שהקב"ה רוצה את ההצלחות שלך? הוא רוצה את הכאב שלך על זה שאינך מצליח להתרומם ברוחניות, על זה שאינך מצליח להיות ירא שמים! מי שכואב לו על שהוא לא מתרומם ברוחניות – זו ההצלחה שלו. זה מה שהקב"ה רוצה ממך!"​
 
בשמו של הגאון רבי לוי יצחק מברדיטשוב זיע"א, אומרים, כי 'שיריים' של צדיק יש בהם סגולה לפרנסה טובה.

וההסבר והקשר הוא נפלא.

מאחר והצדיק נתון ברוב שעות היום והלילה למחשבות של קדושה וטהרה, ודעתו וליבו מרוכזים תמיד סביב מחשבות של תורה וירא"ש, ובעבודה שבלב – זו תפילה, ורק כב"דרך אגב", ב'שיירי' מוחו, הוא מותיר מקום לחשוב ולחשב הוצאות הכיס – עניני הממון והפרנסה וכדומה, ושאר קיצוצי התקציב, לכן 'שיירי' מאכלו סגולה הם לפרנסה טובה.

על אותה הדרך, היה ממשיך ר' לוי יצחק ואומר: 'שיריים' של בעל בית סגולה יש בהם – לא פחות ולא יותר – ל…'יראת שמים'. ומאותה סיבה. משום שבעל בית – ראשו ורובו, מוחו וליבו נתונים המה תמיד על הכיס, על עסקי ממונו עסקיו ועושרו, ורק בערב – בסוף היום, פה ושם לעיתים מזדמנות, ב'שיירי' מוחו, יש לו קצת זמן ללב – לחשוב על יראת שמים, ולכן שיירי מאכל של בעל בית, הם סגולה (עדיין לא בדוקה ומנוסה…) ליראת שמים.​
 
מסופר שרבי לוי יצחק מברדיצ'וב היה עובד ביום כיפור למעלה מכוח אנוש. עמד על רגליו בכל התפילות ובליל יום כיפור עסק בעבודת הקודש והכל נעשה כפי מנהגו בקול גדול ובהתרגשות עצומה. כאשר סיים את תפילתו במוצאי התענית, ביקש שיביאו לו להשיב את נפשו ומיד מיהרו להגיש לו שתיה ועוגה, אך הוא דחה אותם מלפניו ואמר התכוונתי להשיב נפשי בלימוד, תביאו לי גמרא סוכה ומיד החל ללמוד בהתלהבות, מתכונן לחג הבא.​
 
לפנינו שני ספורים, המתארים להפליא את הכרתם של הצדיקים בחשיבותה של קיום מצוה, בלי לצפות לשכר עבורה, לא בעולם הזה ואף לא לעולם הבא:

חג הסוכות עומד לפרוש כנפיו על העיר בארדיטשוב, ועדיין לא נמצא אתרוג עבור רבה של העיר, הגה"צ רבי לוי יצחק זצ"ל. והנה שומעים בני העיר, שבעירם מתארח אדם שברשותו אתרוג מהודר, אך הוא אינו מתעתד לחוג בבארדיטשוב את חג הסוכות, הוא עושה את דרכו לביתו השוכן בעיירה אחרת.

פנו אליו אנשי העיר, בבקשה שיואיל בטובו להישאר אצלם בחג הראשון של סוכות, כדי שהרב ואנשי העיר יוכלו לזכות במצוה ולברך על האתרוג שלו. אך הוא לא נענה לבקשתם. "עלי לנסוע אל ביתי ומשפחתי, הם מחכים שאחוג איתם את החג".

הצעות מגוונות הציעו תושבי העיר לבעל האתרוג, כדי שישנה את החלטתו ויסכים להישאר בעירם, אך שום הצעה לא פיתתה אותו, עד שהוא עצמו הציע הצעה נועזת, עבורה יסכים להיענות לבקשתם. "אם רבי לוי יצחק יבטיח לי חלק לעוה"ב, אסכים להישאר כאן בחג" – הציע בעל האתרוג. שמע הרב את בקשתו, והסכים. הוא הבטיח לו חלק לעולם הבא, והלה נשאר בבארדיטשוב בחג הסוכות.

בלילה, עם התקדש ליל החג, הורה רבי לוי יצחק לכל אנשי העיר, לבל יארחו את האורח לסעודת ליל החג, "אין רשות לאף אחד לאפשר לאורח לאכול כזית פת בסוכתו בליל החג הראשון" – הורה הרב בנחרצות.

לאחר התפילה ציפה האורח שמאן דהוא יזמין אותו לסעודה, ובכך יזכה לקיים מצוות אכילת כזית בסוכה, אך לפליאתו איש לא הזמינו. בצר לו, החל האורח מחזר על פתחי התושבים, וביקש מהם שיתנו לו רק לקיים את המצוה דאורייתא ולאכול כזית בסוכה. אך הוא נתקל בסירוב כללי.

בלית ברירה פנה האורח לסוכת הרב, שם סבר שבוודאי לא יתקל בסירוב. אך כאן ציפתה לו הפתעה אחרת, הרב הסכים לארחו בסוכתו, אך בתנאי שיוותר על העולם הבא, שהבטיח לו תמורת האתרוג. האורח שקל את הדברים לכאן ולכאן, ולבסוף החליט ואמר לרבי לוי יצחק: "אני מוכן לוותר על העולם הבא שהבטחת לי, כדי שאוכל לקיים מצות אכילה בסוכה!". לאחר הוויתור, הכניס אותו הרב לסוכתו והזמין אותו לאכול עמו סעודת ליל החג.

לאחר הסעודה אמר רבי לוי יצחק לאורח: "דע לך שהבטחתי בעינה קיימת, ותקבל את חלק העולם הבא שלך, רק לא רציתי שתקבל אותו בחינם, ואחר שהראית שאתה מוכן להפסיד עולם הבא בשביל קיום מצווה, בדין הוא שתיטול את שכרך".​
 
פעם אחת נדחקו אנשים פשוטים לסוכתו של רבינו רבי לוי יצחק מבארדיטשוב והמקום היה דחוק. נענה ואמר רבינו: "כדאי לסבול את הלחץ והדחק הנגרם בשל אנשים פשוטים, מכיוון שגם לעתיד לבוא, כשישבו הצדיקים בסוכה של לויתן אחמוק גם אני לשם, אף שלא יהיה מקום עבורי, וכשיבוא אי מי להוציאנו החוצה בטענה שאני מגושם מדי מכדי להיות כאן, אשיבהו שגם אני הנחתי בסוכתי אנשים מגושמים…​
 
אל הרב הקדוש רבי לוי יצחק מברדיצ'ב זיע"א הגיע אחד מחסידיו וסיפר לו על מצבו בעבר ולאן התדרדר היום, "רבי, ירדתי מנכסי, הפכתי לבעל חוב, איני רוצה שיתפרסם הדבר ברבים, עזור לי רבי".
"לך וקנה כרטיס לוטו", אמר לו הרב, "אתה תהיה זה שיזכה בהגרלה".

"אני מאמין באמונה שלמה בהבטחת הרב", השיב החסיד, "אולם עד לתאריך ההגרלה הגדולה נותרו מספר חודשים, ובנתיים אני צריך להשיא את בתי ואין לי את הממון הדרוש לשם כך!"
"ה' יעזור, אל דאגה".
נפרד החסיד מרבו, קנה כרטיס לוטו, ויצא לדרכו בטוח בה' ובישועתו.

באמצע הדרך עצר החסיד ללון באכסניה. באותו הלילה הגיע לאכסניה שר גדול ונשאר ללון שם את הלילה. נרדם השר ובחלומו הוא רואה שבחדר הסמוך לן יהודי שיש בחיקו את כרטיס הלוטו הזוכה בהגרלה הקרובה.

קם השר בבהלה ושלח את משרתו לבדוק האם נכון הדבר האם לן יהודי בחדר הסמוך.
בדק משרתו ואכן נמצא כאן יהודי, מיד העירו וקרא לו אל השר.

מבוהל ניצב החסיד לפני השר שחקרו ודרשו הדק היטב, "האם יש בחיקך כרטיס לוטו להגרלה הקרובה?"
"כן" ענה החסיד בהיסוס.
"גם לי יש כרטיס כזה, רצוני שנחליף זה עם זה את הכרטיסים, אתן לך עבור ההחלפה כמה מטבעות כסף".

החסיד, שבטח בהבטחת רבו שכרטיסו עומד להיות הזוכה, לא הסכים בשום אופן לחליפין, ואף כשרצה השר לתת לו סך עצום של אלף זהובים, לא היה מוכן להתחלף עימו.

השר, שבטח בחלומו שהכרטיס של היהודי הוא שיעלה בגורל, ציווה בחמתו למשרתו לקחת בחזקה את הכרטיס, המשרת עשה כציוויו וחטף את הכרטיס מהחסיד.
"איני רוצה לגזול אותך, קח לך אלף זהובים וגם את הכרטיס שלי…" והלך לדרכו.

עצב גדול כיסה את פני החסיד, "עכשיו כבר לא אזכה בפרס" מלמל לעצמו.
אך עד מהרה התעשת, שמח באלף הזהובים שהיו לו לחתונת בתו והודה לקב"ה.

הימים עברו ובהגרלת הלוטו זכה הכרטיס שנתן השר לחסיד בעל כורחו בסך של אלפי זהובים!

קם החסיד ונסע לרב מברדיטשוב.
כאשר בא אל הקודש פנימה חיכה לו הרב ואמר: "ראיתי כי מזלך מושפל עד עפר, לכן הוכרחתי לשלוח את 'בעל החלומות' שידבר על לב הפריץ שיחליף איתך את כרטיסו, ראיתי שכרטיסו יעלה בגורל ולא שלך, ואלף הזהובים שהוסיף לך, משום שאמרת שצריך אתה להשיא את בתך"
​
('הצמח צדיק' – רבי מנחם מענדיל מוויז'ניץ זי"ע)​
 
סיפר אאמו"ר זצוקללה"ה (כ"ק האדמו"ר משומרי אמונים רבי אברהם חיים ראטה), הרה"ק [רבי לוי יצחק] מבארדיטשוב היה רב בעיר בארדיטשוב שהיתה עיר ואם בישראל, ובכל חורף היה שם שוק השנתי מכל העיירות, ובני העיר היו נוהגים להשכיר דירות לבני השוק שבאו מהעיירות הסמוכות לרגל מסחרם, ופעם אחת בחנוכה הגיע לעיר בארדיטשוב סוחר עשיר גדול, ושכר חדר בביתו של בעל הבית אחד, ובלילה אחר הדלקת נרות חנוכה, שאל הבעה"ב את העשיר אם ירצה להתלוות אליו להדלקת נרות חנוכה של רב העיר שידוע כצדיק גדול ויר"ש.

הלכו יחד אל הרה"ק מבארדיטשוב, והמתינו שם זמן רב, וקרוב לחצות הלילה נכנס הרה"ק מבארדיטשוב להדלקת הנרות מתוך התלהבות גדולה, והמנורה היתה מוכנת ועומדת להדלקה ומחמת גודל התלהבותו התהפכה המנורה על צדה ונשפך כל השמן, והמשמשים כבר הורגלו לכך משנים קדמוניות, ומיד הכינו מנורה אחרת, והרה"ק מבארדיטשוב התיישב על מקומו ואמר: רבונו של עולם לוי יצחק בן שרה סאשה מבקש להדליק לפניך נרות חנוכה, ואינו יודע היאך עושים ברכה לפניך, שלח לי את מלאך מט"ט שילמד אותי היאך לברך, ולאחר כמה רגעים הזדעזע ואמר דער מלאך מט"ט איז שוין דא, דער מלאך מט"ט איז שוין דא [המלאך כבר כאן], ונפל על כל הקהל אימה ופחד, כי ידעו שאינו אומר דבר של שקר, ובאם אמר כן סימן הוא שהמלאך מט"ט נמצא כאן, ולאחר מכן זעק הרה"ק דער מלאך מט"ט זאגט [המלאך אומר] קמץ בית ב, ואחר כך האות רי"ש ואות וא"ו עד שגמר לברך ברכת שעשה ניסים, וכשהדליק את הנר הראשון ממש הפציע השחר. ואותו סוחר הוכרח לצאת למחרת לרגל מסחרו ולא היה לו שהות להמתין עד גמר הדלקת הנרות ומיד לאחר הדלקת הנר הראשון הלך לבית האכסניא, לאחר שנים רבות סיפר הסוחר את הסיפור הזה ואמר שהוא מודה להשי"ת שהיתה לו זכיה להיות בהדלקת הנרות אצל הרה"ק מבארדיטשוב והוא מצטער מאד שלרגל מסחרו הוכרח ללכת באמצע ההדלקה ובאם היה לו יותר דעת ושכל היה נשאר למשך כל הדלקת נרות החנוכה.

רואים דוגמא אחת של קיום מצוה דרבנן של הרה"ק מבארדיטשוב, ומזה אפשר לתאר לעצמינו איך היה הרה"ק מבארדיטשוב אומר בכל יום קריאת שמע של שחרית וקריאת שמע של ערבית ואיך היתה תפילה אצל הרה"ק מבארדיטשוב מי יתן והיינו זוכים פעם אחת מימי חיינו להתפלל תפילת נעילה באחוז אחד מני אלף מתפילת ערבית של חול אצל הרה"ק מבארדיטשוב .
​
(בטאון 'חצר אמונים' פרשת לך לך תשע"ד)​
 
בנו של הקדושת לוי - ר' מאיר מברדיטשוב כותב בהקדמה לספרו כתר תורה:
וזאת ידוע לכל העולם שכמה אלפים תלמידים אשר העמיד כבוד אאמ"ו שיחיה, אשר למד אותם חידושי גפ"ת ופוסקים
האם ידוע כיום על תלמידים שלמדו בישיבתו והם מוגדרים כתלמידיו -בתורה, לא בחסידות- ?
 
רבי לוי יצחק מברדיצ'ב (א' בסיון ה'ת"ק - כ"ה בתשרי ה'תק"ע) מגדולי האדמו"רים החסידיים, מחבר הספר קדושת לוי. ידוע בכינויו סנגורם של ישראל.​
מי יודע מה המקור למה שכתוב במכלול שאשתו של רבי לוי יצחק הייתה צאצאית של הקיקיון דיונה והאם זה מוסמך
זה מאד יעזור לי תודה מראש
 
מסופר על הרה"ק רבי לוי יצחק מברדיטשוב זי"ע כי בשנה אחת ביום טוב ראשון של סוכות נכנס בחפזה לבית המדרש והכריז בקול רם: מי מכם, יהודים, יש לו איזו עבירה?

מכל קרן זווית שבלבכם חפשו והוציאו והביאו לי עבירות!… שכן המדרש אומר: "ולקחתם לכם ביום הראשון – ראשון לחשבון עוונות". ומה הפשט בכך? אלא בראש השנה וביום כיפור יהודי חוזר בתשובה. ואותה שעה "נעשות לו זדונות כשגגות", ואילו בסוכות, בשעה שיהודי מקיים ומחבב את המצוה של ארבעה מינים, הרי זו תשובה מאהבה, ואותה שעה "זדונות נעשין לו כזכיות". אם כן, ככל שנשתיירו עוד עבירת ישנות מוסתרות בפינות שבלב, יותר זכויות אפשר לקנות בהן… זכרו איפוא, יהודים, מי מכם יש לו איזה עבירה, ימהר נא ויצרף אותה היום לחשבון!…
​
(גליון פנינים)​
ביסודו כבר פירוש הבעש"ט כעין זה, כמובא בתפארת שלמה פרשת בחקותי:
ושמעתי בשם הבעש"ט ז"ל על פסוק "ביום ההוא יבוקש עון בית ישראל ואיננו". וצריך לדעת הואיל וימחול להם עוונותיהם למה יתבקש עוד ואמר הוא ז"ל כי השב מאהבה זדונות נעשו לו זכיות וא"כ יקבלו שכר עליהם לכן יתבקש עוד כדי להרבות שכרן וזהו ביום ההוא יבוקש עון בית ישראל בשביל להרבות שכרן ואיננו ר"ל שלא יהיו עוד עוונות אלא זכיות וזה פי' הפסוק או אז יכנע לבבם ר"ל שיעשו תשובה שלימה והזדונות נעשו להם זכיות ואז ירצו את עוונם ר"ל שאז ירצו שיבוקש עוונם בשביל להרבות שכרן.
 
הקדושת לוי נקרא הרבה פעמים "סניגורן של ישראל" וגם מתפרסם הרבה סיפורים וגילויים האיך שהוא פעל ועמד כסניגוריון של ישראל ביום ראש השנה להמתיק הדינים, ולקרוע רוע הגזירות.
אבל מעוניין לדעת, כי לתלמידיו לא היה מתנהג כן, אלא הרחיק את תלמידיו בבחינת של שמאל דוחה, כמו שהעיד תלמידו בספרו תולדות אהרן פרשת תולדות, וז"ל:
דיש כלל, שלפעמים צריך הצדיק לקרב הרשעים יותר מאנשים כשרים, דאם יניח את הרשע שילך כרצונו אז יאבד ברשעו ח"ו ולא יעשה תשובה לעולם, אבל מי שהולך בדרך ישר יש לחוש שלא ירום לבבו ח"ו, לכך מרחקין אותו לפעמים. וכן נהג עצמו מורי ורבי הרב הקדוש נשמתו בגנזי מרומים הרב דק"ק בארדיטשוב שהי' מקרב לאנשים אחרים יותר מתלמידיו, ואמר שהתרחקות שלו הוא התקרבות, ויש בזה שכל גדול...
 
הקדושת לוי נקרא הרבה פעמים "סניגורן של ישראל" וגם מתפרסם הרבה סיפורים וגילויים האיך שהוא פעל ועמד כסניגוריון של ישראל ביום ראש השנה להמתיק הדינים, ולקרוע רוע הגזירות.
אבל מעוניין לדעת, כי לתלמידיו לא היה מתנהג כן, אלא הרחיק את תלמידיו בבחינת של שמאל דוחה, כמו שהעיד תלמידו בספרו תולדות אהרן פרשת תולדות, וז"ל:
מסופר על ר' יואליש מסאטמר, שפעם עמד והוכיח יהודי או יהודים על מעשה מסוים שעשו [אני לא זוכר את פרטי המעשה, נשמח אם יש ידענים שידעו להשלים], ולשאלתו של אחד מדוע הוא לא מנסה לדון לכף זכות כר' לוי יצחק מברדיצוב, השיב לו: 'וכי לדעתך כשהרה"ק ר' לוי יצחק ראה את העגלון מושח את גלגלי העגלה בעת תפילתו הוא ניגש אליו ואמר לו 'כך ראוי לעשות! שגם תוך כדי משיחת הגלגלים מתפללים'?! ודאי שהוא ניגש והעיר לו שלא ראוי לעשות כך, וכלפי שמיא הוא אכן המליץ טוב.
מעשה זה מתקשר היטב לציטוט האמור.
 
מסופר על ר' יואליש מסאטמר, שפעם עמד והוכיח יהודי או יהודים על מעשה מסוים שעשו [אני לא זוכר את פרטי המעשה, נשמח אם יש ידענים שידעו להשלים]
פעם בסעודת חול המועד כשהיה המדובר מהרה"ק מבארדיטשוב זי"ע, אמר רב אחד שבספרו הק' קדושת לוי מצינו כמה לימודי זכות על ישראל עם קדוש, אמר רבינו [הדברי יואל מסאטמאר] שבמשך כל הספר לא מצינו אף פעם זכות על פושעי ישראל, רק על אנשים פשוטים שנכשלו בעבירות ח"ו.
תפארת יואל עמוד קל"ב בשם הג"ר אלחנן טשארנעס שליט"א​
 
אומרים על הבעש"ט הק' ותלמידיו הקדושים ובפרט הרה"ק מבארדיטשוב זי"ע שהיה דרכם להצדיק את הרשעים, יסכר פי דוברי שקר הדוברות על צדיק, על צדיקו של עולם הבעש"ט הק' ותלמידיו הקדושים מדברים עתק בגאוה ובוז, בשביל גיאותם שרוצין להתכשר בעיני העולם במה שמחניפין את הרשעים בשביל תועלתם, בוז יבוזו את תלמידי הבעש"ט הק' לתלות בהם בוקי סרוקי כאילו ח"ו היו בין אותן שקללם הכתוב בקללה נמרצת, וקראם הכתוב תועבת ה' ועוזבי תורה.
בוודאי שהיו מלמדין זכות ורחמים על ישראל בינם לבין קונם בתפלתם הזכה כמו שעשה מרע"ה וביטלו כמה גזירות מישראל בכחם הנשגב ונדברו יראי ה' איש אל רעהו באיזהו אופן ללמוד זכות לפני השי"ת.
אבל בפני העם ובכל מקום שהיה חשש על איזה נדנוד עבירה אדרבה היו קנאים גדולים גודרי גדר ועומדים בפרץ והיו צווחין ככרוכיא נגד כל נדנוד עבירה קלה ובפרט עוברי עבירות גדולות כמו בדורינו ר"ל היו מרוחקים מהם בתכלית הריחוק.

ויואל משה מאמר א' סי' קע"ז​
 
ידוע שמרן הרה"ק הקדושת לוי זי"ע מרוב קדושתו היה הנרדף היותר גדול מהסטרא אחרא משאר תלמידי בעשטה"ק, והכל היה מחמת שלא היה יכול לסבול את עוברי עבירה וערך מערכות כבידות נגדם, ורק מחמת שפירוש את ענין תשובה מאהבה (כידוע ראשון לחשבון עוונות שהזדונות נעשות זכיות) נתלבשו בו כל המליצי יושר לעוברי עבירה ועל כל הפשעים תכסה אהבת וחיבת הציונות, ותולין את כל שיקוציהם באילן גדול קדוש ישראל מרן הקדושת לוי זי"ע.

ואמר רבינו בתמיה "עס שאקלט זיך עפעס ארויס פון ארבעל תשובה מאהבה, ואם היה בהחמש מאות שנים האחרונים איזה ענין של תשובה מאהבה אזי היה רק צדיקים וקדושים יחידי סגולה כמו הקדושת לוי זי"ע", וככה התמרמר מתוך צער מעומק הלב על גודל הסילוף ובלבול העולם שסובלים מהמסלפים את דבריהם הק' של תלמידי בעשטה"ק זי"ע להתיר עי"ז איסורים חמורים שבתוה"ק ולהמשיך עי"ז תמימי עם.

ואמר אז את מה שכתב הרה"ק מבארדיטשוב זי"ע בספרו אור האמת (אשר כתב בכתי"ק) בשם רבינו המגיד ממעזריטש זי"ע על הפסוק עוזבי תורה יהללו רשע ושומרי תורה יתגרו בם. (עי' העתק הדברים בספה"ק ויואל משה, מאמר א' סי' קע"ח)
באמצע שיחה של הדברי יואל מסאטמאר בחול המועד סוכות שנת תשי"ג מובא במחזור דברי יואל לסוכות עמוד ח"י​

במחזור דברי יואל (לסוכות, עמוד ח"י) העתיק שיחה יקרה ויסודית זו של רבינו שאמר בעת עריכת השולחן הטהור ביום א' דחוהמ"ס שנת תשי"ג, כי אחרי תפלת שחרית באותו יום הראה אחד לרבינו את הדברים שנכתבו באחד הכתבי עת הטמאים של הציונים שנדפסו בחילול שבת ויו"ט, שם שפכו דברי בוז וקלון על איסורו של רבינו ועל אשר הרהיב בנפשו עוז להפסיד מסחריהם של אתרוגי שמיטה.

ובאחד מהצייטונגע"ן הנ"ל כתב לא פחות ולא יותר, ש"באם היה מרן הרה"ק הקדושת לוי זי"ע חי בדור הזה היה לו עוד דבר ללמד סנגוריא על כלל ישראל, שמלבד מצות ד' מינים שמקיימים, הרי ניתוסף עוד זכות בשנה ההוא שמקיימים המצוה עם אתרוג של ארץ ישראל".

ואח"כ בעריכת השולחן של סעודת היום התמרמר רבינו מאוד ואמר מתוך צער: "אשר על כל דבר פשע של הציונים לא די להם עם הפצת דרכי מינות וכפירה, אלא עוד הם מפריעים את הצדיקים הקדושים תלמידי בעשטה"ק זי"ע במנוחתם, ותולין כל דברי שחץ וניאוץ וכפירה באיצטלא דרבנן".
 

מצוות אחרות ישרו יותר בעיני​


שמעתי מרב אחד מרבני ארה"ב, שפע"א בא לפני הרה"ק הדברי יואל מסאטמאר זי"ע והציע לפניו לתקן איזה דבר עפ"י מנהג הארץ, אשר עי"ז יגיע גם איזה תועלת.

והשיב לו הרב מסאטמאר ע"י סיפור מעשה מהרה"ק רבי לוי יצחק מבארדיטשוב זי"ע בעל קדושת לוי שהיה נוהג לקרוא ולכנות לכל אחד מישראל בכינוי צדיק, או צדיק'ל, וגם את בעל העגלה שלו שהיה איש מגושם מאוד בגסות גם אותו היה רגיל לקרות צדיק.

פע"א כאשר קרא אותו 'צדיק', התבונן הבעל עגלה קצת ושאל את הרה"ק מבארדיטשוב, האם אני באמת צדיק בעיני הרבי, והשיב לו כן, אתה צדיק, אז קרא הבעל עגלה ואמר, א"כ יש לי עצה הגונה, לכבודו יש לו בנים וגם לי יש צאצאים, ובכן בואו ונשדך יחדיו, ויהיה שידוך הגון ומתאים של שני צדיקים כמונו, ענבי הגפן בענבי הגפן.

ענה לו הרה"ק מבארדיטשוב: "צדקו דבריך, כי באמת צדיק אתה, אמנם הרה"ק מאפטא הוא ג"כ צדיק, און ער געפעלט מיר בעסער פאר א מחותן... (הוא נראה לי יותר בתור מחותן) וסיים הרה"ק מסאטמאר ואמר: "באמת מה שקבלת עליך לעשות ולתקן, יש בו תועלת, אבער אנדערע מצות געפעלן מיר בעסער (אבל מצוות אחרות ישרו יותר בעיני)".
אמרי דבש עמוד מ"ב​
 
האם ידוע כיום על תלמידים שלמדו בישיבתו והם מוגדרים כתלמידיו -בתורה, לא בחסידות- ?
כנראה שהגאון מבאטשוטש הוא ג"כ תלמידו של הקדושת לוי בתורה.
הוא מזכירו לפעמים בנוגע ענייני הלכה שקיבל ממנו
בכסף הקדשים חו"מ סי' לד כתב:
1791308634161.png
וכן מזכירו בענין הלכה בספרו עזר מקדש הלכות גיטין סי' קכט:
1791308740211.png
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון
✖ ❓