סוכות רחבות ידים מוקמות בבתי רבים. קורה וגולשת הסוכה מן הגבולות החוקיים של בעליה, לעיתים – למורת רוחם של שאר השכנים, אלא שהבעלים מנופף ב'זכות המצוה' שבידו, ולהם לא נותר אלא להבליג ולבלוע…
הנהגה שונה לחלוטין היתה אצל רבי אברהם גניחובסקי זצ"ל, כפי שמסופר בספר 'ויאמר הנני':
השיר הידוע 'א' סוכל'ה א קליינע' ריחף בימי שמחת החג על סוכתו של ר' אברהם. אורך הסוכה כמטר שישים, ורוחבה מטר בלבד… הרב ישן על מזרן על הקרקע, ובדרך כלל רגליו היו מחוץ לסוכה, כי מקום היה בה רק לראשו ורובו… הקימה מהמזרן היתה קשה לו מחמת צמצום המקום, והמנוחה בשעות היום היתה קשה שבעתיים, א' סוכל'ה א קליינע.
בשיפולי גג הבנין היה מרזב שמיעט את הרוחב לפחות מז' טפחים, כך יצא ששבעת הטפחים ברוחב הסוכה, רובם מסכך כשר ומיעוטם סכך פסול. כדי למעט את ג' הטפחים של הסכך הפסול, העמיד רבי אברהם מחיצה בצידי הסוכה המכוונת כנגד אמצע המרזב. סוכה כשרה על קוצו של יו"ד.
היתה, כמובן, אפשרות פשוטה בהרבה – לבטל את המרזב שלמעלה. אלא שאפשרות זו לא באה בחשבון כלל וכלל, וכל כך למה? משום שבשעתו אחד השכנים שלא שמר תורה ומצוות נשאל על כך ולא הסכים. אמנם, לימים, כשכבר הבין את גודל הצער שהוא מסב בעקיפין לרב המתגורר בקומה התחתונה, הביע את הסכמתו – אבל רבי אברהם עדיין חשש שמא הוא לא נתן את רשותו בלב שלם, ובעניני ממונות רבי אברהם לא לוקח שום סיכון!
יש אומרים כי לענין הברכה אין זה לכתחילה שבלכתחילה לישון ולאכול בסוכת 'ראשו ורובו', אבל רבי אברהם ידע, כי חששות בממון חבירו הם גם לא לכתחילה שבלכתחילה…
נקל לתאר כי סוכה מפולפלת כזו לגאון מפולפל כר' אברהם, הביאה עימה הרים וגבעות של חידושים, ואמנם, על גגה הצר של הסוכה הקטנטנה נערמו עשרות חידושי תורה חביבים, שהתחדשו מחמתה, מידי חג בחג הלכה למעשה. לדוגמא: בתקופה מסויימת העמיד רבי אברהם בקשירה מחיצה של קל-קר בגובה עשרה טפחים כדי לבטל מעט ממקום הסכך הפסול. בעקבות אותה מחיצה נבנו כמה שיעורים, ורבי אברהם אמר: 'אשרינו מה טוב חלקנו, שנברא בעולם מוצר לצורך היהודים בסוכותיהם. מוצר כזה, שגם יכול להועיל למחיצה של סוכה וגם יש לנו חידושי תורה מחמתו'…
אפילו האויר שבין קני הסכך זכה להוציא מהסוכה עשרות שיעורי תורה ברבים, שכן מאחר שהיה שם סכך פסול נולדו חששות של צירוף האויר, כשהנידון הוא – האם האויר שבין עצי הסכך הכשר מצטרף לסכך הפסול. למעשה, האויר בין קני הסכך היה המתח היחיד שהיה לר' אברהם במשך השנה, מתח של ממש.
ומדוע לא השתמש רבי אברהם בתוספת בניה קלה שתרחיב לו את הסוכה בסנטימטרים בודדים? – משום שכשהחלו הדיונים הללו אמר אחד השכנים הישישים בבנין סמוך, שתוספת כזו מסוגלת למעט לו את האויר, שכביכול, חודר לו מכיוון כלשהו… מן הדין אין לחשוש, אך לא איש כרבי אברהם גניחובסקי יברך 'לישב בסוכה' אם לפי שיטה אחת ב'נתיבות המשפט' ראוי להחמיר בבניה כזו, שהרי כבר ידענו כי ר' אברהם החמיר ב'חושן משפט' כמו ב'אורח חיים'.
ומה היתה הסיבה להתנגדות לתוספת של מטר כאשר השכן הנזכר עבר דירה, וכל השכנים אמרו בפה מלא שהם מסכימים? – רבי אברהם רק הצביע על לבו ואמר: 'אני חושש ממשהו בלב של שכן אחד, שלא נותן בהסכמה מוחלטת. מה אני צריך את זה?'..
ומה היה הטעם להתנגדותו להקמת סוכה למטה בחצר המשותפת? – כאן מיאן ולא הסביר את טעמו. כנראה שחשש בכל זאת מקפידא של שכנים אף על פי שאין להם זכות למנוע.
הילדים שבבית נשלחו בבחרותם לישון בסוכה של ישיבת סלבודקא – עם רשות מפורשת ומבוארת מהנהלת הישיבה, או בסוכת אחד השכנים. כבר בקטנותם, כשעדיין לא היו בקיאים מספיק בהלכות סוכה, אויר, סכך פסול, דופן עקומה ולבוד, הם הבינו, למדו והשכילו, שאבא לא ייכשל לעולם בממון של הזולת ויתרחק ממאה שערי היתר בממון, כדי שלא יפול באגורה אחת של גזל ולא ידרוך בחייו על אבן קטנה שנבנתה בגזל. כך יצאו בשמחה לישון בסוכה אחרת.
גם בסכך שבו בחר לסכך את סוכתו הידר באופן מיוחד שיהיה בכשרות מהודרת, ללא שום פרור של גזילה.
עד שנת תשנ"ח לערך השתמש בעצים שגדלו בשטח שהוריש לו אביו, אך משקמל העץ החלו להתחדש חידושים רבים, בעיקר על פי שיטת ה'נתיבות' וה'קצות' לענין גזל ושינוי רשות, ובסופו של דבר הרחיק לחפש לקנות סכך עצי דקל מקרקע השייכת לאדם שהעצים שלו בנטיעה אישית ולא על ידי ירושה, משום שירושות רובן בעיות ומיעוטן גזלות, ור' אברהם פחד לרכוש סכך מחצר שנפלו בה דיונים. כדי לוודא את הענין היה מתעניין אצל המוכר בעדינות ובעקיפין: 'היכן הם גדלים? אה, ממש בחצר שלך, נפלא מאוד. ואיך זכית בכזו חצר גדולה? ברוך השם, אביך הותיר לך ירושה גדולה והתחלקתם'… במקרה כזה הוא כבר ידע שלא יקנה, אך כדי לא לפגוע במוכר המשיך לשאול עוד שאלות צדדיות כמו: האם ברכו בשעת הירושה ושאלות פרידה נוספות, וכך נפרד מחצר זו בברכות ואיחולים…
הוא עשה זאת גם כאשר המוכר היה חרדי למהדרין, וכמובן, שממי שאינו שומר תורה ומצוות כלל לא עלה בדעתו לרכוש ענפי סכך. אמנם, כדרכו, לא האריך בדברים על כוונותיו בעת קניית הסכך, אך תלמידים קרובים העמיקו בכל עקימת שפתיים והבעת פנים שלו, עד שהבינו את החששות הנזכרים לעיל.
לאור התנאים שהציב התקשה מאד להשיג סכך חדש מידי שנה, עד שבסופו של דבר השיג עבורו רבי יהושע צביון שליט"א חצר עם עצי דקל כשרים מיהודי שממונו זך ונקי, ומשם גם נרכשו עבור מרן רבי חיים קניבסקי זצוק"ל, וריח הסכך עלה לריח ניחוח לה'.
בשלב מסויים, כאשר התלמידים ראו את העיסוק המורכב סביב הסכך מידי שנה, ביקשו לרכוש לו סכך מעצי במבוק, וזאת כמובן לאחר שהרב ישקיע בבירור כשרותם, וכך ישאר לו הסכך משנה לחברתה – אחת ולתמיד. רבי אברהם הסכים והעבודה החלה… באותה שנה רכישת הסכך פירנסה מוחות של כמה גאונים בחידושי תורה גם בהלכות הקנינים.
הקיינעס נבדקו בחקירה מעמיקה המתאימה למחקר משטרתי מובהק. עד שהיה ברור שגידול סכך הבמבוק בסין הוא בחווה המיועדת לאיש מסוים בלבד. היו לו גם בקשות שונות אודות ייבוא הסכך לארץ, והיה צורך לברר האם הוא מגיע במשטחים או בצורה אחרת, והנפקא מינה היתה לענין ההגבהה והקנין שלהם מהגויים, אך לא גילה טעמו לחלוטין.
סיכוך הסוכה לשם מצוה היה מחזה נדיר שלא מצוי גם בהיכלם של גדולים אחרים, עם דקדוקי הלכה וחידושים בכוונה, ואכמ"ל.
מלאכת קודש זו של דקדוק בהלכה, הביאה בעקבותיה מידי שנה שיעורים חדשים למכביר, שנמסרו בחול המועד בבתי מדרשות. יצויין, כי פיתוליו הגאוניים בין כל השיטות בדיני חושן משפט ודיני גזל נחשבו וחושבנו מתוך רוגע, לא ב'נערוון', אלא כמשורר המתייגע על תווים בשירת חייו.
