מקור שהובא בספר ולא נמצא - כיצד נוהגים?

[סופר מ.]

האם להשמיט, לציין “לא מצאתי”, להביא מקור קרוב או להשאיר לבירור המחבר בכל מחיר?
@קבוצה עריכה תורנית

 

[ממוני גבך]

האם להשמיט, לציין “לא מצאתי”, להביא מקור קרוב או להשאיר לבירור המחבר בכל מחיר?
@קבוצה עריכה תורנית

לחץ כדי לכווץ...

לציין ככל שהיד מגעת, ואם אין לציין לא מצאתי (אבל לא: "לא נמצא"). אני מדבר מתוך תחושותי ויתכן ויחלקו עלי.

 

[מכנדבי]

באופן כללי בציוני מקורות, יש להביא ספרים שהמחבר אכן ראה (דרך משל: אין לציין מקור להלכה ברמב"ם מספר הזוהר).

 

[נהר מעדן]

מלשון השאלה משמע שמחבר הוא בין החיים אתנו, וא"כ תמיד טוב יותר לשמוע מהמחבר מה היה כוונתו, והיכן ראה את המאמר שציטט. וגם לומר לו שלא נמצא כזה מקור, ולפעמים יודה המחבר שהטעות הוא בידו, וחבל לחפש דבר שלא נמצא. ואם המחבר מודה ששגה ברואה, אז בוודאי משמיטין את הדברים.
ואם מיירי באחד מגדולי תורה שאינם בחיים, החזקה על חבר שלא יצא מתחת ידו דבר שאינו מדוייק ומתוקן, ואז טוב לחפש עד מקום שידינו מגעת, ואם לא נמצא, אז תולין השגגה בנו שלא חפשנו די, ובוודאי הצדק אם הגדול בישראל, וכמה פעמים הוכח שהצדק היה אם המחבר, וכוונה עמוקה היתה עמו. ולכן לא להשמיט.
ובדבר לציין לרמב"ם לדברי הזוהר, כמדומה שהמקור היחיד למה שכתב שכל הכועס כאילו עובד ע"ז, הוא רק בזוהר, ומזה הוכיחו שכבר היה לרמב"ם קטעים מדברי הזוהר. כך שמעתי, ואינני מקבל האחריות על זה.