ד. כל מקום שאתה מוצא כלל ואחריו פרט וכו'.
ואם תאמר אם כן למה נכתב הכלל, הואיל ואין למדין ממנו דבר.
ויש לומר, דאי לאו כללא היינו מוסיפין על הפרט בבנין אב או במידה מן המידות, הילכך אהני כללא כדי שתדע שהפרט דוקא הוא ולא גמרינן מיניה מידי בשום מידה מן המידות, שאין לך בו אלא מה שפירשה תורה בלבד, וכן מפרש לה בנזיר.
ה. פרט ואחריו כלל, נעשה כלל מוסיף על הפרט ונתרבה הכל.
ואהני פרטא לשלומי כללא, שמא יש דבר שלא היה מתרבה מן הכלל מכח מידה מן המידות, אם לא מחמת שקדמהו פרט ולעשות הכלל מוסיף עליו ולרבות הכל, ואין לך למעט ממנו דבר מקל וחומר ומגזירה שוה או מידה אחרת.
ו. כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט, פירוש לרבות כל הדומה לפרט ולמעט כל מה שאינו דומה לו. לפי שמידה זו מורכבת משתי המידות הראשונות, כלל ופרט, פרט וכלל, ולכך משמע שתיהן ודנין בה כעין שתיהן לרבות כל הדומה והיינו כעין פרט וכלל ולמעט כל שאינו דומה והיינו כעין כלל ופרט.
ופליגי בה תנאי, איכא מאן דאמר כללא קמא דוקא פירוש עיקר, והוי ליה כלל ופרט דאין בכלל אלא מה שבפרט, אלא דאהני כללא בתרא לרבות כל הדומה לו משלשה צדדים, ואיכא מאן דאמר כללא בתרא דוקא, והוי ליה כלל נעשה מוסף על הפרט ונתרבה הכל, אפילו מה שאינו דומה אלא בשני צדדין, אלא דאהני כללא קמא למעט מה שאינו דומה אלא מצד אחד.
...
כללא דמילתא:
למאן דאמר כללא בתרא דוקא, צריך שיהיה דומה בכל הצדדים החשובים וכלם נקראים צד אחד, אבל מן הצד הגרוע אין צריך.
ולמאן דאמר כללא קמא דוקא, צריך שיהיה דומה אפילו מן הצד הגרוע, והדבר מסור לחכמים להכיר איזה הצד הגרוע שיחלקו בו.
ונראה לי דלאו דוקא גרוע שאין למטה ממנו, אלא גרוע בערך הצדדים האחרים קאמר, אבל צד גרוע מן הגרוע אין צריך לדמות לו בו.
ולכך צריכי השני כללים, שאם אתה אומר צריך שיהיה דומה לו לגמרי ואפילו אל הגרוע שבכולם, אם כן השני כללים למה, מהפרט לבדו נלמוד כל הדומה לו בבנין אב, אלא ודאי נראה כמו שכתבתי.
