נדה מפני מה איש מחזר על אשה (לא:)

[נהר מעדן]

בגמרא: מפני מה איש מחזר על אשה, ואין אשה מחזרת על איש?
משל לאדם שאבד לו אבידה, מי מחזר על מי? בעל אבידה מחזיר על אבידתו!
לכאורה זה אמור רק על מי שאין לו דעת, כגון חפץ דומם, או אפילו בעל חי, כהא דאמר דוהמע"ה (תהלים קיט קעו): תעיתי כשה אובד בקש עבדך, וביאר במצודות: כמו השה שאובד שאינו יכול לחפש את בעלו, ולכן מבקש שה' יבקשו. אבל כשילד גדול מתאבד ביער, בוודאי גם הילד מחפש את הדרך לשוב אל אביו ואל ביתו, וא"כ למה האשה דומה לאבידה שאין מחזר על בעליה, הא יש לה דעת, וגם בינה יתירה, ובאופן זה גם האבידה מחזר אחר בעל האבידה?

 

[איישר חילי]

גם האבידה מחזר אחר בעל האבידה

לחץ כדי לכווץ...

אין זה טבעה ללכת ולשאול גבר האם ישאנה לאשה, וכענין שכתב רש''י על ואליו תשוקתך שמתביישת לתבוע בפה וכו'

 

[נהר מעדן]

אין זה טבעה ללכת ולשאול גבר האם ישאנה לאשה, וכענין שכתב רש''י על ואליו תשוקתך שמתביישת לתבוע בפה וכו'

לחץ כדי לכווץ...

זהו אכן הטבע, על זה אין אנו דנין, אבל הגמרא הרי מבאר מפני מה כן הוא הטבע של האשה, כי היא האבידה, ואין האבידה מחזר אחר בעל האבדה.
ועל זה שאלתי מה ששאלתי, וכוונתי היתה, שאם זה הטעם של טבעה של אשה, למה אכן זה טבעתה, הרי כשהנאבד הוא בר דעת, הרי גם האבידה מחזר אחר בעל האבידה, והדרה קושיא לדוכתא

 

[נתנאל לב]

אין הנושא כאן מי הלך לאיבוד ומי נשאר במקומו, אלא מי איבד דבר ומיהו החפץ האבוד.
גם הילד ביער - איבד הוא את ביתו ומקומו ועל כן מחזר אחריהם.
וכן האיש שנחסר ממנו צלעו חש הוא שחסר לו חלק ממנו וצריך לחפשו, משא"כ האישה בשלמותה קיימא ואינה מרגישה בחוסר ברמה זו (עד שתינשא ותמצא מנוחתה בבית אישה ואז תחוש שזה מקומה)

 

[אברך מעמיק]

לכאורה זה אמור רק על מי שאין לו דעת, כגון חפץ דומם, או אפילו בעל חי, כהא דאמר דוהמע"ה (תהלים קיט קעו): תעיתי כשה אובד בקש עבדך, וביאר במצודות: כמו השה שאובד שאינו יכול לחפש את בעלו, ולכן מבקש שה' יבקשו. אבל כשילד גדול מתאבד ביער, בוודאי גם הילד מחפש את הדרך לשוב אל אביו ואל ביתו, וא"כ למה האשה דומה לאבידה שאין מחזר על בעליה, הא יש לה דעת, וגם בינה יתירה, ובאופן זה גם האבידה מחזר אחר בעל האבידה?

לחץ כדי לכווץ...

אמרו חז"ל (סנהדרין כ) 'אשה גולם היא ואינה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי' - פירושו של דבר שביחס למהות האשה שבה, להיות מקבלת וכלי לבעלה, אין החיסרון הזה קיים אצלה, כי אכן קודם הנישואין אינה כזו, ורק פעולת הברית מצד הבעל היא היוצרת מהות זו אצל האשה.
וכך גם ניכר במציאות, כידוע.

וכמדומה שזו גם כוונת הרב:

וכן האיש שנחסר ממנו צלעו חש הוא שחסר לו חלק ממנו וצריך לחפשו, משא"כ האישה בשלמותה קיימא ואינה מרגישה בחוסר ברמה זו (עד שתינשא ותמצא מנוחתה בבית אישה ואז תחוש שזה מקומה)

לחץ כדי לכווץ...

 

[אור זרוע לצדיק]

ספר חדושי אגדות חלק רביעי עמוד קסג - מסכת נדה
שם). שאלו תלמידיו את רבי דוסתאי ברבי ינאי מפני מה איש מחזר על אשה ואין אשה מחזרת על איש משל לאדם שאבדה לו אבידה מי מחזר על מי בעל אבידה מחזר על אבידתו:

מחזיר על מי וכו'. פי' אף שאמרנו כי הנקיבה מקבל' השלמה מן האיש, הרבה דברים הם חסרים ואינם מקבלים השלמה, ולפיכך אין הנקיבה מחזרת אחר האיש. אבל הזכר מחזיר אחר הנקיבה כי הזכר חסר מן הנקיבה, ונחשב הנקיבה אבידה אל הזכר כאשר נאבד הימנו מה שצריך לו, ולפיכך מחזיר הזכר על הנקיבה אבל הנקיבה אם אין לה הזכר לא נחשב רק שאין לה השלמה, וכמה דברים שאין להם השלמה, כי ההשלמה הוא מעלה נוספת על מה שהיה קודם, לכך לא נקרא זה אבידה, רק אל הזכר נקרא אבידה שחסר משלו, כמו מי שנאבד ממון שלו שהוא תחת רשותו אבל האיש אינו תחת רשות האשה לכך לא נחשב אבידה:​

 

[נהר מעדן]

וכן האיש שנחסר ממנו צלעו חש הוא שחסר לו חלק ממנו וצריך לחפשו, משא"כ האישה בשלמותה קיימא ואינה מרגישה בחוסר ברמה זו (עד שתינשא ותמצא מנוחתה בבית אישה ואז תחוש שזה מקומה)

לחץ כדי לכווץ...

שמעתי להיפוך. כי טבע האשה הוא לומר טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלא, שטבע האשה שמרגיש תמיד חסרון בנפשה, ורוצה לדור עם עוד אחר, ובטבעה אי אפשר לה לישב ביחידות ובנפרד.
ושמעתי ההסבר מבעלי מחשבה, שהאיש נולד יחידי, על כן הוא מרגיש טוב גם כשישב ביחידות, אבל האשה מיד ביצירתה כבר היה לה איש, ולכן אי אפשר לה לחיות כיחידה, ותמיד היא מרגישה שנחסר לה חברותא.
וזה לכאורה סותר היסוד, שהאשה אין מרגיש כנאבד, וצ"ע.