• אנא הקדישו כמה רגעים לתפילה ולאמירת תהילים לרפואת אחד מחו"ר הפורום, הרב שלמה ברוך בן רבקה, לרפואה שלמה בתוך שאר חולי ישראל.
    קריאת תהילים  |  כל פרק תהילים, כל תפילה וכל חיזוק - לזכותו ולרפואתו

הערב נא

משתמש רגיל
gemgemgem
הודעות
114
תודות
201
נקודות
40
האם יש להקפיד בזימון לא מצד המזמן אלא העונים, לא לאכול תוך כדי? וגם לא לעמוד?
והאם זה עד כדי כך שאני המזמן צריך להקפיד על זה ולא לעשות זימון עד שאני מוודא את זה? פשוט הכרתי מישהו שנוהג כך קבוע וענין אותי לדעת האם יש מקור לדברים או שזה חומרא בעלמא נקט?
 
האם יש להקפיד בזימון לא מצד המזמן אלא העונים, לא לאכול תוך כדי?
''ימלא פי תהילתך'' אסור לאכול בשעה שמברכים או עונים ברכת הזימון
אין זימון בעמידה כי איננה קביעות
והאם זה עד כדי כך שאני המזמן צריך להקפיד על זה ולא לעשות זימון עד שאני מוודא את זה?
בודאי
פשוט הכרתי מישהו שנוהג כך קבוע וענין אותי לדעת האם יש מקור לדברים או שזה חומרא בעלמא נקט?
הלכות פסוקות בגמ' ושו''ע ופוסקים
 
''ימלא פי תהילתך'' אסור לאכול בשעה שמברכים או עונים ברכת הזימון
אשמח למקור, שכן מסברא בשומע ברכת הזימון מנלן שיש בזה 'ימלא פי תהלתך', ואף בשומע כעונה יתכן ויש מקום לחלק, אם כי לא מסתברא.

ולדידי מסתברא דברכת המזון, שהיא ברכה שלאחריה, גרע טפי. ויש יותר טעם שלא יאכלו בשעה שמברכים אותה, ואף ברכת הזימון מכלל ברכת המזון היא.
 
האם יש מקור לדברים או שזה חומרא בעלמא נקט?​
לכאו' זהו דין בעיקר הזימון, ויתכן לומר שכל שלא הפסיק אין כאן זימון כלל, ואציין מעט ממקור הדברים.

אמר רבא הא מילתא אמריתא אנא ואיתמרה משמיה דרבי זירא כוותי שלשה שאכלו כאחת אחד מפסיק לשנים ואין שנים מפסיקין לאחד ולא והא רב פפא אפסיק ליה לאבא מר בריה איהו וחד שאני רב פפא דלפנים משורת הדין הוא דעבד (ברכות מה ב)
וכ' רש"י שם "אחד מפסיק לשנים - אם גמרו השנים סעודתן ורוצין לזמן דרך ארץ הוא שיהא האחד מפסיק את סעודתו עד שיזמנו עליו עד ברכת הזן דהיינו ברכת זימון וחוזר וגומר סעודתו אבל שנים אין עליהם להפסיק בשביל היחיד וימתין עד שיגמרו:"

וראה את שהביא הטור "כתב רב האי שאחד שמפסיק לשנים צריך לחזור ולברך המוציא, וכ"כ הראב"ד שצריך ליטול ידים ולבצוע, דהוה ליה כבני חבורה שיצאו לקראת חתן שצריכין ברכה למפרע. וכתב אדוני אבי ז"ל: ונ"ל דלישנא דמפסיק לא משמע כדבריהם, דלדבריהם אין כאן הפסקת סעודה, ולא דמי לבני חבורה שעקרו רגליהם, דהכא אינו זז ממקומו וגם אין כאן היסח הדעת, אלא חוזרים וגומרים סעודתן בלא ברכה, וכ"כ בה"ג."

ובשו"ע (סימן ר סעיף א) "שלשה שאכלו כאחד אחד מפסיק על כרחו לשנים ועונה עמהם ברכת זימון" ובסעיף ב כתב "אינו צריך להפסיק אלא עד שיאמר ברוך שאכלנו משלו וכו' וחוזר וגומר סעודתו בלא ברכה בתחלה. הגה: ויש אומרים שצריך להפסיק עד שיאמר הזן את הכל וכן נוהגין (הרא"ש ותוספות והר"י בשם בה"ג והטור). ואם היה דעתו לחזור ולאכול פת אף על פי שלא אכל אחר כן כשרוצה לברך מברך מתחלה ברכת הזן וכל שכן אם חזר ואכל (הר"י פרק שלשה שאכלו) (טור):"​


אמנם יש מקום לומר שאף אם לא הפסיק אינו מעכב, והוא ממה שהביא הטור "והראב"ד כתב לכאורה משמע שאם לא היה פוסק לא היו מזמנין עליו, ולא היא אלא הם מזמנין עליו אע"פ שדעתו לאכול, אלא שהוא צריך לפסוק כדי שיצא עמהם ידי זימון שכבר נתחייב בו ע"כ."
והובאו הדברים להלכה בשו"ע (שם) "אפילו לא רצה להפסיק מזמנין עליו בין עונה בין אינו עונה כל שהוא עומד שם"
ועי' שם במשנה ברורה שהוא אינו יוצא ידי חובת זימון כל שלא הפסיק.


וכל זה אינו אלא באחד, שמפסיק לשנים, אבל בשנים המפסיקין לאחד, הרי כ' השו"ע "אבל שנים אין חייבים להפסיק לאחד והלכך אין חיוב זימון חל עד שיתרצו להפסיק ולברך ואם לא רצו להפסיק וזימן הוא עליהם לא עשה כלום".

ועדיין יש מקום לדון כשיש יותר על ג' ואינם צריכים לאלו שלא הפסיקו לזימון, ויש להאריך בזה.
 
אשמח למקור, שכן מסברא בשומע ברכת הזימון מנלן שיש בזה 'ימלא פי תהלתך', ואף בשומע כעונה יתכן ויש מקום לחלק, אם כי לא מסתברא.
לא כתבתי לשומעים אלא לעונים ''ברוך שאכלנו''
ולדידי מסתברא דברכת המזון, שהיא ברכה שלאחריה, גרע טפי. ויש יותר טעם שלא יאכלו בשעה שמברכים אותה, ואף ברכת הזימון מכלל ברכת המזון היא.
גא''מ
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון
✖ ❓