נח מדוע נאמר "לך ולהם", והרי אסור לאדם לאכול קודם שיאכיל את בהמתו (2 צופים)

[גרינפלד]

ואתה קח לך מכל מאכל אשר יאכל ואספת אליך והיה לך ולהם לאכלה

הקשה החת"ס, מדוע הוזכר נח קודם הבהמות, והרי בברכות (מ, א) אמרינן "אסור לאדם שיאכל קודם שיתן מאכל לבהמתו, שנאמר (דברים יא, טו) ונתתי עשב בשדך לבהמתך, והדר ואכלת ושבעת".

ובפשוטו יש ליישב שלא זכה בהם. והנה דודי הגאון ר' יהושע גריינימן שליט"א נקט בתחילה (תשפ"ב) שאף אם לא זכה בהם, מ"מ היה מוטל עליו להאכילם. אך שוב כתב (תשפ"ו) שאמנם מוטל עליו להאכילם, אך כיון שלא זכה בהם אינו מחוייב להקדימם.

והמהרי"ל דיסקין נוקט שנחשב שלא היה לו קנין הגוף כיון שאינו יכול לאוכלם, ולכן נחשב שהיה לו רק קנין פירות, וממילא לא היה חייב להאכילם. [ולכאורה דברי המהריל"ד זה חידוש גדול, שהאיסור כלפי שמיא לא לאוכלם, מגדיר שאינו קנין הגוף].


ושמעתי לתרץ, שכיון שהיו צריכים להאכילם ביום ובלילה, מובן שהקב"ה התיר לו לאכול קודם. ועי' כעי"ז באזנים לתורה ותורה מאירה (הובאו בספר אוצר התורה).

עוד יש ליישב בפשיטות, שרק ישראל מצווים על זה, ובן נח אינו מצווה בזה. ואף שגם בן נח אסור לו צער בעלי חיים גמור, כמו שמצאנו בבלעם שנתבע על שהכה את האתון, מ"מ אינו בחומר זה שיהא אסור לו לאכול קודם שיאכיל את בהמתו.​

 

[נדיב לב]

ובפשוטו יש ליישב

לחץ כדי לכווץ...

בפשוטו (האמיתי) כל הדין שלא יאכל קודם לבהמתו, היינו כשהאוכל מזומן לשניהם, אבל כשבא לדאוג על נפשו וצובר אוכל לעת מצוקה, בזה פשוט וברור שאי"צ להקדים בחיפושו אחר מאכל בהמתו.

 

[איתי13]

אין בזה קושייה כי לא משמע שהוא מקדים באכילה בהיות ש'אכלה' הוא שם, לא פעל. ועניינו שהאוכל יהיה לו ולהם, לא האכילה. לא כן בפסוק ואכלת ושבעת, שהוא פעל.