זה לא מחלוקת?
כעת אני רואה שכתב הספורנו שלא חשב לקחת באמת את המתנות אלא אמר למען ייטיב לי במהר ובמתן, ובין כך חשב לצאת משם, ע"ש. וכעין זה כתב המלבי"ם. נמצא שלא רצה להחשיל איש.
אנכי בער ולא אדע למה ירמזון מילותיו.
איך זה עונה? הרי יש לחוש שמא עד שיצא יחטאו.
ואני העני זוכר שכוונת הגרי"ש שאין בזה לפני עיור כי אני עושה את מה שאני מצווה והוא חוטא מעצמו.
הוא חשב שיצליח לברוח לפני שיקחו אותה לאשה, כי לא חשב שיקחוה בכח.
וכאן מאי שנא?
ולמה חשש אם כן שיהרגוה?
יתכן שכבודו צודק!
שמא חשש שאם יכולים לקחת בהתר עם מוהר ומתן, לא יחטפו, ורק אם אינם יכולים לקחת בהתר יהרגוהו.
צריך למסור ע"ז נפש? [וחיתה נפשי..]
