כדי להאמין בכוחות של עצמך, צריך שמישהו יאמין בך?

[חכמתא]

מחפש מקור לרעיון שלפיו, כדי שאדם יצליח למצות את כוחותיו וכישרונותיו, הוא זקוק לאדם נוסף שיאמין בו באמת.
אין הכוונה למי שידרבן אותו להשקיע או יאמר לו דברי עידוד כלליים, אלא למישהו שמכיר אותו, רואה את המעלות המיוחדות שבו, ומשדר לו בכנות, יש לך מה לתת, ואני מאמין ביכולתך להוציא זאת אל הפועל.

אצל אחד אלו ההורים, אצל אחר זה הר"מ, החונך או אדם קרוב. לפעמים עצם הידיעה שיש מי שרואה בו כוחות שהוא עצמו עדיין מתקשה לראות, היא שמאפשרת לו להתפתח.
האם יש בדברי חז"ל, במפרשים או בספרי המוסר מקור לצורך הזה, ולמקומה של האמונה מצד הזולת בגילוי כוחותיו של האדם?

 

[אהרן הירש]

מקורות אני לא יודע, בצורה התקינה זה בנוי ככה, אם כי לא מוכרח, כי הערך קיים, וצריך רק לתפוס שהוא קיים, מחמאות מבטאות משהו, לא מייצרות, והצורה לתפוס שזה קיים זה בדרך כלל ע"י אחרים, אם כי מאחר וזה קיים, אז אפשר גם בלי.

 

[בד קודש]

קוראים לזה מוטיבציה.
ולכאורה זה יכול לבוא בהרבה מאוד צורות ולא דווקא דרך אמון של אדם באדם.
זה יכול להיות גאווה, זה יכול להיות דווקא בגלל שמישהו אמר שאתה לא תצליח, זה יכול להיות מתוך אמונה בצדקת הדרך, או תחושת שליחות.

 

[אהרן הירש]

קוראים לזה מוטיבציה.
ולכאורה זה יכול לבוא בהרבה מאוד צורות ולא דווקא דרך אמון של אדם באדם.
זה יכול להיות גאווה, זה יכול להיות דווקא בגלל שמישהו אמר שאתה לא תצליח, זה יכול להיות מתוך אמונה בצדקת הדרך, או תחושת שליחות.

לחץ כדי לכווץ...

מוטיבציה זה רצון, כאן מדובר על אמון,

 

[אברך מעמיק]

מחפש מקור לרעיון שלפיו, כדי שאדם יצליח למצות את כוחותיו וכישרונותיו, הוא זקוק לאדם נוסף שיאמין בו באמת.
אין הכוונה למי שידרבן אותו להשקיע או יאמר לו דברי עידוד כלליים, אלא למישהו שמכיר אותו, רואה את המעלות המיוחדות שבו, ומשדר לו בכנות, יש לך מה לתת, ואני מאמין ביכולתך להוציא זאת אל הפועל.

אצל אחד אלו ההורים, אצל אחר זה הר"מ, החונך או אדם קרוב. לפעמים עצם הידיעה שיש מי שרואה בו כוחות שהוא עצמו עדיין מתקשה לראות, היא שמאפשרת לו להתפתח.

לחץ כדי לכווץ...

כמדומני כי אין זה ענין בפני עצמו, אלא היכי תמצי שהאדם יכיר בכוחות שבתוכו, וכמו שכתב הרב @אהרן הירש

אמנם חשוב להדגיש כאן נקודה חשובה! שבאופן כללי יש בזה הבדל מהותי בין נער לבין אדם בוגר.

נער, במהותו תלוי יותר במבוגרים ודרכו להיות הרבה יותר מושפע מאמונות שלהם. בודאי ככל שהוא צעיר יותר.

ולכן הדחיפות לאדם בוגר שיאמין בו נצרכת פי כמה וכמה.

לעומת זאת אדם בוגר שהוא עצמאי יותר, קל לו יותר להגיע לזה לבד.

 

[נהר מעדן]

אור לשמים על פרשת שקלים:
ונ"ל כי העבדות של ישראל בתורה ובמצות הוא רק להיות דביקים בהבורא ב"ה ולהאיר השכינה בכל מעשינו, ולהתעורר[ו]ת כזה צריך לאדם מ"נ, דהיינו שיהיה לו חברים טובים ותלמודים טובים וצדיקים, כדי שיהי' לו לעזר ולסעד לעבדות הבורא, אבל אחד היה אברהם (יחזקאל לג, כד), ולא די שלא היה לו שום סיוע משום אדם אלא שכל העולם היו מלעיגים עליו, ע"כ היה אברהם אבינו ע"ה צריך לעורר עצמו ולהיות בעצמו נותן מ"נ, ולהמשיך על עצמו מהוי"ה קדומה, וזה נקרא יחוד מניה וביה.

 

[אברך מישיבת מיר]

מחפש מקור לרעיון שלפיו, כדי שאדם יצליח למצות את כוחותיו וכישרונותיו, הוא זקוק לאדם נוסף שיאמין בו באמת.
אין הכוונה למי שידרבן אותו להשקיע או יאמר לו דברי עידוד כלליים, אלא למישהו שמכיר אותו, רואה את המעלות המיוחדות שבו, ומשדר לו בכנות, יש לך מה לתת, ואני מאמין ביכולתך להוציא זאת אל הפועל.

אצל אחד אלו ההורים, אצל אחר זה הר"מ, החונך או אדם קרוב. לפעמים עצם הידיעה שיש מי שרואה בו כוחות שהוא עצמו עדיין מתקשה לראות, היא שמאפשרת לו להתפתח.
האם יש בדברי חז"ל, במפרשים או בספרי המוסר מקור לצורך הזה, ולמקומה של האמונה מצד הזולת בגילוי כוחותיו של האדם?

לחץ כדי לכווץ...

במשנה באבות מבואר שהאדם לעצמו יחשוב על עצמו בצורה חיובי:

ואל תהי רשע - בפני עצמך.
וביאר הרמב"ם כשיחשוב אדם עצמו חסר ופחות, לא יגדל בעיניו חסרון שיעשהו. וברע"ב הביא משמו והרמב"ם פירש, אל תהי רשע בעיניך כלומר לא תחזיק עצמך כרשע, שמתוך כך אתה יוצא לתרבות רעה לגמרי.

ולגופו של ענין הרב הופמן מדבר הרבה שההורים או המחנכים יכולים להרוס את נפש הילד בבקורת לא נכונה, כי הילד איננו יודע לחלק ולהבדיל ולוקח את הביקורת כאמת, וזה גורם לו שלא להאמים בעצמו.

דוגמא: אל תואמר לילד אתה תינוק, אלא תאמר אצלנו מתנהגים כך.

נ.ב. לתשומת ליבנו. גם לאדם בוגר ואפילו לתמידי חכמים ואנשים בעלי מישרה אפשר לעזור מאוד ע"י מחמאות, ולגרום להם להאמין בעצמם, או במפעלם או אפילו רק לחזק אותם על מעשה ידיהם, ואין להאמין כמה שזה יכול לשנות בני אדם. (כך שמעתי מהגרח"י קפלן) וכן להפך לרפות ידים ח"ו. (ובנינו אם באמת אתה מרגיש שמשהו עזר לך למה לא לומר את זה)

 

[אברך מעמיק]

מחפש מקור לרעיון שלפיו, כדי שאדם יצליח למצות את כוחותיו וכישרונותיו, הוא זקוק לאדם נוסף שיאמין בו באמת.

לחץ כדי לכווץ...

מקורות אני לא יודע, בצורה התקינה זה בנוי ככה, אם כי לא מוכרח, כי הערך קיים, וצריך רק לתפוס שהוא קיים, מחמאות מבטאות משהו, לא מייצרות, והצורה לתפוס שזה קיים זה בדרך כלל ע"י אחרים, אם כי מאחר וזה קיים, אז אפשר גם בלי.

לחץ כדי לכווץ...

כדאי אולי להרחיב מעט ביסוד הנ"ל, להבין היכן הוא עומד ואיך הוא משפיע על האדם.
דברים פשוטים, אבל הגדרתם יכולה אולי להועיל, ואולי אף להעמיד דברים ביחס לשאלת פותהא"ש:

יסוד פשוט בכל פעולה שעושה כל אדם בעולם, כי הוא לא היה עושה אותה אילולי שהיה מאמין שיש בה תועלת מסוימת.

אדם לא היה הולך לעבודה, אם הוא לא היה 'מאמין' שהוא מקבל משכורת בסוף החודש, והוא לא היה רוצה משכורת אם לא שהוא היה 'מאמין' שכסף בחשבון הבנק יכול להועיל לו בחיים. אמנם 'אמונה' זו, היא אמונה שיש לי מציאות מאוד מוחשית, אבל סוף סוף, בלי אמונת האדם בזה הוא לא היה פועל.

כמדומני כי גם כל מי שכותב כאן איזה הודעה בפורום הוא 'מאמין' שיש מי שקורא אותה... ואולי היא אף תביא תועלת... ובלי זה לא הייתה לו מוטיבציה לעשות זאת. ובקיצור, כל פעולה שהרצון חפץ בה, מתחילה מאמונה מוקדמת כי יש תכלית ומטרה לפעולה, וכי היא תביא תועלת כל שהיא.

[אמנם, כמובן כדי שתהיה 'אמונה' צריך בדרך כלל שיהיה לזה בסיס 'אמיתי' מסוים, אדם על דרך כלל לא יאמין שהוא יודע לרחף באויר, כי אין לזה על מה לסמוך, אבל אדם עם קול יפה יכול ל'האמין' שהוא זמר ממדרגה ראשונה גם אם אין זה כך - אבל מכל מקום לא ה'אמת' מניעה את האדם, אלא ה'אמונה' שלו בה].

לכן, אדם שחי בעולם, כדי שתהיה לו מוטיביציה, הוא צריך דבר ראשון להאמין כי לפעולה שלו יש תועלת, שהוא אכן מוצלח בזה, שאנשים אכן נהנים ממנו, וכיו"ב. ובלי אמונה האדם מאבד כל טעם ורצון לפעול ולעשות, כי בשביל מה? הרי הוא לא מוצלח בזה, וממילא לא יביא שום תכלית.

ממילא, הדבר אינו מחוייב להיות על ידי אדם חיצוני, והרבה מאוד דברים עושה האדם בגלל אמונה עצמית שלו במה שהוא חושב שזה 'טוב', אבל אין ספק כי האדם דרכו לחשוד את עצמו, והוא עלול לאבד כישורים רבים הקיימים בתוכו, ובודאי כי אדם חיצוני יוכל לחזק בתוכו את האימון העצמי ביכולתו לפעול, בכך שהוא יכול ומסוגל, ויש בו יכולת להצליח, להשיג, ולהביא בפעולותיו את התכלית שהוא חפץ בה.​