מפורש בתורה מהר ימהרנה לו לאשה מפני שזה ההמשך הטבעי הראוי וק"ו אם סוכם בפירוש (ועשה בה מעשה, אבל דברים בעלמא אין בהם אלא מחוסרי אמנה, אבל דיבורים באופן שאסרה על שאר אנשים אין לך מעשה גדול מזה)
מפורש בתורה מהר ימהרנה לו לאשה מפני שזה ההמשך הטבעי הראוי וק"ו אם סוכם בפירוש (ועשה בה מעשה, אבל דברים בעלמא אין בהם אלא מחוסרי אמנה, אבל דיבורים באופן שאסרה על שאר אנשים אין לך מעשה גדול מזה)
מה בין אונס למקדש?
ומה שייך כאן ענין של דברים? אין זה חפץ ששייך בו מי שפרע.
ולגופו של ענין, בפשטות אין שום חיוב מצד הקידושין לשאת אשה, ובירושלמי מוזכר שר"ג קידש ג' מאות נשים בשנות רעבון בשביל להאכילן בתרומה, וכמבואר שם בגמ' הוא לא נשא אותן מעולם, והוא לא התכוון לשאת את כולן.
אבל נראה מהאחרונים לכאורה שכל שלא פירש אחרת כן יש לו שעבוד לשאת אותה, כי בסתמא כל מטרת הקידושין הם הנישואין, ובקידושין נכלל התחייבות לשאת אותה.
ולגופו של ענין, בפשטות אין שום חיוב מצד הקידושין לשאת אשה, ובירושלמי מוזכר שר"ג קידש ג' מאות נשים בשנות רעבון בשביל להאכילן בתרומה, וכמבואר שם בגמ' הוא לא נשא אותן מעולם, והוא לא התכוון לשאת את כולן.
אה"נ, ובודאי שכך.
אבל אם יש חיוב מן הדין, ובודאי מצד עונה לא עוזר הסכם ביניהם. ולכך הבאתי משם ראיה שאין זה חיוב מדיני הקידושין, אלא אולי מצד שהוא השתעבד לה לכך, ע"פ הסתמא שיש בזה התחייבות.
אני כותב בלי לבדוק בפנים, אבל האם יש דין שהיא יכולה לתבוע את הבעל לנישואין?
דין י"ב חודש למיטב זכרוני אמור אם הבעל תבעה לינשא, שמאז נותנים י"ב חודש לב' הצדדים. יתכן ואני טועה.
אני כותב בלי לבדוק בפנים, אבל האם יש דין שהיא יכולה לתבוע את הבעל לנישואין?
דין י"ב חודש למיטב זכרוני אמור אם הבעל תבעה לינשא, שמאז נותנים י"ב חודש לב' הצדדים. יתכן ואני טועה.
בפשטות כל מהותם של הקידושין זה לקדש ולייעד אשה לנישואין.
בדיוק כמו שמקדישים קרבן, היינו מייחדים אותו להקרבה, או לבדק הבית, כך הקידושין זה רק היחוד והיעוד לנישואין, וממילא ברור כי הם משועבדים זה לזה להינשא.
בפשטות כל מהותם של הקידושין זה לקדש ולייעד אשה לנישואין.
בדיוק כמו שמקדישים קרבן, היינו מייחדים אותו להקרבה, או לבדק הבית, כך הקידושין זה רק היחוד והיעוד לנישואין, וממילא ברור כי הם משועבדים זה לזה להינשא.
מה גורם זה שמהות הקידושין הם הייחוד לנישואין? שהוא יהיה חייב בעצם בנישואין, או שבעצם הקידושין הוא מתחייב לאשה לשאתה.
זה בעצם הדיון דלעיל, האם הוא השתעבד לה כי זה מה שאומר קידושין, אבל אם הוא יפרש באיזה צורה שאינו מתכוון לשאתה אין שום בעיה. או שעצם הקידושין מחייבים נישואים בעצם, ובדומה לקרבן שמרגע שהקדישו אותו הוא יצא מרשות הבעלים, ושוב אין לו בחירה אם להקריבו או לא. אם לא יקריב יעבור על איסור ב"ת.
מהראשונים נראה שבקידושין אין זה דבר בעצם הקידושין, וככל שמפרש שאינו רוצה לשאתה אין בזה שום בעיה.
[עיין בריב"ש שצח שדן לגבי האמור בגמרא על רב ור"נ שהיו מייחדים אשה בכל מקום ליומא כמסקנת הגמ' ולא נושאים אותן, וכתב שם ב' צדדים האם היו מקדשים אותן או לא. וכן הוא לגבי ר"ט שהוזכר לעיל שקידש ג' מאות נשים בשני רעבון].
ובדרך אגב, בפוסקים דנו לגבי קידושין שכל מטרתם מראש היתה מטרה צדדית ולא להיות נשואים זל"ז, האם יש להם דין נשואים זל"ז לכל דבר או לא.
עיין מהרש"ם ח"ב סי' ח ובמצוין שם.
קידושין שאינן מסורים לביאה, אינן קידושין.
הא חזית שכל מטרת הקידושין הוא לנישואין.
ואם אין בדעתו לנושאה - הרי אין כאן קידושין כלל.
אמנם אי אפשר לכופו לכך - שהרי בכל זמן שירצה יוכל להינשא.
אבל אם אינו נושאה כפי מדת הזמן שיקבעו בי''ד תוכל לדרוש גט, כמו כל אחד שמונע חיוב עונה. ואע''ג שכאן אין חיוב מ''מ אינו יכול להחזיקה אצלו ולמונעה מאחרים אם ברצונה שיגיע לידי נישואין, ופשוט. ולא יתכן שחיוב עונה זה הגבלה בקניינו יותר מאשר בקידושין ואם אז יכל להחזיקה בלא לנושאה ה''ה אח''כ. אלא הענין דבעצם הקנין החזקתו בה היא לאישות ואם אינו מקיים זאת יכולה לתבוע שיגרשנה.