האם הציפייה לבניין המקדש צריכה להתבטא בשינויים מעשיים בחיי האדם? (1 צופה)

[זילברמן]

ובפועל?

 

[אברך מעמיק]

הציפייה לבית המקדש אכן באה לידי ביטוי בצורה מעשית, אבל בעיקר באבילות שתיקנו לנו חז"ל, הן הקבועות לכולם אשר רבו מאוד, והן חובת הלב כל אחד לפי מה שהוא כמבואר בשו"ע (או"ח א, ג) ראוי לכל ירא שמים שיהא מיצר ודואג על חורבן ביהמ"ק.
אבל חובות מעשיות - שאינם בכלל גדר אבילות - לא זכור לי כרגע. [לבד מגזירות כמו איסור אכילת העומר בט"ז וכיו"ב, וענין הלימוד של הלכות המקדש לכאורה אינו שייך לכאן].

 

[נחמן ל.]

ובפועל?

לחץ כדי לכווץ...

אפ"ל כך - אם אתה באמת מצפה לבאית משיח צדקנו ולבניין הבית השלישי אז ע"ד ממילא זה צריך להתבטא בכל היום שלך - אתה לא תעשה כל מני דברים שלא כ"כ תקינים - אפי' סתם לנעייס קצת בכולל או בכל דבר אחר בגלל שעכשיו משיח יכול לבוא והוא יראה אותך מנעייס!? ועוד..

 

[איישר חילי]

רש''י הושע ג ה מהילקוט- אין בן דוד בא עד שיבקשו שלשתם, את מלכות ה' אלוקיהם, בנין בית המקדש, ודוד מלכם
ובפרט לכוון בתפילות הקבועות- ולירושלים עירך, ולא לשכוח את היה''ר שאחרי עושה שלום גם..
ובפרט בר''ה לזעוק מלוך על כל העולם כולו בכבודך [ולא רק על רובו , וכפי שפי' הט''ז תקפ''א]

 

[שלוות העמל]

רבו ההלכות שנובעות מהצער שלנו על אובדן הבית,
וראוי שיהיה מיצר וכו' כלשון השו"ע, ותיקון חצות וכו'.
ומה כוונתך במעשים, כעין הח"ח שהכין מלבוש, או שמא הכנת תיקו לאליהו הנביא?
ומסתמא כל דבר המקרב את הלב הוא ראוי...
ולוואי....

 

[אברך מישיבת מיר]

ובפועל?

לחץ כדי לכווץ...

החפץ חיים קבע בספרו צפית לישועה פרק ג, וז"ל:
וע"כ יפלא מאוד איך אנו אומרים ג"פ בכל יום עלינו ומסיימים על כן נקוה לך ד' אלקינו לראות מהרה בתפארת עוזיך, והלא אם היה מקוה באמת על כבוד ד' שיתגלה במהרה היה צריך כל אחד להכין עצמו לדעת עניני העבודה, כל ההלכות השייכות לעניני קרבן והמקדש (ודוגמא אם מצפין שיבוא המלך בהעיר אפילו באיזה ספק ספיקא מקשטין כל הרחובות לכבודו אפילו אם יהיו אלף רחובות בעיר, מספק פן יסע דרך רחוב זו) בעבור שאז כל הדינים נוגעים למעשה ואם ת"ח לא ידעו בהם הלא לבזיון יהיה לו, אין זאת כי אם שבפינו לבד אנו אומרין לפני ה' דבר שאיננו כן ובפרט להזכיר שני שמות הקדושים ע"ז, ע"כ.

והאריך בזה עוד בתורה אור פרק יב, יע"ש.