חיי חברה לאברך

[נחמן פופר]

אני מרגיש שאין לי אף חבר שאוכל לשוחח איתו שחנ"שים. וזה חסר לי!
מה שכן הצלחתי למצוץ מאברכים מבוגרים יותר, שעם השנים זה רק מחמיר.
זה נכון?
יש פתרונות?
למי אני יוכל לספר ולשתף שאני כועס? שעצבנו אותי?
המדריך לימד אותי שלאשה צריך להראות רק מעלות. אז תכלס תכלס עם מי מדברים על החסרונות?

 

[עמך]

כאן בפורום, יאללה, מי עצבן אותך היום?, :)

האמת שלדעתי דווקא זוגיות טובה נמדדת ביכולת לפתוח גם דברים פחות נעימים,
זה נכון שביסודו של קשר, ובמיוחד בבית ובזוגיות, יש חובה גדולה לחפש את הטוב, להעריך, ולהאיר את המעלות, בלי בסיס חזק של הערכה הדדית שום קשר לא יכול לשרוד, אבל מכאן ועד להפוך את זה לכלל שבו 'לנשים מראים רק מעלות', כלומר, להסתיר את המורכבויות, לדחוק את הקשיים אל מתחת לשטיח, ולאפשר שיח חד-צדדי – הדרך רחוקה.

 

[עוזי ומגני]

כאן בפורום, יאללה, מי עצבן אותך היום?, :)

האמת שלדעתי דווקא זוגיות טובה נמדדת ביכולת לפתוח גם דברים פחות נעימים,
זה נכון שביסודו של קשר, ובמיוחד בבית ובזוגיות, יש חובה גדולה לחפש את הטוב, להעריך, ולהאיר את המעלות, בלי בסיס חזק של הערכה הדדית שום קשר לא יכול לשרוד, אבל מכאן ועד להפוך את זה לכלל שבו 'לנשים מראים רק מעלות', כלומר, להסתיר את המורכבויות, לדחוק את הקשיים אל מתחת לשטיח, ולאפשר שיח חד-צדדי – הדרך רחוקה.

לחץ כדי לכווץ...

לדעתי שניכם צודקים
המדריך דיבר על השנים הראשונות עד שהקשר הזוגי נבנה, והאימון ביניהם עדין לא מבוסס,
שעד אז כל סיפור יכול לחרוט סיטגמה על הצד השני, במודע או בלא מודע,
אבל אחר שהקשר נבנה, האימון בניהם מוחלט וחזק, אין בכך סיפור כזה או אחר לערר אותו.