חבר אמיתי. קיים או חלום???

[מכנדבי]

התשובה שלי: יש ואין.
חבר כמו באגדות - אין לי, וכנראה לא יהיה.
אך חברים רבים לי, ולכל אחד מהם תכונה אחת [או יותר] מאלו המאפיינות את החבר המושלם, וכך אני מסודר.

 

[ממגד שמים]

בהחלט פרוע...
אבל הגיוני. לפחות שכך הכותב חשב.

אבל, ופה מגיע האבל הקטן...
כמדומני לפחות אצלי כאדם מבוגר קצת יותר מבחור ישיבה. ומבין שאמנם היו לי הרבה חברים שהיה נעים לי לשתף אותם בלבטים, בהצלחות וקשיים. ואולי היה אחד כזה שהיה יותר מכולם. אך עם הכל לא אוכל לומר שיכלתי לחשוף בפניו הכל ממש. (בעיה בגאווה הסרוחה שלי)
ויתירה מכן, שהרי כיום ההסתכלות שלי על הנפש היא שונה, ומורכבת יותר. ולכן זה כמו שאומר שהיה לי חבר אמת בגן הילדים...

לחץ כדי לכווץ...

אף שקיים בחור שפותח כמעט את כל הקלפים, אחרי החתונה קשה יותר. ככל שחולפים השנים- יותר קשה ביצירת קשרים.
קח דוגמא, בשמחות משפחתיות, תוך רגע הילדים הקטנים מתחברים יחדיו אף ללא היכרות מוקדמת.

 

[פנחס ע]

@ממגד שמים היקר.
אני חייב לספר ולגלות שקבלתי הודעה ישירה מהנ"ל. ואכן השערתך צדקה.
וכבר אמרו חז"ל "חכם עדיף מנביא"!

ולגבי:

אף שקיים בחור שפותח כמעט את כל הקלפים, אחרי החתונה קשה יותר. ככל שחולפים השנים- יותר קשה ביצירת קשרים.
קח דוגמא, בשמחות משפחתיות, תוך רגע הילדים הקטנים מתחברים יחדיו אף ללא היכרות מוקדמת.

לחץ כדי לכווץ...

זה לכאורה קורה כי מבינים שלומר שקשה לך פירושו שאתה חסר. או כי רואים שממשיכים לחיות עם קשיים... או כי החיים הם כבר יותר שלך וזוגתך ולא משהו שאפשר להוציא החוצה. או סתם כך כי מבינים את משמעות החיים...
לגבי ילדים, זה כי לא חושפים כלום. לשחק עם מישהו קלפים באמת לא צריך מדי הרבה.
אולם אין להתעלם מכל מיני אנשים עם פרצוף נחמד וכדו' שתוך דקה גם בגילי המזדקן... (לא באמת!) גורמים לי לספר להם יותר על עצמי ממה שסיפרתי לאברך שיושב לצידי בסדר א'

 

[אימתי]

חבר אמיתי זו מציאות אמיתית וקיימת
אך נדירים האנשים שבאמת פגשו אותה, גם אם חשבו שכן

יש ספר הנקרא 'נפלאים מעשיך', שחיברו לא פחות ממרן רבינו יוסף חיים בעל ה'בן איש חי'
בו מקבץ מאה שישים וארבע סיפורים נפלאים שרחוקים מן המציאות לעיתים, אך בתוכם מוסר עצום הקולע אל השערה ולא יחטיא

אח מן המעשים הללו נקרא "מעשה באהוב וחצי", המעשה מדבר [בערך - מהזיכרון] על בן שירד מן הדרך וכל היום כשאביו מנסה לייסרו באומרו אליו "לא מצאת לך רק את הריקים הללו לשבת איתם? אנשים שאין בהם תורה וירא"ש אין בהם גם אמונה, א"א לסמוך עליהם, הולך רכיל איתך, מגלה סודך לאחרים", וכו'
והבן טוען לו "אתה שייך לפעם, תראה איך אוהבים אותי, מחבקים, הולכים איתי למסיבות", וכו' אתה מה יש לך "אני - אומר אביו - יש לי חצי אהוב..." אבל אני מכיר את החצי הזה...
ויהי היום, שוטר עוצר את הבן, שתייה או משהו אחר שעבר על החוק, הרמות ידיים וכו', מפה לשם השוטר מצא את מותו בדרך פלאית למדי....
הבן מתפקח ונבהל, רועד מפחד, גזר דין מוות בחלקו
שם את הגופה בשק ורץ לבית חבירו הטוב ביותר, "תפתח לי, היה אירוע, עשיתי שטות, אני בסכנה"
החבר מתחיל להחליף צבעים, לעשות עם הידיים, תנועות שאומרות הכל חוץ מ"בא לי לראות אותך כאן", "תשמע... אני לא יכול, יתפסו אותי, אתה יודע יש לי כאן אמא מבוגרת, יש לי חיים, עוד רגע מסיים תואר, וכו' וכו'" הוא אומר בסדר מבין אותך, רץ לעוד חבר משותף, גם לו יש מסתבר הרבה תירוצים - ומנעול כבד בדלת...
בדלת של החבר השלישי הוא שמע שהוא אומר לבתו להגיד ש"אבא לא בבית" וכו'
הוא החל לבכות, ובמר נפשו נזכר ב'חצי אהוב' של אביו, הוא לא האמין הרבה, דפק אצלו, אמר לו "אני בנו של..." יש מצב ל... הוא לא היה צריך לדבר הרבה, הדלת נפתחה, המקלחת הוכנה, המרק החם הוגש, הגופה נטמנה בצידי בית הקברות, והאהוב חוזר מותש לביתו ובן חברו נרדם על השולחן, הוא מציע לו מיטה ומשכיבו
למחרת אחרי שחרית כוס קפה מהביל וכמה עוגות טעימות, התיישב איתו ואמר לו "אתה יודע מי זה אבא שלך, איזה אדם ישר, סר מרע ירא אלוקים ושנא בצע, איך נפלת ככה, בוודאי אתה יכול לחזור, אבל אתה לא יכול להמשיך ככה, לא חבל? עלם בחורים? וכו'

מטרת המעשה לבאר את עניין החברות בעולם הזה, מקווה שכתבתי את הנקודות הנכונות

לחץ כדי לכווץ...

וואו איזה נוסטלגיה!
לדעתי הספר הזה הוא אחד הגורמים הגדולים לחלק מהציפיות הנסתרות שהיו לי מחברים...
יש ספר שלם נראה לי שמספר את הסיפור הזה?

 

[עוזי ומגני]

חייב לדעת מהקול הבודד שענה "היה לי פעם" מה קרה? למה זה הפסיק?
אם הוא עדיין חי אז האם זה לא מלמד שהוא מעולם לא היה כזה? אולי רק אתה היית חבר שלו?
אם תוכל צור קשר באישי.

לחץ כדי לכווץ...

למה זה קשור?
למה אסור לעזוב חבר אמיתי?
אמת שחבר שבשעת צרה בורח, זה מראה שהיה חסר בחברות,
אבל יתכן שההוא פנה לדרך אחרת בחייו, ולא רצה להיות מושפע ממנו, ולכן הפסיק הקשר,
או לאידך גיסא ההוא מצא חבר יותר טוב, קרוב, לאט לאט פחת הקשר, וממילא הפסיקה החברות,
למה חבר חייב להיות לעולם, ואם לא סימן שזה לא?

 

[אימתי]

אם אתה מחפש חבר אמיתי
תתחיל אתה לספר לו את הבעיות שלך!!!

לחץ כדי לכווץ...

ברור!!!
אבל כדי לפתח חברות אמיתית
זה הדרך

לחץ כדי לכווץ...

בא נתחיל מהשאלה הזאת
האם אתה מסוגל לספר לחבר שלך על החולשות שלך?
או שאתה רוצה שהוא יהיה החבר שלך
בתנאי שאתה הוא המוצלח
כשהחברות הזאת נושאת בחובה כזה "מתח"
לעולם לא תהיו חברים מדי טובים

לחץ כדי לכווץ...

הייתי פחות נחרץ שזו הדרך...
בכל אופן למי שמנסה... אפשר בהחלט למצוא ככה חבר נאמן אחד ובדרך למצוא חברה שלמה שיודעת עליך המון בעיות וחולשות לא נעימות...
אני לא כ''כ מבין את הדרך הזו?
זה אולי תנאי מסויים בחברות לדעת להעמיד את החולשות שלי, ושיהיה נעים בקשר לספר עליהם. וגם על זה אפשר להתווכח עד כמה.
אבל וודאי לא 'דרך'.

 

[מכנדבי]

וואו איזה נוסטלגיה!
לדעתי הספר הזה הוא אחד הגורמים הגדולים לחלק מהציפיות הנסתרות שהיו לי מחברים...
יש ספר שלם נראה לי שמספר את הסיפור הזה?

לחץ כדי לכווץ...

 

[פנחס ע]

למה זה קשור?
למה אסור לעזוב חבר אמיתי,
אמת שחבר שבשעת צרה בורח, זה מראה שהיה חסר בחברות,
אבל יתכן שההוא פנה לדרך אחרת בחייו, ולא רצה להיות מושפע ממנו, ולכן הפסיק הקשר,
או לאידך גיסא ההוא מצא חבר יותר טוב, קרוב, לאט לאט פחת הקשר, וממילא הפסיקה החברות,
למה חבר חייב להיות לעולם, ואם לא סימן שזה לא?

לחץ כדי לכווץ...

אתה צודק.
ודאי בהתחשב בכך שאני קצת יותר יודע מה היה הסיפור, וכנ"ל

@ממגד שמים היקר.
אני חייב לספר ולגלות שקבלתי הודעה ישירה מהנ"ל. ואכן השערתך צדקה.
וכבר אמרו חז"ל "חכם עדיף מנביא"!

לחץ כדי לכווץ...

כלומר שהסיפור היה שפשוט הפסיקו להיות חברים כי לא נפגשו טכנית.

אולם אם אנו מגדירים את האישה כמו "חבר" ויש איזה פסוק פחות או יותר בסגנון "והיא חברתך ואשת בריתך" ובכל אופן זו הגדרה רווחת. ויש איזה רעיון במילה "חבר" שמגיע מלשון "חיבור" (פירוט בעז"ה מרבינו @אברך מעמיק ...) אז לכאורה היה מצופה שבעקרון דבר כזה יתמשך יותר.
אם זה משהו אמיתי, ייתכן שהוא כבר לא חבר שאתה עוסק איתו יומם וליל בשיחות נפש, אך הלב שלך מרגיש אליו קשר.
מלמה"ד, לחבר שחברו ל"ע שוכב בחוסר הכרה. הלב שלו אמור להיות עליו, גם אם אינו יכול לשוחח עימו.

 

[נדיב לב]

אין לנו על מי להישען - 2025 | בלוגים תורניים

המאושר! יצר פוסט חדש אין לנו על מי להישען - 2025 לפני לא הרבה זמן, דונלד טראמפ ניצח בבחירות לנשיאות ארצות הברית – והפך לאיש החזק בעולם. ניצחון אדיר זה, כך נדמה, לא היה מתאפשר לולא תמיכתו של האיש העשיר בעולם – אילון מאסק. והנה, ראו זה פלא! לא חלף זמן רב – ומה קרה היום? לפני כשלוש שעות בלבד...

forum-otzar-hatorah.co.il

 

[אימתי]

כמדומני לפחות אצלי כאדם מבוגר קצת יותר מבחור ישיבה. ומבין שאמנם היו לי הרבה חברים שהיה נעים לי לשתף אותם בלבטים, בהצלחות וקשיים. ואולי היה אחד כזה שהיה יותר מכולם. אך עם הכל לא אוכל לומר שיכלתי לחשוף בפניו הכל ממש. (בעיה בגאווה הסרוחה שלי)

לחץ כדי לכווץ...

ועוד ציטוטים שהאמירה שלהם כאי' אם לא שיתפתי בהכל חסר משהו.
לא כל דבר יש ענין ותועלת לספר ולפרוק. ובהחלט יש דברים שהם גדולים גם מהמושג חבר אמיתי אמיתי. ויש דברים שלא נעים לספר ואם תספר זה לא יהיה סימן שהחברות אמיתית יותר.
בקיצור לא כל דבר יש סיבה וענין לספר... גם בנישואין.
כמובן ככל שיותר חושפים ויש מקום והכלה ולב אצל הצד השני זה מחזק את החברות, אבל יתכן מאוד שהיא קיימת לגמרי כבר בלי זה.

 

[עוזי ומגני]

אולי במקום לדון מהו חבר,
נתחיל לדון לַמַה צריך חבר?
את"ל שיהא לי יותר נח בחיים, שיהא לי למי לשתף ולהתיעץ, הלא כתבו כאן מקודם שחברות שנועדה לספק את הצרכים האישיים שלי אינה חברות אמת,
א"כ לֶמַה, הלא לא נצטוונו בכך מהתורה שיהא לנו חבר מסוים דווקא,
ואדרבא הצטוונו לאהב כל יהודי, ולעזור, לסייע, לתת עיצה, לכל יהודי בין שמכירים אותו ובין שלא,

 

[אבא ביתך]

רבי שלמה הופמן בבחרותו היה הצלע השלישית בחברות נפלאה שנרקמה בין אבירי הדעת רבי דב (בערל) שוורצמן ורבי גדליה אייזמן. (בבחרותם, להזכיר.)
יום אחד עלתה השאלה, מיהו החבר הטוב ביותר שנמצא בתנ"ך. ואמרו זה בכה וזה בכה.
עד שאמר רבי בערל, החבר הטוב ביותר בתורה הוא רעהו העדולמי!
כשתלו בו חבריו מבטים תמהים המשיך והסביר: החבר הטוב ביותר הוא זה, שאתה יכול לפרוס בפניו את החסרונות והמכשולות שלך!

 

[פנחס ע]

אולי במקום לדון מהו חבר,
נתחיל לדון לַמַה צריך חבר?
את"ל שיהא לי יותר נח בחיים, שיהא לי למי לשתף ולהתיעץ, הלא כתבו כאן מקודם שחברות שנועדה לספק את הצרכים האישיים שלי אינה חברות אמת,
א"כ לֶמַה, הלא לא נצטוונו בכך מהתורה שיהא לנו חבר מסוים דווקא,
ואדרבא הצטוונו לאהב כל יהודי, ולעזור, לסייע, לתת עיצה, לכל יהודי בין שמכירים אותו ובין שלא,

לחץ כדי לכווץ...

סליחה שאענה קצת בחריפות.
אך האם בחז"ל "קנה לך חבר" זו המטרה? לאהוב את השני או לצורך עצמך?
ואם אקיים זאת רק כדי לקיים דינא דמשנה?
וכן, לא נעים אבל אני אגואיסט!

עריכה: אחרי שראיתי את הודעתו הבאה אחרי זה של @אברך מעמיק אני מצנן את החריפות. אבל תכלס אני אגואיסט.

 

[אברך מעמיק]

אולי במקום לדון מהו חבר,
נתחיל לדון לַמַה צריך חבר?
את"ל שיהא לי יותר נח בחיים, שיהא לי למי לשתף ולהתיעץ, הלא כתבו כאן מקודם שחברות שנועדה לספק את הצרכים האישיים שלי אינה חברות אמת,
א"כ לֶמַה, הלא לא נצטוונו בכך מהתורה שיהא לנו חבר מסוים דווקא,
ואדרבא הצטוונו לאהב כל יהודי, ולעזור, לסייע, לתת עיצה, לכל יהודי בין שמכירים אותו ובין שלא,

לחץ כדי לכווץ...

אלו הם דברי שלמה (קהלת ד ט-יב) -
טוֹבִ֥ים הַשְּׁנַ֖יִם מִן־הָאֶחָ֑ד אֲשֶׁ֧ר יֵשׁ־לָהֶ֛ם שָׂכָ֥ר ט֖וֹב בַּעֲמָלָֽם.
כִּ֣י אִם־יִפֹּ֔לוּ הָאֶחָ֖ד יָקִ֣ים אֶת־חֲבֵר֑וֹ וְאִ֣יל֗וֹ הָֽאֶחָד֙ שֶׁיִּפּ֔וֹל וְאֵ֥ין שֵׁנִ֖י לַהֲקִימֽוֹ.
גַּ֛ם אִם־יִשְׁכְּב֥וּ שְׁנַ֖יִם וְחַ֣ם לָהֶ֑ם וּלְאֶחָ֖ד אֵ֥יךְ יֵחָֽם.
וְאִֽם־יִתְקְפוֹ֙ הָאֶחָ֔ד הַשְּׁנַ֖יִם יַעַמְד֣וּ נֶגְדּ֑וֹ וְהַחוּט֙ הַֽמְשֻׁלָּ֔שׁ לֹ֥א בִמְהֵרָ֖ה יִנָּתֵֽק.


חבר אמיתי אינו מועיל רק לי מתוך האגו שלי, הוא מועיל לשנינו יחד, ועל ידה אנחנו נעשים יחידה אחת גדולה, האינטרסים שלי ושלו נהפכים לדבר אחד גדול. זו מטרת החבירות, וזה חלילה לא רק אינטרס אגואסטי שהאדם דואג רק לעצמו. ומבנה העולם מגיע לשלימות רק על ידי חיבורים כאלו ואחרים.

 

[עוזי ומגני]

סליחה שאענה קצת בחריפות.
אך האם בחז"ל "קנה לך חבר" זו המטרה? לאהוב את השני או לצורך עצמך?
ואם אקיים זאת רק כדי לקיים דינא דמשנה?
וכן, לא נעים אבל אני אגואיסט!

אחרי שראיתי את הודעתו הבאה אחרי זה של @אברך מעמיק אני מצנן את החריפות.

לחץ כדי לכווץ...

אדרבא נמצא שבאמת ענין החברות היא לתועלת האישית שלי

חבר אמיתי אינו מועיל רק לי מתוך האגו שלי, הוא מועיל לשנינו יחד, ועל ידה אנחנו נעשים יחידה אחת גדולה, האינטרסים שלי ושלו נהפכים לדבר אחד גדול. זו מטרת החבירות, וזה חלילה לא רק אינטרס אגואסטי שהאדם דואג רק לעצמו. ומבנה העולם מגיע לשילמות רק על ידי חיבורים כאלו ואחרים.

לחץ כדי לכווץ...

יש"כ
אולי תרחיב קצת מה הענין להפוך להיות דבר גדול,
האם מפני שזו צורת קיום הבריאה שכך הקב"ה טבע שהעולם יתקיים?

 

[פרטי]

רבי שלמה הופמן בבחרותו היה הצלע השלישית בחברות נפלאה שנרקמה בין אבירי הדעת רבי דב (בערל) שוורצמן ורבי גדליה אייזמן. (בבחרותם, להזכיר.)
יום אחד עלתה השאלה, מיהו החבר הטוב ביותר שנמצא בתנ"ך. ואמרו זה בכה וזה בכה.
עד שאמר רבי בערל, החבר הטוב ביותר בתורה הוא רעהו העדולמי!
כשתלו בו חבריו מבטים תמהים המשיך והסביר: החבר הטוב ביותר הוא זה, שאתה יכול לפרוס בפניו את החסרונות והמכשולות שלך!

לחץ כדי לכווץ...

בידוע שנחלקו על זה הרבים הנ"ל שאחד מבני החבורה שם אמר דוד ויונתן הם חברי אמת שאחד היה מוכן לוותר על הכל עבור חבירו ואחד אמר שיהודה ורעהו העדולמי חברי אמת שפרס בפניו חסרונו [מי שקרא כל מיני ספרים מדבריו של ר שלמה הופמן ואת הספר המחנך המחונך [כמדומה] נוכח לראות בחברות מיוחדת והאמיתית והיחודית שהיתה בניהם שם שנזכה....]

 

[אימתי]

אולי במקום לדון מהו חבר,
נתחיל לדון לַמַה צריך חבר?
את"ל שיהא לי יותר נח בחיים, שיהא לי למי לשתף ולהתיעץ, הלא כתבו כאן מקודם שחברות שנועדה לספק את הצרכים האישיים שלי אינה חברות אמת,
א"כ לֶמַה, הלא לא נצטוונו בכך מהתורה שיהא לנו חבר מסוים דווקא,
ואדרבא הצטוונו לאהב כל יהודי, ולעזור, לסייע, לתת עיצה, לכל יהודי בין שמכירים אותו ובין שלא,

לחץ כדי לכווץ...

חבר הוא אכן דבר שנועד - שהאדם שמטבעו וברייתו מרגיש בדידות פנימית זה דבר שמוזכר כבר בספרים, והחברות באה להוריד לו את התחושה הזו, ולכן לרוב אומרים חבר נאמן, כי הנאמנות היא תנאי מאוד חשוב בזה, כי הדאגה שלו אלייך ועוד מוטיבים של נאמנות הם אלו שמועילים.
הבדידות הזו היא לא דיכאון וכדו' אלא צורך נפשי עמוק, לנפש קרובה וכו'
והדרך היחידה לצאת מהבדידות היא לא רק שידאגו לי, אלא שיש מישהו שאני דואג לו, - כלומר לא מספיקה האהבה שאני חש כלפי אלא נצרך שבאמת אני יחוש גם אהבה כלפי החבר - זו צורתה של החברות ורק ככה היא מרגיעה את הנפש.
ולכן לכזה דבר א''א לקרוא אינטרס - ואת הנקודה הזו חידש לי לאחרונה ר' רפאל גרינמן בשיעורים (אולי בסדנא אלו כלים בסיסים) שיש מושג של נפרדות ויש מושג של חיבור, ולדבר האחרון קוראים חיבור ולא נפרדות, כלומר לא כל דבר שעושה לי טוב הוא אינטרס ושלילי...

 

[אימתי]

עוד נקודה מאוד מענינת בנושא הזה
שרבים יעידו - שהם הרגישו שמצידם הם כבר חברים נאמנים ואמיתיים או לפחות היו מוכנים להיות כאלו, רק שמשהו עם הצד השני עדיין לא..
שזה דבר שהוא מעניין מסקרן ומצחיק כאחד.

 

[פרטי]

בידוע שנחלקו על זה הרבים הנ"ל שאחד מבני החבורה שם אמר דוד ויונתן הם חברי אמת שאחד היה מוכן לוותר על הכל עבור חבירו ואחד אמר שיהודה ורעהו העדולמי חברי אמת שפרס בפניו חסרונו [מי שקרא כל מיני ספרים מדבריו של ר שלמה הופמן ואת הספר המחנך המחונך [כמדומה] נוכח לראות בחברות מיוחדת והאמיתית והיחודית שהיתה בניהם שם שנזכה....]

לחץ כדי לכווץ...

להוסיף על דברי נזכרתי שקראתי בספר של הרב איתמר שוורץ זצ"ל דע את הרגשותיך[וכעת אינו תח"י ושמא אינני מדיק וכדאי לראות בפנים] שכל אהבה בין חברים מקורה בתחילה באהבה שכן קצת תלויה בדבר ויש לו שם מאמר נפלא וארוך לבאר את החילוק בזה איך זה ניהיה אהבה שאינה תלויה וכדאי מאוד לעיין שם

 

[בד קודש]

אולי במקום לדון מהו חבר,
נתחיל לדון לַמַה צריך חבר?
את"ל שיהא לי יותר נח בחיים, שיהא לי למי לשתף ולהתיעץ, הלא כתבו כאן מקודם שחברות שנועדה לספק את הצרכים האישיים שלי אינה חברות אמת,
א"כ לֶמַה, הלא לא נצטוונו בכך מהתורה שיהא לנו חבר מסוים דווקא,
ואדרבא הצטוונו לאהב כל יהודי, ולעזור, לסייע, לתת עיצה, לכל יהודי בין שמכירים אותו ובין שלא,

לחץ כדי לכווץ...

סליחה שאענה קצת בחריפות.
אך האם בחז"ל "קנה לך חבר" זו המטרה? לאהוב את השני או לצורך עצמך?
ואם אקיים זאת רק כדי לקיים דינא דמשנה?
וכן, לא נעים אבל אני אגואיסט!

עריכה: אחרי שראיתי את הודעתו הבאה אחרי זה של @אברך מעמיק אני מצנן את החריפות. אבל תכלס אני אגואיסט.

לחץ כדי לכווץ...

אחת התכונות הראשוניות שנמצאות אצל כל בן אנוש זו אנוכיות.
תכונה זו גורמת שקודם כל המחשבה תהיה 'היכן אני' ורק אחר כך הזולת, ונצרכת היא מאוד בכדי לעצור איבוד עצמי לטובת עזרה לזולת.

בגלל קיומה של תכונה זו אצל כל בן אנוש ללא יוצא מן הכלל, הדרך היחידה לדאוג לטובת השני היא להכניס אותו אל תוך ה'עצמי' שלך.
זה יכול להיות כשאני מחבר את הצער שלו אלי - זה רחמים, וזה יכול להיות שאני מחבר אותו עצמו אלי - זו חברות.
חברות היא חיבור של הזולת אל תוך האני שלי, מ'אני והוא' זה הופך להיות 'אנחנו'.

(לכן, תלות חברתית יכולה לבוא רק מתוך חברות אמת. כי אם הנתלה לא מרגיש חיבור של 'אנחנו' הוא יעדיף בהכרח את עצמו על פני הזולת, ורק מאחר שהזולת כבר נקלט אצלו כחלק ממנו, הוא מתקשה למצוא את האיזון שבין ה'אני' לבין ה'אנחנו', ודו"ק)

הרמב"ם (אבות פ"א משנה ו) מביא את דברי אריסטו המפורסמים שמחלק את סוגי האוהבים לשלוש.
הראשון והשני הם חברויות שבנויות על אינטרסים כמו תועלת ומנוחה, ורק השלישי הוא אוהב מעלה שבו יש חיבור ושייכות אמיתית בין הנפשות.
החברויות הראשונות הם תלויות בדבר כלשהו, והשלישית אינה תלויה בדבר אלא בחבר ובזולתו בלבד.

אבל עם זאת, גם החברויות הראשונות נקראות - הן אצל הרמב"ם והן להבדיל אצל אריסטו - כחברויות, ויותר מכך אריסטו טוען כי רוב בני האדם אינם מגיעים לחברות האמיתית כלל.