כמעיין המתגבר

משתמש רשום
gemgem
פרסם מאמר
פרסם 5 מאמרים
פרסם 15 מאמרים!
הודעות
68
תודות
540
נקודות
256

מינוי שליח לדבר שאין בכח המשלח לעשותו​

הראשונים בסוגיא דנזיר יב:, הקשו כיצד נוהגים שאדם אומר לחבירו לוש לי עיסה והפרש ממנה חלה, הלא המשלח לא יכול כעת להפריש חלה מן הקמח, ובגמרא שם מבואר שאין משלח יכול למנות שליח בדבר שהמשלח לא יכול לעשותו כעת.

על קושיה זו נאמרו כמה דרכים בראשונים​

תוס' שם בנזיר יב. ד"ה מ"ט, כתבו בשם ר"ת שהטעם שזה מועיל כי יכול המשלח ליטול עיסה אחרת ולהפריש ממנה חלה ולומר הרי זה חלה על הקמח הזה לכשיהיה נילוש, וזה לא נחשב דבר שלא בא לעולם כיון שבידו ללוש את הקמח ולהפריש, ע"כ, (תוס' הרא"ש שם יב: ד"ה במילתא, הביא את דברי ר"ת ומבואר מדבריו דלר"ת אף אם אין למשלח כעת עיסה אחרת מהני, כיון שיכול לקנות עיסה אחרת ולעשות כן).

תוס' הרא"ש שם כתב דאף בלא הטעם של ר"ת, יכול למנות שליח, דכיון שיכול לגלגל ולהפריש חשיב 'בידו' ויכול למנות שליח לעשות כן.

רבינו עזריאל (מבעלי התוס' המאוחרים, כנראה הוא תלמיד של רבינו נתנאל מקינון) בנזיר יב: ד"ה ומשני כי משוי, כתב לתרץ דכיון שיכול להקנות לשליח את הקמח ואז יוכל השליח לגלגל ולהפריש כי זה שלו, על כן חשיב שזה ביד המשלח לעשותו ויכול למנות שליח, ומבואר מדבריו שם שמטעם זה יכול גם לשלוח שליח לקנות קמח וללוש ולהפריש, והטעם כי היה יכול להקנות לשליח את הדמים, ע"כ.

כעין זה הביא סמ"ג להלכה בעשה קלד, בשם ר"י, שאדם יכול למנות שליח לעולם להפריש תמיד תרומות ומעשרות של הפירות שיצאו מקרקעו, והטעם שהרי יכול להקנות לו את קרקעו לפירותיו, וכל מה שיכול לעשות בקנין יכול למנות בו שליח, ע"כ.

לפי כל זה: אדם שרגיל לקנות טבלים ורוצה למנות שליח שיפריש לו בקביעות, לפי כל הפירושים אינו יכול, כיון דאינו יכול להקנות לו כעת את הפירות האלו, וגם לא יכול לקנותם כעת בעצמו כי עדיין לא באו לשוק.

מדברי סמ"ג הנזכר, מבואר שאף כשממנה שליח קבוע לעולם, לא מהני אלא אם יכול להקנות לו את הקרקע וכיוצא בזה, ומבואר מזה שאין חילוק בין שליח קבוע לשליח עראי.

יש שרצו לחלק דהיכא שהמשלח כתב בכתב שממנה את השליח לשליח, זה מהני - דברים אלו אין להם שום טעם. וכי המכתב הזה יש בכוחו למנות שלוחים? - ועוד, לא יהא כח המכתב אלא ככח כותבו, ואם הכותב לא יכל למנות שליח, כיצד יהיה 'לגולם כח יותר מיוצרו'?

יש שרצו לחלק בין סתם אדם לבין פועל המקבל שכר כי יד פועל כיד בעל הבית. אולם מלבד מה שהראשונים הנזכרים לא הזכירו חילוק זה אף על פי שמסתמא ברבים מהמקרים שהם עסקו בהם, קיבלו השלוחים שכר על עבודתם - הלא דין 'יד פועל כיד בעל הבית', נאמר בבבא מציעא י., רק כדי לומר שפועל המגביה מציאה היא לבעל הבית ולא חשבינן ליה תופס לאדם אחר במקום שחב לאחרים, דכיון שהוא שכור לבעל הבית הוי כמו אדם המגביה לעצמו דמהני אף כשחב לאחרים - והיינו משום דכיון שהוא שכור לבעל הבית הוא נחשב כנטפל לבעל הבית, אבל ודאי אי אפשר להביא מכאן ראיה שיהיה בכח הפועל למנות שלוחים כבעל הבית או להחיל חלויות כדין שליח אף כשלא מינה אותו בעל הבית לשליח.



בב"מ כב., תניא דהתורם שלא ברשות ובא בעל הבית וגילה דעתו שהוא מסכים למה שתרם תרומתו תרומה, ומוקי לה בגמרא שם כשעשאו שליח מעיקרא, אולם הרמב"ם בהל' תרומות ד,ג, פסק דמהני אף כשלא מינהו שליח, ומאידך תוס' בקידושין נב: ד"ה אם נמצאו, ובעירובין עא. ד"ה כלך, כתבו דאיירי דוקא כשמינה אותו שליח אבל אם לא מינהו לא מהני, וכן מבואר מדברי תוס' הרא"ש בקידושין נב: ד"ה כיצד, וכן דעת הריטב"א בב"מ כב. ד"ה תרגומא, וכ"כ הרמב"ן בקידושין נב: ד"ה לא אמרו.

לדברי הראשונים הנזכרים דסבירא להו דדוקא במינהו שליח מהני, אין ללמוד משם כלום לנידון דידן, אבל לדברי הרמב"ם דאף בלא מינהו שליח מהני כיון דבסוף גילה דעתו שמסכים, אפשר קצת דאף היכא שמינהו שליח שתמיד יפריש לו פירותיו, יהיה מהני אף על פירות שלא היו בעולם בשעה המינוי, ואף על גב שלא חלה השליחות, מכל מקום מינוי השליחות יעשה רק 'גילוי דעת' שניחא ליה בהפרשתו, ואז בשעה שבא השליח להפריש, יחשב שמפריש עם גילוי דעת מבעל הבית דניחא ליה, דכשם שמהני גילוי דעת לאחר מעשה כך יהיה מהני גילוי דעת לפני המעשה, שהרי גילוי הדעת של לפני המעשה קיים גם בשעת המעשה.

אולם יש חילוק בין הדברים: במקרה של הרמב"ם בעל הבית גילה דעתו דניחא ליה בשעה שיכל להפריש בעצמו ולמנות שליח, אבל במקרה דידן גילה דעתו דניחא ליה בשעה שאינו יכול להפריש ולמנות שליח, וחילוק זה תלוי בשאלה: 'מה מהותו של הגילוי דעת הזה, וכיצד הוא מהני להחיל חלות למפרע'.

על כל פנים, לכל הראשונים הנזכרים - מלבד הרמב"ם - ודאי סבירא להו דלא מהני, וגם לרמב"ם פשטות הדברים דלא מהני.

(הרמב"ם בהל' תרומות ד,יב, וסמ"ג בעשה קלד, הביאו מהתוספתא שהבן כשאוכל עם אביו והאשה בעיסתה תורמים מפני שהם תורמים ברשות, ע"כ, אבל דין זה נוהג כנראה רק באשה ובן הסמוכים על שולחנו, ואפשר שדין זה נלמד מקרא המובא ביבמות פו.).



סוף דבר: נמצא שהפרשת תרומות ומעשרות בזמנינו הנעשית בכשרויות ובמפעלים רבים, אינה עומדת אלא על כרעי התרנגול, ובאמת אף ההפרשה הנעשית בחנויות הפירות והירקות, נעשית ברוב המקרים רק על ידי מינוי שליחות קבוע, שהרי בחנויות עם סניפים רבים אין המפריש פוגש את בעל הבית בחנות כלל, ונמצא שהפרשתו בלא שליחות.

אין צריך לומר שבחוץ לארץ או בדברים הבאים לארץ ממפעלים של חוץ לארץ הפטורים מתרומות ומעשרות, לא קיימת בעיה זו.

 

קבצים מצורפים

(הרמב"ם בהל' תרומות ד,יב, וסמ"ג בעשה קלד, הביאו מהתוספתא שהבן כשאוכל עם אביו והאשה בעיסתה תורמים מפני שהם תורמים ברשות, ע"כ, אבל דין זה נוהג כנראה רק באשה ובן הסמוכים על שולחנו,
והוא הדין לממונה הקבוע להפריש תרו''מ שידוע שבעה''ב מעונין בכך
 
שאלה- למה א"א לומר שהמפריש מפריש מדין "זכין לאדם" והבעלים מסכים ולא מוחה?

חוץ מזה, אני כאן מצרף חלק מטופס נהלי כשרות באחד הבד"צים ...
(ישנה גם שאלה, מי יכול בכלל למנות את המשגיח להפריש, בעלים/שותף אינטגרלי, מנכ"ל...?)

1795115880946.png
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון
✖ ❓