רוב הראשונים לומדים שתרפים אינם אליל וע"ז, אלא משהו כמו ידעוני, סוג של כישוף שהגיד עתידות ללבן, וזה אין איסור להחזיק. אך אפי' אי נימא כרש"י מסתבר שלהציל מן העבירה מותר, ובודאי בדרך בזיון שישבה עליו.
הנה כבר הקשה כן האבן עזרא (פל"א פי"ט) וז"ל: וי"א שרחל גנבתם לבטל עבודה זרה מאביה. ואילו היה כן, למה הוליכה אותם עמה, ולא טמנתם בדרך, ע"כ.
ובגור אריה (שם) כתב ואין זה קשיא, דסבורה היתה שמא ירדוף אחריהם ולא יהיה מאמין להם אם תאמר שלא גנבה אותם, ויעכב אותם, לפיכך לא שרפם כי אז תחזיר את התרפים.