במילה אחת מהי אהבה? (1 צופה)

[עוזי ומגני]

לא נכון.

חיבור, הוא תוצאה של כמה דברים, וגם תוצאה של אהבה.

כי לפעמים יש חיבור שמגיע כתוצאה מאינטרסים אחרים.

לחץ כדי לכווץ...

לא נכון.
אין חיבור נשמתי, [לא שכוני אלא מזגי,] בלא אהבה, ואהבה היא הגדרה של חיבור עמוק שנהיה לאחד.
אהבה בגימטרא אחד [13]

 

[דורש ומבקש]

היתה מחלוקת ידועה בין הפילוסופים, ודובר בה רבות בספרי המחקרים שלנו, איני זוכר את החולקים,
אבל תוכן הויכוח היה מהי אהבה גדולה יותר אהבת הדומה או אהבת השונה.
בנוסף, מובא בליקוטי תורה, שאהבה הכי גדולה לקב"ה, זה כמו אהבה שאדם אוהב את עצמו,(וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו)
שאוהב את חייו, והוא חלק אלוק ממעל, ממילא אוהב את הבורא שזה ממש הוא.

 

[אמת נהדרת]

יש"כ על דבריך
אני אבהיר קצת את דברי שאף הם כיוונו לרעיון זה
שאהבה בעצם היא אהבת עצמו
כל אהבה שבעולם
תהיה שורשה אהבה זו
ומה שמצינו אהבה התלויה בדבר אין זה אהבת הרֵעַ מחמת המכנה המשותף אלא רדיפת תאוות עצמו - תאווה יבקש נפרד
לעומת אהבה שאינה תלויה בדבר היינו דבר חיצוני מעבר לשייכות הבסיסית של האוהבים

לחץ כדי לכווץ...

מלבי"ם בראשית פרק כט' פסוק כ'

גם יאמר שאהבתו את רחל לא היה אהבת החשק, שהחושק יום לשנה יחשב לו, כי אהב אותה מצד כשרון מעשיה, לא מצד החשק עד שהשנים היו בעיניו כימים. וע"ז אמר באהבתו אותה, כי אהבת החשק הוא אהבת עצמו, לא אהבת הדבר, אבל אהבת הטוב אוהב את הדבר הטוב, לא את עצמו, ועז"א באהבתו אותה, שלא היתה אהבה חוזרת, וע"כ היו בעיניו כימים אחדים:

 

[נתאי הארבלי]

הדברים דלהלן עומק לפנים מעומק לא כל מוחא סביל כגון דא
יש אב ויש אח
כמבואר בכתבי רבותנו בעלי הדקדוק כראב"ע והרמב"ם שניהם מתבססים על אותיות שכל אחת מהם כוללת הרבה תוכן ומהויות וצירוף של שניהם יחד פוטר את הרחבת הדיבור וסגי בהכי
אב מבוסס על א וב האות ב מביעה בניין וכנודע שמילים כמו בניין שהם מסמלים מציאות ולא פעולה במילים כאלה רק אות אחת היא לב הדבר וכל שאר האותיות הם ליציבות של המילה ולעריכתה ותו לא אות א מביעה את החומר היול"י של הבניין הקיים לפנינו ובאמת הוא הבעה נפלאה של המוסג אב שהרי בשונה מהאמא האבא הוא זה שהניח את התשתית הראשונית להוייתו של הוולד
במילה אח האות א משמשת כמו שנתבאר להציג את החומר היול"י ובהיול"י אין פירוד כלל באף צורה כי הוא עומד לעצמו ואי"צ לאחרים והאות ח היא לשון חלק וחצי
אהבה לשון אב לשון אביתי מורי האמור בשה"ש לשון אם תאבה הנערה ללכת אחריך האמור באליעזר עבד אברהם כלומר המילה אב עצמה עומדת כלשון רצון ובקשת התגשמות דבר כלשהו ובקשה זו היא פעולה ואם כך מילת אהבה אינה תוצאת פעולת הבניין אלא פעולת בקשתו ובניינו והוולד הנולד הוא חלק מעצמו של האב רק שנחלקו בחילוק הגוף וראוי היה לקרותו אח רק שכיוון שהאב הוא סיבתו הרי שיש לקרותו אב וכאשר יחלקו בחילוק הגוף הרי שהאב והבן הם נפש אחת המתחלקת לשניים ופעולה זו של בקשת הבניין היא פעולה של האבא ולא של הבן כי היא בקשת הבניין ואין הבן מבקשו רק שכאשר נדון בבקשת הבן אחרי שנולד להשתוקק להיות עם אביו בגוף אחד הרי שיש כאן בקשה מצד הבן ובקשה זו תכונה בשם אהב כי אות ה מביעה מהות והוייה והרי שהבן הוא תוצר של האביתי של האב כלומר של הבקשה של האב הרי צריך לכנות בקשת הבן כאהבה
ובכל האהבות יש להבין ג"כ ביאור ענינם כי הם מהות והוויה העומדת כתוצאה מבקשת הנאהב וכאשר יתאהב הנוצר מחמת הנאהב באביו שהוא הנאהב יקרא הדבר אהבה זו היא האהבה לקב"ה וזו היא האהבה לאדון האמורה בפרשת עבד נרצע כי ברמב"ם מבואר שכל הדין של רציעה הוא רק כשטוב גם לאדון ובכזה מקרה העבד הוא חי על האדון וזה ממש שהאדון בנה אותו ולכך חשוב כבנו בחינת כל ושננתם לבניך אלו תלמידים וגם אהבת אשה היא כי האשה נלקחה מצלע האיש והרי היא כחלק ממנו ולכן אוהבת אותו ובאמת מצד האיש אין מציאות של אהבה כי רק באישה יש טב למיתב טן דו וכן באהבת רעים יש בחינה כזו
והבן היטיב

 

[הרב מרודוש]

בלת"ק
במילה אחת?
חיבור!
שים לב שכמעט בכל מקום בתפילה שמוזכר אחדות ד' מוזכר שם גם אהבתו אלינו
לדוג' הבוחר בעמו ישראל באהבה שמע ישראל
המיחדים שמך פעמים בכל יום באהבה שמע ישראל
וכדו'

לחץ כדי לכווץ...

אחד בגימטריא אהבה ולא בכדי

 

[בקופא דמחטא]

יסוד מוסד בלשון הקודש (למרות החולקים), שאין בשפה שתי מילים בעלות משמעות זהה.
ההגדרה הקרובה ביותר נאמרה כבר, והיא "חיבור". אלא שהחיבור הוא תוצאת האהבה, שהיא רגש המביא את התשוקה לחיבור והתמזגות ככל האפשר.

 

[המאושר!]

יסוד מוסד בלשון הקודש (למרות החולקים), שאין בשפה שתי מילים בעלות משמעות זהה.
ההגדרה הקרובה ביותר נאמרה כבר, והיא "חיבור". אלא שהחיבור הוא תוצאת האהבה, שהיא רגש המביא את התשוקה לחיבור והתמזגות ככל האפשר.

לחץ כדי לכווץ...

הגדרה נכונה ואמיתית.

 

[מיכה]

'אהבה' בלשון התורה היא קרבה, כמו ש'שנאה' היא ריחוק.
'כי שנואה לאה' אין הכוונה חלילה שהיה ליעקב איבה כלפיה, אלא שלא קירבה כמו שקרב את רחל.
ולכן אפשר לאהוב את ה' בפועל גם אם לא חשים כלפיו רגשות השתוקקות. ועיקר מצות אהבת ה' היא הבחירה בקרבתו וההתרחקות מן הדברים המבדילים בינינו. שעל כן מסירות נפש נקראת אהבה.
רגשות ההמייה והכיסופים לנאהב נקראים בלשון חז"ל 'רחמים'. ודוק.
כנלע"ד

 

[אסקופה הנדרסת לרגלי גדו"י]

לא יודע מה רע בהגדרת המילון:

"רגש אנושי רב עוצמה הכולל חיבה עמוקה, טיפול והתקשרות, לעתים קרובות כרוך ברצון עז לרווחתו ולאושרו של מישהו".
"תחושה עזה של חיבה עמוקה".
"הפעולה של אכפתיות ונתינה למישהו אחר. האינטרס והרווחה של מישהו בראש סדר העדיפויות בחייך".

 

[אסקופה הנדרסת לרגלי גדו"י]

העתקה מליקוטין שלי:

כתב בספר הישר [המיוחס לרבינו תם ז"ל, והוא לרבינו זרחיה היווני ז"ל] (שער ה'): ונאמר כי ענין האהבה הוא כח מחביר בין האוהב ובין האהוב. דע, כי האהבה נחלקת לשלשה חלקים, האחד אהבה שתהיה לתועלת ותקוה, והשני אהבת חברה ורעות, השלישי אהבת המדות הטובות אשר באהוב, וזאת היא האהבה הנכונה והאמיתית, ועוד יש כח בה, כי לא תתחלף ולא תשתנה לעד, בעבור כי האהבה נשואה וקשורה במדות האהוב, ואי אפשר לה להשתנות אלא אם ישתנו מדות האהוב הנושאות אותה, אין בכונתנו לזכור המדות אשר ישתנו, כי אם המדות הקיימות והן מצות הבורא יתברך, כי כאשר יאהב אדם לאיש אחד בעבור שכלו וחכמתו ומוסרו וענוותנותו ושאר מדותיו הטובות, תהיה זאת האהבה הנכונה לא תשתנה לעולם, מפני שלא תשתנה הסבה הגורמת לאהבת האוהב, ... ומכל שלשה חלקי האהבה אשר זכרנו, לא יתקיים כי אם זה החלק, והוא עמוד האהבה, והשנים אחרים לא יתקימו, כי אין בהם עיקר בכל אוהב ואהוב. עכ"ל.

כתיב בשה"ש (ה' ב') "פתחי לי אחותי רעיתי יונתי תמתי", ופי' הגר"א (בפירוש ב'), "כי יש בעולם ג' מינים, ע'רב מ'ועיל וט'וב, ר"ת טע"ם. וזהו במאכלים [יש] ערב ומועיל, וטוב הוא מה שצותה התורה לאכול. וכן באדם, אהבת נשים הוא ערב, ואהבת הקרובים הוא מועיל, ואהבת בעל מדות טובות הוא טוב, טעמו וראו כי טוב כו' [תהלים ל"ד ט']. ויש עוד אהבה שהוא כמים הפנים לפנים [משלי כ"ז י"ט], פי' כשאני מרגיש שהוא אוהב אותי גם אני אוהבו, אף שאינו ערב ולא מועיל ולא טוב. וזהו דחשיב כאן, אחותי, מועיל. רעיתי, ערב. יונתי, כמים הפנים כו' מתלוות ומתדבקת בבן זוגה. [תמתי, טוב]. עכ"ל [ע"פ דפוס ווארשא תר"ב, ותוקן ע"פ העתקת הגר"ש ברעוודה זצ"ל].

וע"ע בביאור הגר"א לתיקובני זוהר (תי' ס"ט דף קכ"א ע"ב ד"ה לההיא דאתמר): והן ג' אהבות, אהבת הערב, איש ואשה. אהבת המועיל, קרובים, אח לצרה יולד [משלי י"ז י"ז]. ואהבת הטוב, אהבת החסידים והתמימים. ... ועוד אהבה הרביעית מצד המקבל, שהוא (אמת) [אוהב את] האוהב מאד, כמים הפנים לפנים, והוא יונתי, ... יונה דאינה נזקקת כו' [אלא לבן זוגה]. עכ"ל.​

 

[אברך יקר]

הדבר העיקרי בחייו.

לחץ כדי לכווץ...

אז איך אפשר שיהיה אהבה לכמה דברים בו זמנית.
להשי"ת, לאשה, לילדים, וכו'.

 

[אושר ומנוחה]

אז איך אפשר שיהיה אהבה לכמה דברים בו זמנית.
להשי"ת, לאשה, לילדים, וכו'.

לחץ כדי לכווץ...

יתכן שיש עוד אהבות חוץ מהאהבה העיקרית, ובוודאי שלכל אדם יש סולם עדיפות שונה.
אבל מה שקובע את האהבה, זה עד כמה היא דבר העיקרי, ואין זה תלוי ברגשות ובמצב רוח.

 

[אברך יקר]

יתכן שיש עוד אהבות חוץ מהאהבה העיקרית, ובוודאי שלכל אדם יש סולם עדיפות שונה.
אבל מה שקובע את האהבה, זה עד כמה היא דבר העיקרי, ואין זה תלוי ברגשות ובמצב רוח.

לחץ כדי לכווץ...

אז הגדרת "אהבה" אינה "הדבר העיקרי בחייו", אלא הגדרה אחרת.

 

[אושר ומנוחה]

אז הגדרת "אהבה" אינה "הדבר העיקרי בחייו", אלא הגדרה אחרת.

לחץ כדי לכווץ...

תחום הענין

 

[אברך יקר]

תחום הענין

לחץ כדי לכווץ...

לא זכיתי להבין.

 

[מורה נבוכים]

במילה אחת: מחוייבות
בכמה מילים: ה"אהבה" המוזכרת גבי השי"ת- אינה אהבה "רגשית" כמובן, שכן איך אפשר לצוות על בן אדם לאהוב כאשר אינו אוהב, אלא אהבה שכלית-רציונלית והיינו מחוייבות ל"ישות מסויימת", במקרה הזה- הקב"ה, ללא שום ציפייה לתמורה אלא רק משום שכך גילה דעתו שרוצה שיהיה, כך נתבאר ברמב"ם, אגב, בפשטות זו היא האהבה האמיתית, גם בחיי היום יום- אהבת איש לאשתו או אב לילדיו, ואילו האבה השגורה בפי כל כגון אהבת המאכלים וההנאות אינה הנאה בהגדרתה אלא "תאווה" בעלמא.

ומסופר שלאחר השואה הגיע אדם אחד למעונו של הדר"א דסלר וסיפר לו שהדבר היחיד שהחזיק אותו בחיים במחנות היה הציפייה שלו לפגוש את אשתו ובנו לאחר המלחמה ובאמת נסתייע בידו לפוגשם, אך למורת רוחו משפגש את בנו לא חש כלפיו כל רגשות אהבה כלל מחמת הנתק הגדול ורב השנים ביניהם ושאל את נפשו מהר"ד, והשיב לו הגר"ד שאהבה אמיתית זאת המחוייבות ללא תנאים, ומכיוון שלא התראה עם בנו זמן רב קהתה אצלו הרגשת מחוייבות זו, וייעץ לו שירבה לפזר עליו ממון ולדאוג לו לכל צרכיו אע"פ שאינו מרגיש מחוייבות לכך וע"י זה תתעורר אצלו האהבה האמיתית והכרת המחוייבות.

 

[פסיק פומיה]

היתה מחלוקת ידועה בין הפילוסופים, ודובר בה רבות בספרי המחקרים שלנו, איני זוכר את החולקים,
אבל תוכן הויכוח היה מהי אהבה גדולה יותר אהבת הדומה או אהבת השונה.
בנוסף, מובא בליקוטי תורה, שאהבה הכי גדולה לקב"ה, זה כמו אהבה שאדם אוהב את עצמו,(וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו)
שאוהב את חייו, והוא חלק אלוק ממעל, ממילא אוהב את הבורא שזה ממש הוא.

לחץ כדי לכווץ...

זה נתון לוויכוח בין האסכולה החסידית ללטאית
שיטת הבעל התניא כפי שציינת שגדולה אהבת הדומה
אך בהגר''א מוכח מכמה מקומות (ניסתי לעי' כעת ולא עלה בידי למצוא מקור מהגר''א אך שמעתי כן להדיא מאחד מגדולי לומדי תורתו) שגדולה אהבת השונה (המשלים).

 

[פסיק פומיה]

אהבה זה רגש אי אפשר לבאר את התחושה גופא, כמו שא''א לבאר מה זה כעס.
אפשר לברר את נסיבותיה, היינו מה מייצר אותה.
וזה כפי שהזכירו פה החכמים ומבואר ברבותינו
יסודה בתחושת חיבור, היינו אהבה זה רגש שאדם מרגיש כלפי עצמו ותו לא.
וממילא כל המתכנס בתוך הגדרת עצמו אותו יאהב.
אחד שזהותו בנויה על תאוות וחומריות יגדיר עצמיותו במקום הזה, (והוא שאמרו לתאווה יבקש נפרד.)
אחד שיגדיר זהותו כיהודי כל המתכנס תחת הגדרת יהודי יאהבו אהבת נפש.
וכן כלפי אהבת הקב''ה כמה שיבטל אדם ישותו ויבין שהוא חלק ממעל ממילא תתחזק תחושת חיבורו עם השי''ת ויגיע לאהבת ה'. וכן להפך חלילה (ויעוי' בתניא שער היחוד והאמונה שכתב בשני דרכים האיך יגיע האדם לתחושת החיבור או באמצעות ביטול גופו או בהתבוננות. יעו''ש באריכות)

 

[פסיק פומיה]

במילה אחת: מחוייבות
בכמה מילים: ה"אהבה" המוזכרת גבי השי"ת- אינה אהבה "רגשית" כמובן, שכן איך אפשר לצוות על בן אדם לאהוב כאשר אינו אוהב, אלא אהבה שכלית-רציונלית והיינו מחוייבות ל"ישות מסויימת", במקרה הזה- הקב"ה, ללא שום ציפייה לתמורה אלא רק משום שכך גילה דעתו שרוצה שיהיה, כך נתבאר ברמב"ם, אגב, בפשטות זו היא האהבה האמיתית, גם בחיי היום יום- אהבת איש לאשתו או אב לילדיו, ואילו האבה השגורה בפי כל כגון אהבת המאכלים וההנאות אינה הנאה בהגדרתה אלא "תאווה" בעלמא.

ומסופר שלאחר השואה הגיע אדם אחד למעונו של הדר"א דסלר וסיפר לו שהדבר היחיד שהחזיק אותו בחיים במחנות היה הציפייה שלו לפגוש את אשתו ובנו לאחר המלחמה ובאמת נסתייע בידו לפוגשם, אך למורת רוחו משפגש את בנו לא חש כלפיו כל רגשות אהבה כלל מחמת הנתק הגדול ורב השנים ביניהם ושאל את נפשו מהר"ד, והשיב לו הגר"ד שאהבה אמיתית זאת המחוייבות ללא תנאים, ומכיוון שלא התראה עם בנו זמן רב קהתה אצלו הרגשת מחוייבות זו, וייעץ לו שירבה לפזר עליו ממון ולדאוג לו לכל צרכיו אע"פ שאינו מרגיש מחוייבות לכך וע"י זה תתעורר אצלו האהבה האמיתית והכרת המחוייבות.

לחץ כדי לכווץ...

אין לך ''מחוייבות'' גדולה משל עבד לאדונו, וע''פ רוב לא תמצא שם לאהבה הנכספת.
מחוייבות לחוקי המדינה גם היא לא תוליד בהכרח אהבה ועוד כהנה וכהנה דוגמאות של מחוייבות שלא מולידה אהבה.
זה אולי תנאי לאהבה (גם זה תלוי)
אך וודאי לא סיבה לאהבה

 

[דורש ומבקש]

זה נתון לוויכוח בין האסכולה החסידית ללטאית
שיטת הבעל התניא כפי שציינת שגדולה אהבת הדומה
אך בהגר''א מוכח מכמה מקומות (ניסתי לעי' כעת ולא עלה בידי למצוא מקור מהגר''א אך שמעתי כן להדיא מאחד מגדולי לומדי תורתו) שגדולה אהבת השונה (המשלים).

לחץ כדי לכווץ...

האם זה שתמצא בבעל התניא הגדרה לאהבת הדומה, מוכיחה שסובר שהיא רבה מהשונה? או שיש לך מקור שהוא מגדיר את זה לעומת זה.
כי המחלוקת הזו ממש קדומה.